ביטוח לאומי גבה כסף בניגוד לפסיקה - מה קבע בית הדין?

בפסק דין חשוב שניתן באחרונה, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של יצחק זאב סולובייצ'יק, תלמיד ישיבה תושב ישראל בעל אזרחות ישראלית ושווייצרית, ואישר ניהול תובענה ייצוגית נגד המוסד לביטוח לאומי. במרכז הסיפור נמצאת הטענה שלפיה המוסד הממשלתי המשיך לגבות כסף ממבוטחים גם לאחר שבית הדין קבע שאינו רשאי לעשות זאת.

סולובייצ'יק הוא בעל נכסי מקרקעין בשווייץ שמיועדים למגורים. ב-2015-2012 הניבו הנכסים הכנסות מדמי שכירות, שעליהן הוא שילם מסים בשווייץ. בישראל הוא דיווח על ההכנסות במה שמכונה "המסלול הרגיל", כלומר לפי סעיף 121 לפקודת מס הכנסה, ולא שילם מס בישראל, מכיוון שהמס ששולם בשווייץ היה גבוה יותר. למרות זאת, שלח לו המוסד לביטוח לאומי במאי 2020 דרישת תשלום ראשונה על סכום של 28,807 שקל. סולובייצ'יק ביקש לבטל את החוב וטען שמדובר בטעות - הכנסות שכירות מחו"ל, שאינן הכנסות מעסק, פטורות מדמי ביטוח. המוסד סירב, ובאוקטובר 2020 הוא שלח דרישת תשלום נוספת בסכום של 29,484 שקל, הפעם עם התראה לפני עיקול.

סולובייצ'יק הגיש את בקשת האישור לתובענה ייצוגית כבר בדצמבר 2020, עוד לפני שהוכרעה השאלה המשפטית. ב-4.1.2022, בזמן שהבקשה עדיין תלויה ועומדת, ניתן פסק דין תקדימי בעניין אולך - ערעור שדן בסוגיה זהה לחלוטין. בית הדין הארצי קבע שם פה אחד כי, "הכנסה מדמי שכירות מהשכרת מקרקעין מחוץ לישראל, שאינה הכנסה מעסק, פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 350(א)(7) לחוק, בין אם דווחה למס הכנסה במסלול הרגיל ובין אם דווחה במסלול המיוחד". הביטוח הלאומי בחר שלא לערער על הפסיקה הזו לבית המשפט הגבוה לצדק, ולא פעל לשינוי החקיקה - אך לפי הטענה גם לא הפסיק לגבות.

בית הדין האזורי דחה את בקשת האישור. הוא קבע שהתוקף של הלכת אולך הוא פרוספקטיבי בלבד, כלומר חל רק מיום מתן הפסיקה ואילך, ולכן לא ניתן לתבוע לפיה עבור הגבייה שקדמה לה. עוד קבע בית הדין כי המוסד רשאי לבדוק פרטנית כל מבוטח ולוודא שהכנסתו לא מהווה הכנסה מעסק, ושסולובייצ'יק עצמו לא הוכיח שהכנסותיו אינן מהוות עסק. לבסוף, חויב סולובייצ'יק בתשלום 32 אלף שקל לשכר טרחת עורכי הדין של המוסד.

• עבדה אצל אביה, הקימה תחום חדש - ולא תקבל דמי אבטלה
• איפה נגמרת הדרך לעבודה ומתחיל הבית של העבוד?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ובית הדין הארצי? הפך את ההחלטה

בית הדין הארצי, בהרכב של שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, קיבל את הערעור. השופט רועי פוליאק, שכתב את פסק הדין, ניתח את ההתנהלות המוסדית בחריפות. לדבריו, "עיון בכתבי הטענות שהגיש המוסד לבית הדין האזורי ולבית דין זה ולטיעוניו בפנינו מעלה כי הלכה למעשה מבקש המוסד, אשר לא פעל לשינויה של ההלכה... להתעלם מן ההלכה שנקבעה בפסק דין שאינו לרוחו ולתקוף אותה בדרכים עקיפות". בית הדין גם דחה את טענת המוסד לגבי תחולה פרוספקטיבית של הלכת אולך, וציין את הכלל הבסיסי שלפיו הלכה חדשה חלה גם רטרוספקטיבית, אלא אם "טעמים מיוחדים, המעוגנים בשיקולים מעשיים, מצדיקים להחילה מכאן ולהבא בלבד". לדעת בית הדין, הנסיבות האלה לא מתקיימות כאן.

