פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

העוברית מתה מכיוון שלאם לא היה טופס 17 - זה הפיצוי

האשה הגיעה לבית החולים בני ציון בשבוע ה-34 להריון, עם תלונות על הפרשה דמית. בבית החולים סירבו לטפל בה מכיוון שלא היה לה הסדר כספי. היא חזרה לביתה ושבה למחרת, ואז התברר שהעוברית שלה מתה. בית המשפט פסק לה פיצויים בסכום של 1.5 מיליון שקל

עוזי גרסטמן | (2)

אשה הרה בשבוע ה-34 להריונה הגיעה לבית החולים בני ציון בחיפה ב-2018 עם תלונות על הפרשה דמית. למרות מצבה המדאיג, היא סורבה לקבל טיפול רפואי בשל היעדר הסדר כספי מתאים. למחרת, כשחזרה לבית החולים, התגלה כי העוברית שנשאה ברחמה נפטרה. בעקבות האירוע, הגישה האשה לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד בית החולים, ובית המשפט פסק לה באחרונה פיצוי בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל.​


האשה, שהיתה בהיריון בסיכון גבוה, הגיעה כאמור למיון בית החולים בני ציון בשבוע ה-34 להריונה עם תלונות על הפרשה דמית. מצב זה מחייב התייחסות רפואית מיידית, שכן הוא עלול להצביע על סיבוכים חמורים כמו היפרדות שליה או לידה מוקדמת. למרות זאת, הצוות הרפואי סירב לקבלה אותה לטיפול בשל היעדר הסדר כספי, והאשה נאלצה לעזוב את בית החולים מבלי שנעשה לה דבר. למחרת, חזרה האשה לבית החולים, ואז התגלה כי העוברית אינה בחיים.​


האשה טענה כי בית החולים הפר את חובתו לספק לה טיפול רפואי דחוף, ללא קשר למעמדה הכספי.​ היא טענה גם כי הסירוב לטפל בה במצב חירום רפואי מהווה רשלנות, שהובילה למות העוברית.​ עוד טענה האשה כי נמנע ממנה המידע והאפשרות לקבל החלטות מושכלות לגבי מצבה הרפואי והטיפול הנדרש.​


מנגד, בית החולים בני ציון טען כי פעל בהתאם לנהלים המקובלים, וכי האשה לא הציגה הסדר כספי כנדרש. עוד נטען על ידי בית החולים כי האחריות למעקב אחר ההיריון והטיפול בו מוטלת גם על האשה, וכי היא היתה צריכה לדאוג להסדרים הכספיים מראש.​


השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס בחנה את הראיות והעדויות שהוצגו בפניה, והגיעה למסקנות הבאות:​

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?
  • חובת הטיפול ללא תנאי כספי: בית המשפט קבע כי במצבי חירום רפואיים, על בית החולים לספק טיפול מיידי ללא תלות במעמד הכספי של המטופל. בפסק הדין נכתב כי, "זכותו של אדם לקבל טיפול רפואי אינה תלויה ביכולתו הכלכלית".
  • רשלנות רפואית: השופטת ג'ובראן מורקוס קבעה כי הסירוב לטפל באשה במצב חירום רפואי מהווה רשלנות חמורה. היא ציינה כיח, "הנתבעת הפרה את חובתה לספק לתובעת טיפול רפואי נאות, ללא תלות בשיקולים כספיים".
  • פגיעה באוטונומיה: בית המשפט הכיר בכך שנמנעה מהאשה האפשרות לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול הרפואי שלה, וקבע בהכרעתו כי, "הנתבעת פגעה בזכותה של התובעת לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול הרפואי שלה".


לאור הממצאים, פסק בית המשפט פיצוי בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל, סכום הפיצוי מבוסס על כמה רכיבים: ראשית, בית המשפט לקח בחשבון את הסבל הנפשי הכבד שנגרם לאם בעקבות אובדן העוברית. בנוסף, נכללו פיצויים עבור הוצאות רפואיות, הפסדים כלכליים עתידיים ופיצוי על פגיעה בזכויותיה של התובעת. רכיב נוסף שהשפיע על גובה הפיצוי היה הפגיעה באוטונומיה של האם, שכן נמנעה ממנה האפשרות לקבל החלטות רפואיות בצורה מושכלת.

קיראו עוד ב"משפט"


פסק הדין מדגיש את החובה המוטלת על מוסדות רפואיים לספק טיפול רפואי מיידי ודחוף לכל מטופל, ללא תלות במעמדו הכספי. הפסיקה מהווה תזכורת לכך שזכותו של כל אדם לקבל טיפול רפואי אינה תלויה ביכולתו הכלכלית, וכי שיקולים כספיים אינם יכולים לגבור על החובה המקצועית והאנושית של הצוות הרפואי.​


האם היו מקרים דומים בעבר שבהם בתי חולים סירבו להעניק טיפול רפואי בשל שיקולים כספיים?

