למה מותר למפלגות לשלוח מסרונים בלי הגבלה?
תביעה שהוגשה על ידי אדם נגד מפלגת העבודה שמה את הזרקור על ההבדל שבין מסרונים מחברות מסחריות לכאלה שמגיעים ממפלגות. אחרי שעבר כמה ערכאות והגיע לעליון, קיבל העותר את התשובה מהשופטים, שלפיה "ישנה הבחנה מהותית וערכית בין ביטוי מסחרי לביטוי פוליטי - שהאחרון ראוי להגנה רחבה יותר בשל חשיבותו בדמוקרטיה"
בוקר אחד, בזמן ששתה את הקפה שלו, התבונן זיו גלסברג במסך של הסמארטפון שלו וחשב לעצמו, "מספיק". ההודעה שקפצה שוב על המסך לא הציעה לו הנחה על שירות או מוצר, לא קידמה מבצע, לא הפצירה בו ללחוץ על קישור מהיר. היא פשוט היתה עוד קריאה של מפלגת העבודה לבוא ולהתנדב, להשתתף באירוע, לסייע במהפך. הוא נאנח. זו לא הפעם הראשונה. למעשה, זו היתה הפעם ה-19. וכאדם שמאמין בזכותו לשלוט בתכנים שהוא נחשף אליהם, הוא החליט שגבול נחצה. מכאן נולדה תביעה שהגיש, שנהפכה לפסק דין חשוב.
גלסברג פנה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שם טען כי המפלגה פעלה בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת, המוכר יותר בכינויו "חוק הספאם". לטענתו, שליחת מסרונים חוזרים, גם אם הם פוליטיים, מהווה "דבר פרסומת" כל עוד הם נשלחים מבלי שנתן את הסכמתו המפורשת לכך. הוא אף ציין כי ביקש להסירו מרשימת התפוצה, אך ההודעות המשיכו לזרום, תוך פגיעה בפרטיותו ובניגוד לרצונו המפורש. מעבר לטענה זו, גלסברג טען גם להפרת חוק הגנת הפרטיות, רשלנות ואף הפרת התחייבות חוזית, לאור נוסח הודעות שכללו התייחסות לאפשרות להסרה – התחייבות שלטענתו לא קוימה בפועל.
בכתב ההגנה, טענה מפלגת העבודה כי יש להבחין הבחנה חדה וברורה בין פרסום מסחרי לפרסום פוליטי. לשיטתה, סעיף 30א לחוק התקשורת החריג במפורש תכנים פוליטיים מהגדרת "דבר פרסומת", ואין להחיל עליו את אותם סטנדרטים מחמירים של פרסומות מסחריות. המפלגה הדגישה כי פעולתה היא ביטוי ישיר לחופש הביטוי הפוליטי - ערך יסוד בכל חברה דמוקרטית. עוד נטען כי הדרישה להסכמה מראש לשליחת הודעות פוליטיות עלולה לפגוע אנושות ביכולתה של מפלגה להגיע לבוחריה, בפרט לקראת יום הבחירות.
"לא היה בהודעות תוכן שיווקי מובהק"
בית משפט השלום, בפסק דין מנומק ומבוסס שניתן באוגוסט 2023, דחה את התביעה. השופטת אביגיל בוסני קבעה אז בהכרעתה כי המחוקק התייחס במפורש לשאלת המסרים הפוליטיים במסגרת סעיף 30א(ב), שבו נכתב כי "לא יראו כהודעת פרסומת מסר שנשלח על ידי תאגיד שמטרתו עידוד עניין ציבורי, חברתי או פוליטי, כשהמסר אינו בעל אופי מסחרי". לדעת השופטת, עצם העובדה שהמפלגה ציינה פרטים ליצירת קשר - כפי שנעשה בשלושה מהמסרונים - אינה מספיקה כדי להפוך את ההודעה ל"דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. "ההודעות לא נועדו להניע רכישה של מוצר או שירות, ולא היה בהן תוכן שיווקי מובהק", נכתב בפסק הדין.
