האם מסירת פרטים מצדיקה קבלת הודעות שיווקיות?

זה החל בהודעות קצרות שלכאורה לא מזיקות: מסרונים, מיילים, וגם הודעות וואטסאפ שהציעו לאורן קורנפלד להצטרף לשירותים פיננסיים שונים. ואולם לטענתו, הוא מעולם לא ביקש לקבל את ההודעות האלה, לא הביע כל עניין בשירותי החברה ששיגרה אותן, וגם לאחר שביקש להפסיק את הדיוור - ההודעות לא פסקו. כך נהפכה ההתכתבות השיווקית לשאלה משפטית עקרונית: עד כמה רשאית חברה להשתמש בפרטים אישיים של אדם כדי לשווק את שירותיה, ומהו גבול האחריות כשהאדם טוען שלא הסכים לכך.

פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב–יפו, בפני הרשם הבכיר מיכאל שמפל, עסק בדיוק בשאלה זו. קורנפלד תבע את מטרות פיננסיות פמילי אופיס, חברה הפועלת בתחום ההשקעות וההכשרות הפיננסיות, בדרישה לפיצוי בסכום כולל של 16 אלף שקל. לטענתו, החברה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע גם בשם חוק הספאם, כששלחה לו דברי פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת מראש. לדבריו, המסרים השיווקיים נשלחו אליו "במספר ערוצים - מסרוני SMS, הודעות וואטסאפ ודואר אלקטרוני", וכל זאת מבלי שנתן את רשותו. עוד הוא הוסיף כי גם לאחר שביקש להסירו מרשימת התפוצה, ההודעות נמשכו ממספרים שונים. בעיניו, מדובר בהתנהלות שפוגעת בזכותו לפרטיות ובאוטונומיה שלו לצרוך רק את המידע שבחר לקבל.

מנגד, החברה הנתבעת דחתה את טענותיו מכל וכל. בכתב ההגנה נטען כי קורנפלד מסר את פרטיו ביוזמתו, במסגרת רכישה או התעניינות בשירותי החברה, ולכן היא היתה רשאית לשלוח אליו הודעות שיווקיות. לטענתה, הוא אף הצטרף לשירותיה פעמיים - בפעם הראשונה ב-2023, ובפעם השנייה במאי 2024, ובשתי הפעמים הוא עשה זאת מרצונו החופשי. החברה טענה עוד כי בכל מקרה, כשביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה, היא טיפלה בבקשה באופן מיידי. הנתבעת טענה גם כי התובע מגזים בתיאור ההיקף. לדבריה, הוא הציג רק מספר מצומצם של הודעות, ולא עשרות כפי שטען. בנוסף, היא הוסיפה כי אם סבר שהתכנים אינם רצויים לו, היה עליו לבקש הסרה כבר עם קבלת ההודעה הראשונה, ולא להמשיך לקבל הודעות נוספות לצורך הגשת תביעה "על הסכום המרבי שבחוק".

מתי ניתן לשלוח הודעה בלי הסכמה?

בדיון שנערך בפני הרשם שמפל העידו שני הצדדים. קורנפלד שב על טענותיו והבהיר כי, "מעולם לא נרשמתי לשום שירות של הנתבעת, ולא התעניינתי בשירותיה". לדבריו, רק לאחר שהגיש את התביעה, חדלה החברה מלשלוח לו הודעות. מנכ"ל החברה טען מנגד כי "כל מי שמקבל הודעות מאתנו, נרשם בעצמו בטופס מקוון ומסר את פרטיו במודע. ללא רישום כזה לא ניתן לקבל הודעות כלל".

• השופט נגד הפיצוי: מחיקה מהדהדת לייצוגית נגד ספאם
• למה מותר למפלגות לשלוח מסרונים בלי הגבלה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרשם שמפל סקר בפסק דינו את הוראות החוק וקבע כי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אוסר באופן מפורש על שליחת דבר פרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב". החוק מאפשר פנייה חד-פעמית לשם קבלת הסכמה עתידית, אך כל הודעה מעבר לכך, ללא אישור מפורש, מהווה הפרה. עם זאת, החוק כולל גם חריג: ניתן לשלוח דברי פרסומת לנמען מבלי שקיבל הסכמה מראש, אם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: שהנמען מסר את פרטיו במסגרת רכישת מוצר או שירות, שהובהר לו כי פרטיו ישמשו למשלוח פרסומות, ושהתוכן השיווקי נוגע למוצרים דומים בלבד. אלא שבמקרה זה, קבע בית המשפט, החברה לא הצליחה להוכיח שאף אחד מהתנאים האלה התקיים.