כן, לאורך השנים דווחו מקרים שבהם מטופלים נתקלו בקשיים בקבלת טיפול רפואי עקב בעיות ביורוקרטיות או היעדר כיסוי ביטוחי. עם זאת, בתי המשפט בישראל נוטים לקבוע כי זכותו של כל אדם לקבל טיפול רפואי דחוף אינה יכולה להיות תלויה בשיקולים כלכליים. פסק הדין הנוכחי מהווה חיזוק משמעותי לעיקרון הזה.


האם הרופאים והצוות הרפואי נתבעו באופן אישי על החלטתם שלא להעניק טיפול?

במקרה זה, התביעה הופנתה נגד בית החולים עצמו ולא נגד הרופאים או אנשי הצוות הרפואי באופן אישי. עם זאת, ייתכנו מקרים אחרים שבהם מטופלים בחרו או יבחרו להגיש תביעות גם נגד אנשי צוות ספציפיים, בייחוד אם ניתן להוכיח כי התקבלה החלטה רפואית שגויה שגרמה לנזק חמור.


איזה ראיות סייעו לבית המשפט לקבוע את אחריות בית החולים?

החלטת בית המשפט התבססה על עדויות רפואיות, תיעוד רפואי, חוות דעת של מומחים ועדות התובעת עצמה. כמו כן, בחינת הנהלים הפנימיים של בית החולים והשוואתם לסטנדרטים רפואיים מקובלים היתה מרכיב מרכזי בקביעת הרשלנות הרפואית.


האם פסק הדין קובע אחריות פלילית כלשהי נגד בית החולים?

לא, פסק הדין עוסק באחריות אזרחית בלבד, כלומר בתשלום פיצויים לתובעת. כדי שייקבעו אחריות פלילית או צעדים משמעתיים נגד הצוות הרפואי או הנהלת בית החולים, יש צורך בפתיחה בחקירה פלילית מצד הרשויות - דבר שלא התרחש במקרה הזה.


במקרה נוסף, בית משפט השלום בחיפה פסק באוקטובר 2024 בתביעה של אדם נגד משרד הבריאות ובית החולים שבו היה מאושפז, בעקבות טעות חמורה בתיק הרפואי שלו. המקרה עסק בטעות רשלנית של בית החולים הממשלתי בנהריה, שבו שולב לתוך התיק הרפואי של התובע אבחון מוטעה שלפיו הוא חולה בסרטן בלוטות הלימפה (לימפומה). טעות זו הובילה את התובע לחודשים ארוכים של חרדות, דיכאון ותחושת אובדן מוחלט, כשהוא משוכנע שהוא חולה במחלה קטלנית. המקרה התרחש באוגוסט 2017, כשהתובע אושפז בבית החולים בנהריה עקב כאבי ראש, חולשה וכאבים מפושטים בגופו. לאחר האשפוז, הוא קיבל לידיו את סיכום האשפוז, שבו נכתב בטעות כי הוא חולה בלימפומה, מחלה סרטנית אגרסיבית. רק לאחר כמה חודשים גילה כי מדובר בטעות רפואית חמורה – האבחנה שהופיעה בסיכום האשפוז היתה שייכת לחולה אחר. במשך התקופה הזו, עבר התובע בדיקות נוספות והגיע לעתים קרובות לבתי חולים שונים, ואף נשלח למחלקת כימותרפיה לצורך טיפול בסרטן שלמעשה כלל לא היה לו. התובע תיאר כיצד בעקבות האבחנה השגויה הוא חווה הלם קשה, החל להיפרד מיקיריו ונערך נפשית ופיזית לטיפולים קשים כמו כימותרפיה והקרנות. הוא תיאר את רגעי החרדה והבהלה שתקפו אותו לאחר שהבין כי מדובר במחלה קשה, ולאחר שביקש את עזרתו של רופאו המטפל, שהופתע בעצמו מתוצאות הבדיקות.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    קודם מטפלים ואחר כך דורשים את התשלום כי הרוב מביאים טופס 17 (ל"ת)
    קשקש 02/04/2025 06:50
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    בני ציון זה בית עלמין (ל"ת)
    seysul 01/04/2025 18:34
    הגב לתגובה זו
בית המשפט
צילום: Pixbay

הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו

אבישי ברדה, ששימש מפקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, פוטר לאחר שנחקר על התנהלות בלתי הולמת בקבוצת וואטסאפ פנימית של פקחים. בית הדין לעבודה קבע כי העירייה פעלה בניגוד לחוק, משום שהיתה צריכה לנקוט נגדו הליך משמעתי ולא לפטרו בדרך מנהלית. בנוסף להשבתו לעבודה, נפסקו לו פיצויים בסכום כולל של יותר מ-200 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

אבישי ברדה, פקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, לא ציפה שביקור תמים במשרד מבקר העירייה יוביל לסיום עבודתו אחרי 16 שנות שירות. הוא הוזמן, כך נאמר לו, כדי למסור עדות בעניינו של עובד אחר, אך מצא את עצמו נחקר בחשד לשימוש לרעה בסמכותו. זמן קצר לאחר מכן נשלל ממנו תפקידו הבכיר, הוא הוחזר לדרגת פקח מן השורה ולבסוף פוטר מעבודתו. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופטת יעל אנגלברג שהם, קבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין, והורה לעירייה להשיבו לתפקידו ולשלם לו פיצויים משמעותיים.