- השופט נגד הפיצוי: מחיקה מהדהדת לייצוגית נגד ספאם
- עורכי דין זועמים: מוצפים בהודעות מכפישות על הבחירות ללשכה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד הדגישה השופטת כי הטענה שלפיה שליחת מסרונים פוליטיים מהווה רשלנות או הפרת פרטיות, אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק שהתיר במפורש את שליחתם. לאור ההחרגה הברורה בחוק, היא קבעה כי לא ניתן לעקוף את החוק דרך חוקים כלליים אחרים. בית המשפט גם לא התרשם כי היתה התחייבות חוזית מצד המפלגה, שמכוחה ניתן לבסס עילת תביעה.
משנדחתה תביעתו בבית משפט השלום, הגיש גלסברג ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ואולם גם שם הוא לא רווה נחת. השופטת אביגיל כהן, בשבתה בערכאת הערעור, קבעה כי "אין מקום להחיל דרישות טכניות של סעיף 30א על תכנים שמוחרגים ממנו מפורשות, ואין להחיל עליהם חוקים אחרים באופן שיסכל את תכלית ההחרגה". כהן חזרה והדגישה בפסק הדין שלה את עמדת בית משפט השלום, שלפיה לא ניתן לראות במסרונים שנשלחו משום פגיעה בזכויותיו של גלסברג - גם אם נשלחו בניגוד לבקשתו להסרה.
ואולם גלסברג לא התייאש. הוא פנה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור. כאן הוא ניסח את המחלוקת מחדש: השאלה אינה רק אם סעיף 30א חל על מסרונים פוליטיים, אלא האם ניתן להחיל חוקים אחרים, כמו חוק הגנת הפרטיות או דיני הנזיקין, על מסרונים כאלה, כשהם נשלחים שוב ושוב בניגוד לרצון המפורש של הנמען. הוא אף ניסה לטעון שמסרון הכולל "קריאה לפעולה", כמו "התקשרו עכשיו", עשוי להתפרש כמעין גיוס למהלך פוליטי שהוא בבחינת "השאת הוצאה כספית".
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
אלא שבית המשפט העליון לא קיבל את טענותיו. השופט אלכס שטיין, בהסכמת עמיתיו להרכב שדן בערעור יוסף אלרון ורות רונן, דחה את הבקשה לרשות ערעור וקבע עמדה נחרצת. בפסק הדין שפורסם הוא קבע כי, "בהוראת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת, קבע המחוקק במפורש שהודעות פוליטיות מוחרגות מהוראות הסעיף". השופט שטיין אף הרחיב והבהיר כי לא רק שהמסרים אינם עונים להגדרת דבר פרסומת, אלא ש"ישנה הבחנה מהותית וערכית בין ביטוי מסחרי לביטוי פוליטי - שהאחרון ראוי להגנה רחבה יותר בשל חשיבותו בדמוקרטיה".
החוק מתיר את הפעולה של המפלגות
באשר לטענה הנוגעת לחוק הגנת הפרטיות, קבע שטיין כי, "לא ניתן להפעיל חקיקה אזרחית כללית באופן שיאיין את החרגת המסרונים הפוליטיים מהחוק הספציפי שנועד להסדיר את התחום". כלומר לא ניתן לטעון להפרת פרטיות כשהחוק עצמו מתיר את הפעולה הנתונה.
פסק הדין מבהיר כי תעמולה פוליטית, גם כשהיא נשלחת לניידו של אזרח ללא הסכמתו המפורשת, אינה נחשבת "דבר פרסומת" לפי החוק, ולכן היא לא כפופה למגבלות הספאם המוכרות מהעולם המסחרי. הפסיקה משקפת עמדה עקרונית של בית המשפט, ששמה דגש על חשיבותו של חופש הביטוי הפוליטי, גם במחיר פגיעה מסוימת בנוחותו של הפרט.