ביקורת נוספת, חדה לא פחות, הופנתה כלפי הפרקטיקה של המוסד. בית הדין ציין בהחלטתו כי, "הקביעה הגורפת על קיומו של חוב ללא כל בדיקה עובדתית וללא כל קשר לסכום ההכנסות - גם אם הליכי הגביה מוקפאים - והעברת נטל השכנוע למבוטח להוכיח כי מקורן של ההכנסות אינו מעסק - מוקשית". הדבר בולט בפרט לאור הפסיקה בעניין בירן, שעסקה בסיווג דירות כעסק. בית המשפט העליון קבע שם שהסף לסיווג כהכנסה מעסק מחייב מספר דירות גבוה - באותו מקרה היה מדובר על יותר מ-20 דירות. בטיוטת חוזר רשות המסים שפורסם בעקבות אותה פסיקה, הסף נקבע על יותר מעשר דירות, ובין חמש לעשר ייבחן לפי הנסיבות. עם זאת, המוסד פתח חובות אוטומטית גם עבור מבוטחים שמחזיקים דירות ספורות, ללא כל בדיקה של היקף ההכנסה.

נקודה נוספת שבה נקט בית הדין עמדה חד-משמעית: המוסד לביטוח לאומי הגיש "הודעת חדילה לחלופין", כלומר הציג אותה כעמדה חלופית למקרה שייקבע שגבה ביתר. בית הדין פסל זאת: "חוק תובענות ייצוגיות אינו מכיר באפשרות של 'מעין הודעת חדילה', המועלית כטענה חלופית למקרה שייקבע כי הרשות אכן גבתה גביית יתר, ככל שמטרת הודעה כאמור היא להביא לסילוק על הסף של בקשת האישור". בית הדין ציטט מספרם של פלינט וויניצקי: "הודעת החדילה, כמו גם החדילה עצמה, צריכות להיות ברורות, מפורשות וחד-משמעיות... כדי לנצל פריבילגיה זו עליה לדקדק במילוי הוראות החוק ולנהוג בתום לב, ושלא לנסות להתחכם בדרך של הגשת הודעות עמומות או המשך הגבייה בדרכי עקלתון".

• ההקלטה חשפה: פועל אריתראי תבע וזכה ב-81 אלף שקל
• שילמה על קורס, הוא שונה באמצע - האם תקבל פיצוי?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בית הדין לא קבע שסולובייצ'יק הוא בהכרח התובע המייצג המתאים - שאלה שהוחזרה לבית הדין האזורי לבדיקה. אם ייקבע שאינו מתאים, יינתן צו כדי לאפשר מציאת תובע מחליף. בנוסף, הפך בית הדין הארצי את חיוב ההוצאות שהושת על סולובייצ'יק בבית הדין האזורי (32 אלף שקל), וקבע שאם הסכומים כבר שולמו למוסד, על המוסד להשיבם. הביטוח הלאומי ישלם לעורך הדין המייצג שכר טרחה חלקי בסכום של 60 אלף שקל. מדובר בפסיקה שעשויה להשפיע על קהל לא קטן של ישראלים המחזיקים דירות מחוץ לישראל, ששילמו במשך שנים רבות דמי ביטוח לאומי על ההכנסות האלה, בניגוד להלכה הנהוגה. פסק הדין פותח כעת את הדלת לבירור קבוצתי של שאלת ההשבה.