מעיון בהודעות שצורפו לתביעה, התברר כי נשלחו 15 הודעות שיווקיות, שמטרתן לעודד את הנמען להתקשרות עסקית עם החברה. "אין מחלוקת כי ההודעות האמורות מהוות דבר פרסומת כמשמעותו בחוק התקשורת", קבע הרשם. הוא הוסיף כי ההודעות נשלחו מארבעה מספרי טלפון שונים, בחלקן בסמסים ובחלקן בוואטסאפ, ובכך "התמונה מלמדת על דפוס פעולה שיווקי מובהק". בית המשפט ציין את הפירוט הבא: שש הודעות נשלחו ממספר אחד בדצמבר 2023, הודעה אחת נוספת בנובמבר של אותה השנה, חמש הודעות נוספות בינואר-פברואר 2025, ושלוש הודעות וואטסאפ נוספות במרץ 2025, בסמוך להגשת התביעה.

על מי מוטל נטל ההוכחה?

בנקודה הזו התעוררה השאלה המרכזית: על מי מוטל נטל ההוכחה. הרשם שמפל הסביר כי, "אמנם התובע נושא בנטל הראיה לתביעתו, אך מקום שבו הנמען מכחיש כי נתן את הסכמתו למשלוח דברי פרסומת - עובר הנטל אל כתפי המפרסם". לכן, חובת ההוכחה עברה לחברה הנתבעת, שהיתה צריכה להראות כי קיבלה את הסכמתו של קורנפלד. אלא שכאן נכשל קו ההגנה של החברה. הרשם קבע כי,"על הנתבעת היה להציג אסמכתא, טופס הצטרפות, צילום דף נחיתה או אינדיקציה אחרת לכך שהתובע מסר את פרטיו ונתן הסכמה. משלא צורפה כל אסמכתא, ואף לא אינדיקציה מינימלית לכך שהתובע נרשם לשירותיה, הטענה הכללית שלפיה 'אלמלא רישום לא היו מתקבלות הודעות' - דינה להידחות".

• עורך דין "ניסה להתחמק מדמי תיווך אחרי ש"לקח" עסקה מלקוח - מה קבע בית המשפט?
• לא בנו אבל ישלמו: חברת בנייה חויבה ב-2.5 מיליון שקל על פרויקט שלא ביצעה"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

מכיוון שלא הוצגה כל הוכחה להסכמה מוקדמת, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. בהתאם לכך, נקבע כי ההודעות נשלחו בניגוד לחוק, וכי מדובר בהפרה המצדיקה פיצוי. לאחר שנקבעה האחריות, נותר לדון בשיעור הפיצוי. סעיף 30א(י)(1) לחוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי של עד 1,000 שקל עבור כל הודעה שנשלחה בניגוד לחוק - גם ללא הוכחת נזק. עם זאת, בית המשפט רשאי לשקול את נסיבות העניין ולקבוע פיצוי מופחת.

הרשם שמפל שקל את כלל השיקולים וקבע כי במקרה הזה קיימים נימוקים לשני הכיוונים. מצד אחד, לא התקבלה הסכמת התובע, ובהודעות שנשלחו בוואטסאפ כלל לא צוין כי מדובר בפרסומת. מצד שני, מדובר בפרסום מסחרי רגיל שאינו פוגעני, ואין ראיה לכך שהחברה היא "מפרה סדרתית" של החוק. בעניין הזה, ציין הרשם את ההלכה שנקבעה בעניין זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (2014), שם הודגש כי הפיצוי נועד לאזן בין הרתעה לבין מידתיות. בסופו של דבר נקבע כי יש מקום לפסוק פיצוי חלקי - 250 שקל עבור כל אחת מ-15 ההודעות שנשלחו אליו, ובסך הכל 3,750 שקל. בנוסף, חויבה החברה לשלם לקורנפלד הוצאות משפט בסכום כולל של 750 שקל.