בסופו של דבר, גם אם גלסברג לא קיבל את הפיצוי שביקש, התהליך שעבר תרם להבהרת גבולות החוק – והציב תמרור ברור בפני כל תובע פוטנציאלי: כשזה מגיע למסרים פוליטיים, עמדת המחוקק - לפחות לעת הזו - ברורה ונחרצת: זה מותר.
האם פסק הדין מונע בעתיד מנמענים לתבוע על מסרונים פוליטיים מטרידים?
לא בהכרח, אך הוא מקשה מאוד. פסק הדין יוצר תקדים ברור שלפיו מסרים פוליטיים אינם "דבר פרסומת", ולכן לא חלים עליהם ההגבלות של סעיף 30א.
כדי לתבוע תידרש עילה חלופית ומשכנעת (למשל הטרדה חמורה שעשויה לעלות כדי עוולה נזיקית עצמאית), אך זו תיבחן בקפדנות, נוכח החרגת המחוקק.
מה ההבדל בין מסר פוליטי לבין פרסומת במסווה של פוליטיקה?
ההבדל העיקרי הוא בתוכן ובתכלית. מסר פוליטי מטרתו לקדם השקפת עולם, עמדות או מפלגה. לעומתו, פרסומת במסווה עשויה לכלול הטבות, מוצרים, שירותים, גיוס תרומות בכסף, או הפניה לפעולה כלכלית. אם מסרון ייראה כניסיון לשווק מוצר או שירות דרך עטיפה פוליטית, הוא
כן עשוי להיחשב "דבר פרסומת", ולחייב את שולחו לפי החוק.
האם ניתן לאסור בחוק את שליחת המסרונים הפוליטיים בעתיד?
כן, המחוקק יכול לשנות את החוק ולהסיר את החרגת המסרים הפוליטיים מהגדרת
"דבר פרסומת". אולם מהלך כזה יחייב התמודדות עם שאלות של חופש הביטוי וחופש ההתארגנות הפוליטית, ולכן עשוי לעורר התנגדות ציבורית ומשפטית.
האם יש אבחנה בין מסרונים, שיחות טלפון ודואר אלקטרוני בהקשר הזה?
מבחינה משפטית, סעיף 30א עוסק בכלל "דברי פרסומת באמצעי תקשורת אלקטרוניים", כולל מסרונים ומיילים. אבל החרגת מסרים פוליטיים חלה על כל האמצעים האלה כל עוד הם אינם מסחריים. עם זאת, אופי ההפרעה שונה - שיחה קולית נחשבת פולשנית יותר ממסרון טקסט, ולכן עשויה
להיתפש אחרת מבחינה משפטית בעילות אחרות (למשל לפי חוק הגנת הפרטיות).
האם מפלגה חייבת לאפשר הסרה מרשימת תפוצה פוליטית?
מבחינה חוקית התשובה היא לא. בניגוד למפרסם מסחרי שחייב לציין אפשרות להסרה, המסרים הפוליטיים פטורים מהחובה הזו לפי פרשנות החוק הנוכחית. עם זאת, מפלגות רבות כן מאפשרות הסרה כאקט של נימוס ציבורי, אך אי-היענות לבקשה כזו אינה בהכרח מהווה עילה לתביעה.
- 5.אנונימי 09/05/2025 12:40הגב לתגובה זואפשר לרשום מפלגה ולשגר פוסטים ללא אבחנה עם אמירה חברתית.
- 4.בושה וחרפה (ל"ת)shafik 08/05/2025 13:34הגב לתגובה זו
- 3.כאן בהחלט צריך רפורמה (ל"ת)קליגולה 08/05/2025 12:34הגב לתגובה זו
- 2.אנונימי 08/05/2025 11:57הגב לתגובה זווהאם בית המשפט היה נוהג בדיוק באותו צורה.ניחוש שלי...היה מקבל את התביעה נגד עוצמה יהודית.אין אמונה במערכת המשפט הזו ובשופטים האלה.
- אנונימי 08/05/2025 12:24הגב לתגובה זוחחחח שטיין ואלרון האמא של הימניים. אין לך מושג על מה אתה מדבר.
