זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
• הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

לדברי השופט, שני המסלולים המשפטיים האלה אינם יכולים להתקיים ביחד. מתנה במקרקעין, לפי הדין, מושלמת רק עם רישומה. בהיעדר רישום, לכל היותר ניתן לטעון להתחייבות לתת מתנה - טענה שיוצרת מערך הגנות שונה לחלוטין, כמו אפשרות לחזרה מהתחייבות בשל התנהגות מחפירה. אלא שהתובעת, כך נקבע, לא טענה בכתב התביעה המתוקן להתחייבות שכזו, ורק בסיכומיה ניסתה להעלות טענה חלופית, שסתרה את הטענה המקורית למתנה שהושלמה.

התובעת ניסתה לתפוס את החבל משני קצותיו

השופט לא חסך ביקורת חריפה מהאופן שבו נוהל ההליך. הוא תיאר את הניסיונות של התובעת לתפוס את החבל בשני קצותיו, והבהיר כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לבנות עבור בעל דין עילה משפטית שלא נטענה במועד. "יש קושי לפסוק על מה שאין", הוא חזר וציין בפסק הדין שפורסם, והוסיף כי מתן סעד שלא נתבע, או על בסיס עילה שלא נטענה, עלול לגרום עוול דיוני חמור לצד שכנגד.

• המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
• כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח שמתנה הושלמה, שכן אין חולק שלא בוצע רישום של הזכויות על שמה. בהיעדר רישום, ובהיעדר טענה סדורה להתחייבות לתת מתנה, לא הוצגה שום עילת תביעה. "לא עלה בידי להבין מהי עילת התביעה שמכוחה עותרת התובעת לסעדיה", כתב השופט בהחלטתו, והורה על מחיקת התביעה מתוקף תקנות סדר הדין האזרחי. לצד מחיקת התביעה, נדרש בית המשפט גם לשאלת ההוצאות. הנתבע ביקש לחייב את התובעת בסכום חריג של כ-830 אלף שקל, בטענה לניהול הליך סרק ממושך ומכביד. השופט שקד דחה את הבקשה במלואה, אך קבע כי יש מקום לפסיקת הוצאות משמעותיות. בהתחשב במשך ההליך, בהיקפו ובאופן ניהולו, חויבה התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 100 אלף שקל, בתוך 30 יום. עוד הבהיר בית המשפט כי מכיוון שלא הוכחה עילת תביעה, אין מקום לדון בטענות משניות כמו התיישנות או דרישות כספיות לדמי שכירות. בנוסף נדחתה טענה להסכם בין יורשים, בין היתר משום שהתובעת כלל אינה יורשת של הסבים שמכוחם התקבלה הירושה.

למה בעצם בית המשפט לא נכנס לעומק השאלה מי צודק - האח או האחות?
מכיוון שעוד לפני שמגיעים לשאלה מי צודק, בית המשפט חייב להבין על מה בדיוק מתווכחים. במקרה הזה השופט קבע שלא הוצגה עילה משפטית ברורה. כלומר לא היה ברור אם האחות טוענת שכבר קיבלה מתנה, או שרק הובטח לה שתקבל מתנה בעתיד. בלי עילה מסודרת, בית המשפט לא יכול להתחיל לבדוק מי דובר אמת.

מה זה בכלל עילת תביעה, ולמה היא חשובה כל כך?
עילת תביעה היא הסיפור המשפטי שמסביר למה מישהו חושב שמגיע לו סעד מבית המשפט. לא מספיק להגיד "זה לא הוגן" או "כך סיכמנו במשפחה". צריך להגיד, למשל, שהיתה מתנה, שהיה חוזה, שהיתה התחייבות. בלי זה, לבית המשפט אין על מה לבנות פסק דין.

אם האח באמת אמר לאחותו שהיא תקבל מחצית מהנכסים, זה לא מספיק?
לא. אמירות כלליות, גם אם נאמרו בתום לב, לא יוצרות בעלות במקרקעין. בדירות ומגרשים החוק נוקשה מאוד. בלי רישום מסודר או הסכם ברור, אי אפשר להגיד שמתנה הושלמה.

אז מתי כן אפשר לטעון שמתנה של דירה הושלמה?
רק כשיש רישום בפועל בטאבו או במסמכים הרשמיים. בלי זה, גם אם כולם מתנהגים כאילו הדירה שייכת לשני אנשים, מבחינת החוק היא שייכת רק למי שרשום כבעלים.

למה זה היה כל כך קריטי אם זו מתנה שהושלמה או רק התחייבות למתנה?
כמפני שי אלה שני דברים שונים לגמרי מבחינה משפטית. מתנה שהושלמה אי אפשר בדרך כלל לבטל. התחייבות לתת מתנה, לעומת זאת, כן אפשר לבטל בנסיבות מסוימות. השופט אמר במפורש שאי אפשר לטעון לשני הדברים יחד.

האחות לא יכלה פשוט להגיד שאם לא מתנה, אז לפחות הבטחה שצריך לקיים?
היא ניסתה לעשות את זה, אבל מאוחר מדי. את הטענות האלה צריך להעלות כבר בכתב התביעה, לא בסיכומים. אחרת הצד השני לא יודע למה להתגונן, ובית המשפט לא יכול לתקן את זה בדיעבד.

למה השופט היה ביקורתי כל כך כלפי ניהול התביעה?
מפני שלאורך כל ההליך השתנתה הגרסה המשפטית. פעם דובר על נאמנות ושותפות, אחר כך על מתנה שהושלמה, ולבסוף על התחייבות למתנה. מבחינת בית המשפט, זה יוצר בלבול ופוגע בהליך הוגן.

זה אומר שלבית המשפט לא היה אכפת מהיחסים המשפחתיים?
לא בדיוק. אבל בית משפט פועל לפי דין ולא לפי רגשות. גם סיפור משפחתי כואב חייב להיכנס למסגרת משפטית ברורה, אחרת אין לבית המשפט כלים להכריע.

האם העובדה שהאחות טיפלה באב המשותף נתנה לה זכויות בנכסים?
לא באופן אוטומטי. טיפול בהורה הוא עניין מוסרי ומשפחתי, אבל הוא לא מקנה בעלות בדירה או במגרש, אלא אם יש הסכם ברור שמחבר בין הדברים.

למה האחות חויבה דווקא ב-100 אלף שקל הוצאות ולא בסכום גבוה יותר?
בית המשפט שקל את משך ההליך, את המורכבות שלו ואת ההתנהלות של הצדדים. אף שהנתבע ביקש סכום גבוה בהרבה, השופט קבע סכום משמעותי אך לא קיצוני, שנועד לפצות על ניהול ההליך ולהרתיע מתביעות שאין להן בסיס ברור.

האם האחות יכולה להגיש תביעה חדשה בעתיד?
פסק הדין לא קובע שהיא צודקת או טועה לגופו של עניין, אלא רק שהתביעה שהוגשה לא היתה בנויה נכון. תיאורטית, תביעה חדשה בעילה אחרת היא שאלה משפטית נפרדת, אבל זה כבר לא נדון בפסק הדין עצמו.