בערב קיץ של יולי 2021 נפתח בתיבת הדואר האלקטרוני של מחמד אבו גריבה מכתב רשמי הנושא לוגו מוכר וכותרת מטלטלת: "תביעה למזונות". על פניו, מדובר במסמך שגרתי של רשות ציבורית, כזה שמגיע לאלפי אזרחים מדי שנה. אלא שבמקרה הזה, השורות היבשות נהפכו בן־רגע לזרז של סערה אישית ומשפחתית, שהובילה להליך משפטי ממושך, לדחיית תביעה בבית משפט השלום, ולבסוף גם לערעור שהתקבל בחלקו בבית המשפט המחוזי מרכז לוד.

המכתב, שנשלח על ידי המוסד לביטוח לאומי, נשא את שמו וכתובתו של המערער, וציין כי התקבלה "בקשה לתשלום עפ"י חוק המזונות", כולל מסמכים כמו "פרוטוקול דיון והחלטה מישיבת בית הדין או בית משפט לענייני משפחה". עבור אדם נשוי ואב לשלושה ילדים, שלא היה מעורב מעולם בהליך מזונות כלשהו, היה זה מסמך מבלבל ומטריד. ימים ספורים לאחר מכן, בעקבות פניותיו, נשלח אליו מכתב נוסף שבו הובהר כי מדובר בטעות, כי "התביעה לא הוגשה על ידך", וכי היא נמחקה ממערכות הביטוח הלאומי. "צר לנו על עגמת הנפש", נכתב באותו מכתב מתקן.

אלא שההתנצלות, כך טען המערער, הגיעה מאוחר מדי. לטענתו, קבלת המכתב השגוי הציתה מריבה קשה בינו לבין אשתו. הוא תיאר האשמות קשות, התעלפות, עזיבה של הבית עם הילדים, ואף מעורבות של בני משפחה נוספים. המכתב, לדבריו, לא נותר בין קירות הבית, אלא הועבר גם ליועץ המס שלו, שם הוא זכה להערות עוקצניות. מכאן קצרה היתה הדרך להגשת תביעה רחבת היקף, בסכום כולל של 135 אלף שקל, שנשענה על שורה ארוכה של עילות: לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, פגיעה בכבוד האדם ועוד.

השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה, בחן אחת לאחת את העילות - ודחה את כולן. בפסק הדין נקבע כי יסוד הפרסום, שנדרש לצורך קיומה של עוולת לשון הרע, אינו מתקיים במקרה הזה. המכתב, כך נקבע, נשלח למערער בלבד, באמצעות מערכת מקוונת הדורשת קוד חד־פעמי לפתיחה, והמשיב לא פרסם אותו לאדם אחר מלבד הנפגע. העובדה שאשתו של המערער נחשפה לתוכן, נבעה מהתנהלותו שלו, ולא ממעשה של הביטוח הלאומי. "אין מקום לחייב את הנתבע על הסכמה זו של התובע אשר הוא בעצמו אפשר את פרסום המכתב לאשתו", כתב בית המשפט בהחלטתו.

• העבודה בחו"ל לא ביטלה את החוב שהצטבר בארץ
• מי הזכאים החדשים לסבסוד שכר הדירה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לא נמסר מידע אישי של המערער לאחרים

גם יתר העילות נדחו. נקבע כי לא הוכחה פגיעה בפרטיות, שכן לא נמסר מידע אישי של המערער לאחרים, וכי הטענות בדבר הפרת חוזה, פגיעה בכבוד האדם או הגנת הצרכן נטענו בדיעבד, ללא תשתית עובדתית מספקת. לעניין הרשלנות, אמנם הוכרה חובת זהירות מושגית של הביטוח הלאומי כלפי המבוטחים, אך בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטעות לבין הנזקים הנטענים. בסופו של יום, נדחתה התביעה כולה, והמערער חויב בהוצאות משפט בסכום כל 6,000 שקל.

על פסק הדין הזה הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי. בפני השופט דרור ארד־אילון נפרשה מחדש התמונה, הפעם דרך הזווית של ביקורת ערעורית. כבר בראשית פסק הדין ציין השופט כי עיקר הקביעות של הערכאה הדיונית יעמדו בעינן. "לא נפלה שגגה בקביעת בית משפט קמא", כתב, בכל הנוגע לדחיית העילות מכוח חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות, חוק החוזים וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השופט קבע שהמכתב נשלח למערער בלבד, באופן מאובטח, וכי החשיפה בפני אשתו נבעה מגישתו האישית לתיבת הדואר האלקטרוני. בהקשר הזה הוא הזכיר את ההלכה שלפיה "אדם אינו נושא באחריות לפרסום שהועבר לנפגע בלבד ושהנפגע בחר להעבירו לאחרים". גם הטענה כי עצם הקשר הזוגי מצדיק שיתוף לא התקבלה, בין היתר משום שעמדה בסתירה לגרסה העובדתית שהוצגה מלכתחילה. ואולם על אף דחיית רוב טענות הערעור, מצא בית המשפט המחוזי פתח להתערבות - דווקא בעילת הרשלנות, ובמישור מצומצם יותר. נקודת המבט השתנתה: לא עוד הנזק שנגרם עקב קריאת המכתב בידי אשתו של המערער, אלא הנזק הישיר שנגרם לו עצמו, מעצם קבלת המכתב השגוי וקריאתו.

• הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
• מה קורה לרוכשים בפרויקטים שלא מגיעים לקו הסיום?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

ליקוי בפסק דינו של בית משפט השלום

כאן, קבע השופט, היה ליקוי בפסק דינו של בית משפט השלום. "המשיב חב חובת זהירות כלפי המערער", נכתב, והטעות בהזנת מספר הזהות, שהובילה למשלוח המכתב השגוי, מהווה הפרה של החובה הזו. גם אם לא ניתן לייחס לביטוח הלאומי אחריות למריבה המשפחתית שהתפתחה לאחר מכן, אין להתעלם מהזעזוע והמצוקה שחווה המערער ברגע הראשון. המידע שנמסר לו היה רגיש, טעון, ובעל השלכות משפחתיות וחברתיות כבדות משקל. "מדובר במידע בעל רגישות רבה", כתב השופט, "ובמכתב רשמי המציין קיומה של החלטה שיפוטית... כדי להוביל לפגיעה ולעגמת נפש ניכרים".

ההכרה הזו הובילה לתוצאה מעשית. בית המשפט המחוזי קבע כי למערער נגרמה עגמת נפש משמעותית, גם אם לא הוכח הקשר הסיבתי בין רשלנות המשיב לבין כלל הנזקים הנטענים. בנסיבות האלה נקבע הפיצוי על סכום כולל של 18 אלף שקל - פחות מהסכום שנתבע, אך בניגוד מוחלט לקביעה המקורית שלא לפסוק פיצוי כלל. בנוסף, נפסקו לטובתו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום כולל של 10,000 שקל, והערובה שהופקדה הושבה לו.

מה בעצם היה הדבר הכי בעייתי במכתב שנשלח למערער?

הבעיה המרכזית היתה לא רק הטעות הטכנית, אלא התוכן הרגיש מאוד של המכתב. מדובר במכתב רשמי שמדבר על תביעה למזונות ועל קיומה של החלטה שיפוטית. עבור אדם שלא היה מעורב בהליך כזה מעולם, עצם הקריאה יוצרת הלם, בלבול וחשש כבד מהשלכות אישיות, משפחתיות וחברתיות.

אם זו היתה טעות, למה בכלל נפסק פיצוי?

תשובה: בית המשפט הבהיר שגם טעות, ולא רק מעשה בזדון, יכולה לגרום נזק. כאן נקבע שהביטוח הלאומי התרשל בכך שמכתב רגיש כל כך נשלח לאדם הלא נכון. גם אם הטעות תוקנה בהמשך, עצם קבלת המכתב וקריאתו גרמו למערער עגמת נפש ממשית, ועל זה נפסק הפיצוי.

האם עצם ההתנצלות של הביטוח הלאומי לא היתה אמורה לסגור את הסיפור?

ההתנצלות בהחלט נלקחה בחשבון, ואפילו צוינה בפסק הדין ככזו שסייעה להרגיע את המצב. אבל התנצלות לא מוחקת את מה שכבר קרה. בית המשפט קבע שעצם הנזק הרגשי שנגרם ברגע הראשון לא נעלם רק כי נשלח מכתב מתקן.

למה בית המשפט לא פיצה על כל הנזק המשפחתי שתואר?

מכיוון שנקבע שאין קשר ישיר בין הטעות של הביטוח הלאומי לבין ההתפתחות של המריבה המשפחתית. מהרגע שהמערער שיתף אחרים במכתב, האחריות לנזקים שנגרמו בעקבות החשיפה הזו כבר לא הוטלה על המוסד לביטוח לאומי.

אז מה בעצם ההבדל בין מה שנדחה למה שהתקבל?

מה שנדחה אלה טענות שנוגעות למה שקרה אחרי שהמכתב עבר הלאה, כמו המריבה עם האשה או הפגיעה במוניטין מול אחרים. מה שהתקבל, זו הטענה לנזק הישיר שנגרם למערער עצמו, מעצם קבלת המכתב השגוי וקריאתו.

האם כל טעות של רשות ציבורית מזכה אוטומטית בפיצוי?

לא. בית המשפט לא אמר שכל טעות מזכה בפיצוי. במקרה הזה הודגש שמדובר בטעות שמערבת מידע רגיש מאוד, שיכול לפגוע באדם ברמה האישית והחברתית. זה מה שעשה את המקרה לחריג יותר.

למה הפיצוי שנפסק נמוך בהרבה ממה שנתבע?

מפני שבית המשפט קבע שרק חלק קטן מהנזק הנטען הוכח בקשר ישיר לרשלנות של הביטוח הלאומי. הסכום משקף פיצוי על עגמת נפש, לא על כל המשבר המשפחתי שתואר בכתב התביעה.