- פצ 08/05/2025 14:01הכי קל להאשים ככה סתם. הוא חי בסרט שעוצמה יהודית מפלגה שמקופחת ואנשיה סתם מסכנים. עוד שנייה אני בוכה
- 1.אני בעד לשלוח לשופטים אלפי הודעות פוליטיות ביממה כל חצי דקה הודעה (ל"ת)אולי ישנו דעתם 08/05/2025 11:57הגב לתגובה זו
- אפשר לחסום כל שולח (ל"ת)גכ 09/05/2025 12:40הגב לתגובה זו

מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
בפסק דין שניתן באחרונה נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? במקרה הנ"ל אם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר
ברכישת דירה. לאחר פרידתן טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה
בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? המקרה עסק באם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן של השתיים, טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה ללא תנאי. הנתבעת ניסתה לשכנע כי עצם העובדה שהאם בחרה במנגנון של משכנתא הפוכה מלמדת שלא היה כל צפי להחזר, משום שבהסדרים מסוג זה נהוג שהפירעון מתבצע רק לאחר פטירת הלווה. לטענתה, הדבר מחזק את המסקנה שמדובר במתנה ולא בהתחייבות כספית.
בית המשפט קיבל את עמדת האם והכריע כי מדובר בהלוואה, בין היתר משום שבת הזוג לשעבר הודתה שהשתיים הן אלה שהיו אמורות לשאת בתשלומי המשכנתא ההפוכה. בנוסף, הובהר כי הנתבעת היתה מעורבת בכל שלבי נטילת ההלוואה מהבנק. בית המשפט גם התרשם מחוסר מהימנות מצדה. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי מועד הפירעון ייחשב למועד שבו ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה המשותפת, וכי בנסיבות שנוצרו אין מדובר במתנה חד-צדדית אלא בהלוואה ברורה. בהתאם לכך, נקבע כי עליה להחזיר את חלקה, ובנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההכרעה אינה רק משפטית אלא גם מסר חברתי ברור: כספים שמועברים בתוך המשפחה - גם כשיש אמון הדדי - עלולים להפוך למוקד לסכסוכים יקרים ומורכבים אם לא נחתם הסכם כתוב וברור.
מה ההבדל בין מתנה להלוואה? מבחינה משפטית, ההבחנה בין מתנה להלוואה קריטית.
מתנה - לפי חוק המתנה, ברגע שהכספים הועברו, ההתחייבות הושלמה ואין למי שנתן את המתנה זכות לדרוש את החזרתה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות מאוד. העברה כזו מתאפיינת באופי חד-צדדי וללא תמורה.
הלוואה - היא הסכם דו-צדדי. גם אם לא נחתם חוזה בכתב, ניתן להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות שהיתה כוונה להחזיר את הכספים, למשל אם הצדדים סיכמו על תשלומים או אם יש מסמכים המעידים על החזר בפועל.
בתי המשפט נוטים לראות בהעברות כספים בתוך המשפחה מתנה, בעיקר כשמדובר בהורים לילדיהם, אלא אם קיימות ראיות ברורות ההפוכות לכך.
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- עמותה דתית גבתה מאות אלפים בלחץ - "עושק ולא תרומה"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מקרים נוספים מהפסיקה
פסקי דין קודמים מלמדים עד כמה הגבול בין מתנה להלוואה הוא דקיק:

עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
בית משפט השלום בתל אביב גזר שמונה חודשי עבודות שירות על צעיר שניהל חנות שעונים ותכשיטים וביצע עבירות מס בהיקף של יותר מ-2 מיליון שקל. אף שחלפו כמעט תשע שנים מאז, ולמרות שלא השיב את כספי המחדל, החליט בית המשפט להעדיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולמקם
אותו בתחתית מתחם הענישה, מכיוון שהוא מראה סימנים של שיקום, כולל לימודי משפטים שהוא עומד לסיים
בפסק דין שניתן השבוע בבית משפט השלום בתל אביב–יפו, ננעלה פרשה שנמשכה קרוב לעשור, ושבה עמד לדין אלון אברהם בן דוד, כיום בן 32, שבתקופה שבה ניהל חנות לשעונים ותכשיטים ביצע עבירות מס רחבות היקף. למרות היקף המחדל הכספי, שהגיע לסכום של 2,024,593 שקל, גזרה עליו השופטת ציפורה גילוני שמונה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בצירוף קנס בסכום כולל של 35 אלף שקל ומאסר על תנאי.