בית המשפט הדגיש כי אין יסוד לטענת החברה, שלפיה התובע פעל בחוסר תום לב וניסה "לאגור הודעות" כדי להגיש תביעה. "כפי שקבעתי", כתב הרשם שמפל, "לא התרשמתי שהתובע ביקש 'לאגור' הודעות בחוסר תום לב... התובע אינו צריך לרדוף אחרי הנתבעת בבקשה להיות מוסר מרשימת תפוצה ואינו צריך 'לעבוד' בניסיונות ההסרה. די בכך שפנה לנתבעת בסמוך לאחר תחילת קבלת ההודעות כדי לקבוע כי פעל בתום לב".

למה בעצם נחשב שליחת הודעת וואטסאפ, ספאם?

החוק לא מבחין בין הודעת מייל, סמס או וואטסאפ - כל מסר שמטרתו לקדם מכירה של מוצר או שירות, נחשב "דבר פרסומת". אם הוא נשלח בלי שהנמען הסכים לכך מראש ובכתב, מדובר בהפרה של חוק התקשורת.

ואם אני השארתי את מספר הטלפון שלי באתר, זה אומר שהם יכולים לשלוח לי פרסומות?

לא תמיד. החוק מאפשר שליחת פרסומת רק אם השארת את הפרטים במהלך רכישה אמיתית או משא ומתן לרכישה, והובהר לך במפורש שהפרטים ישמשו למשלוח פרסומות. גם אז, צריך שתהיה לך אפשרות לסרב. אם לא אמרו לך את זה, זו הפרה של החוק.

למה בית המשפט לא פסק את הסכום המקסימלי שהתובע ביקש?

השופט שקל את הנסיבות. מצד אחד, ההודעות נשלחו בלי הסכמה, ומצד שני הן לא היו פוגעניות במיוחד והחברה לא נחשבת מפרה סדרתית. לכן הוא פסק פיצוי חלקי - 250 שקל לכל הודעה, ולא 1,000 שקל כפי שהתובע ביקש.

מה היה צריך לעשות התובע כדי להימנע מההודעות?

בית המשפט אמר שהתובע פעל בתום לב - הוא כן ביקש להסיר את עצמו. החוק לא דורש מהאדם "לרדוף" אחרי החברה ולבדוק אם הסירו אותו. מספיק שביקש הסרה בזמן סביר, כפי שעשה כאן.

החברה טענה שהתובע רצה "לצבור הודעות" בשביל לתבוע. זה באמת קורה?

יש מקרים כאלה, אבל הרשם שמפל קבע שבמקרה הזה זה לא נכון. הוא כתב במפורש שהוא לא התרשם שמדובר בחוסר תום לב. כלומר לא נראה שהתובע חיפש להרוויח מהתביעה - הוא פשוט רצה שיפסיקו לשלוח לו פרסומות.

כמה הודעות צריך בשביל שתהיה עילה לתביעה?

גם הודעה אחת יכולה להספיק. החוק מאפשר תביעה על כל הודעת פרסומת שנשלחה בלי רשות, עד 1,000 שקל לכל הודעה - גם אם לא נגרם נזק ממשי. במקרה הזה היו 15 הודעות, ולכן נקבע פיצוי כולל של 3,750 שקל.

ואם אני מקבל הודעה שיווקית בלי שביקשתי, מה כדאי לעשות?

ראשית, לבקש בכתב או בהודעה להסיר אותך. אם זה לא עוזר וההודעות נמשכות, אפשר לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות ולתבוע פיצוי לפי החוק. חשוב לשמור את ההודעות כהוכחה.

למה בעצם החוק כל כך מחמיר עם פרסומות כאלה?

מכיוון שמדובר בפגיעה בפרטיות. המדינה רוצה למנוע מצב שבו אנשים מוצפים בפרסומות שלא ביקשו, ונאלצים להתמודד עם חדירה למכשיר האישי שלהם. לכן נקבעו פיצויים גם בלי הוכחת נזק, כדי להרתיע חברות מלנהוג כך.