הסיפור החל באוגוסט 2016, אז היה בן דוד צעיר בן 23 בלבד שניהל חנות בתחום התכשיטים והשעונים. על פי עובדות כתב האישום, הוא ניכה מס תשומות בסך של יותר ממיליון שקל באמצעות חשבוניות מס פיקטיביות שהוצאו לו, מבלי שסופקו בפועל שירותים או סחורה. בנוסף, באותה תקופה הוא הוציא שמונה חשבוניות נוספות ליניב רותם שיווק תכשיטים, בסכום כולל של כמעט 7 מיליון שקל, שאפשרו קיזוז מע"מ שלא כדין. בית המשפט תיאר את מעשיו ככאלה שפגעו לא רק בקופה הציבורית, אלא גם באמון הציבור במערכת המס ובשוויון בנטל.
השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "כתוצאה מביצוע העבירות במקרה שלפניי נגרע מהקופה הציבורית סכום משמעותי בהיקף של 2,024,593 שקל... מעבר לפגיעה בקופה הציבורית, עבירות מסוג זה פוגעות גם בעיקרון שוויון הנשיאה בנטל המס ובחשיבות שימור מנגנון הדיווחים לרשויות המס. בנוסף, נגרמת פגיעה באמון הציבור בשלטון החוק".
"פחת הסיכון להישנות מעורבותו עם החוק"
במשך השנים שלאחר מכן, הסתבך בן דוד בחובות ונכנס להליכי פשיטת רגל. הוא ניסה לפתוח עסקים נוספים אך נכשל, ולבסוף מצא את עצמו מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים בבית הוריו בראשון לציון. כיום הוא עומד לפני סיום תואר ראשון במשפטים, ובמקביל עובד כעוזר מנהל חדר כושר שבבעלות אחיו. שירות המבחן שהגיש תסקיר בעניינו התרשם כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו ואינו בעל דפוסי עבריינות מושרשים. עם זאת, צוין כי ישנם מוקדים המעלים סיכון, בהם חוסר יציבות תעסוקתית ודפוסי הסתרה מול קרוביו, לצד מוקדים חיוביים כמו לימודי המשפטים וחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות. בתסקיר נכתב כי, "בשקלול גורמי הסיכון אל מול גורמי הסיכוי, אנו מעריכים כי פחת הסיכון להישנות מעורבותו עם החוק בהקשר דומה". שירות המבחן המליץ להטיל עליו עבודות שירות לתועלת הציבור ולבטל את הרשעתו, אך בית המשפט לא אימץ המלצה זו במלואה.
- הרשלנות של המדינה הביאה לעונש קל במיוחד
- ביצע עבירות מס ב-12 מיליון שקל - ונשלח למאסר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיוני הטיעונים לעונש נחלקו הצדדים. התביעה ביקשה להחמיר ועמדה על כך שמתחם הענישה בעבירות דומות נע בין עשרה ל-20 חודשי מאסר בפועל, ואף הדגישה כי, "הנזק אשר גרם הנאשם לקופה הציבורית הוא משמעותי ועומד על כ-2 מיליון שקל". מנגד, סנגורו של בן דוד טען כי יש לזקוף לטובתו את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, את גילו הצעיר אז, את העובדה כי מדובר בעבירות טכניות ואת נסיבותיו האישיות והכלכליות הקשות כיום. לדבריו, "כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר, כאשר העבירות בוצעו ע"י הנאשם לפני כמעט למעלה מעשור ומאז עבר הנאשם תהליך משמעותי במסגרתו הוא עושה מאמץ אמיתי להשתקם".