הפרשה החלה עוד ב-2017, אז פתח ברדה קבוצת וואטסאפ שכללה את כלל פקחי החניה בעירייה. מטרתה הראשונית היתה, לדבריו, יצירת קבוצה חברתית לעובדים. עם השנים שינתה הקבוצה את ייעודה - היא שימשה להעברת בקשות שונות בין הפקחים, לרבות בקשות להימנע מרישום דו"חות חניה במקרים מסוימים. מדובר היה בהתנהלות שבמבט ראשון נראתה כחורגת מסמכות, אך ברדה טען כי מאז שמונה לתפקידו הבכיר ב-2022 הוא ניסה לשים קץ לתופעה, ואף ביקש את אישור מנהלו הישיר לסגור את הקבוצה. לטענתו, המנהל, מר גבי דהאן, מנע זאת ממנו והודיע כי דיווח על הקבוצה לגורמים הבכירים בעירייה.

במרץ 2024, במהלך חקירה משמעתית נגד אחד הפקחים, התבקש ברדה להגיע למשרד מבקר העירייה ולהשיב לשאלות. לדבריו, הוא הגיע מתוך תחושת מחויבות מקצועית, אך במהרה התברר לו כי הוא עצמו נחשד בעבירת משמעת. זמן קצר לאחר מכן, ב-29 במרץ, הוא הועבר מתפקידו כמפקח בכיר בחזרה לתפקיד פקח רגיל, מבלי שנערך לו שימוע. במאי נמסרה לו הזמנה לשימוע בפני ועדת פיטורים בעילה של “אי התאמה לתפקיד והתנהגות שאינה הולמת עובד עירייה”. לאחר השימוע הוחלט על פיטוריו מ-1 ביוני 2024.

ברדה לא השלים עם ההחלטה. באמצעות עורך דינו, כפיר זאב, הוא עתר לבית הדין לעבודה וביקש להורות על ביטול הפיטורים והשבתו לתפקידו. בתביעתו הוא טען כי העירייה נקטה הליך מנהלי לא תקין, מכיוון שהיה עליה לנקוט הליך משמעתי לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). לדבריו, עצם העובדה שנחקר על ידי מבקר העירייה מלמדת כי מדובר בעבירת משמעת, ולכן לא ניתן היה להסתפק בהליך פיטורים מנהלי. עוד הוסיף כי עצם ניידו מהתפקיד לפני קבלת החלטה בעניינו מהווה הפרה של החוק, וכי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים כנדרש. לטענת ברדה, “העירייה בחרה לעקוף את ההליך המשמעתי, אולי משום שחששה שהבירור בפני בית הדין למשמעת יחשוף מעורבות של עובדים נוספים בקבוצה”. הוא הדגיש כי לא היה היחיד ששלח הודעות בקבוצה, אך בפועל רק הוא פוטר. “מדובר באכיפה בררנית, שנועדה להפוך אותי לשעיר לעזאזל”, הוא טען. בנוסף, הוא ביקש פיצוי בגין נזקיו הכספיים והנפשיים בסכון כולל של יותר מרבע מיליון שקל.

עיריית אשדוד, מנגד, טענה כי פעלה כדין וכי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ניהוליים בלבד. לטענתה, לא מדובר בעבירת משמעת אלא באובדן אמון, שכן התנהלותו של ברדה, שהקים קבוצה ששימשה למעשה להעדפת מקורבים ולהפרת חובת ההגינות, פגעה קשות באמון הציבור ובמעמדה של העירייה. “מדובר בעובד בכיר שתפקידו מחייב סטנדרט ערכי גבוה”, טענה באת כוחה של העירייה, עו"ד חן סומך. עוד נטען כי ועד העובדים היה שותף להליך ולא הביע התנגדות, וכי השימוע נערך כדין.

בית המשפט
צילום: Pixbay

הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו

אבישי ברדה, ששימש מפקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, פוטר לאחר שנחקר על התנהלות בלתי הולמת בקבוצת וואטסאפ פנימית של פקחים. בית הדין לעבודה קבע כי העירייה פעלה בניגוד לחוק, משום שהיתה צריכה לנקוט נגדו הליך משמעתי ולא לפטרו בדרך מנהלית. בנוסף להשבתו לעבודה, נפסקו לו פיצויים בסכום כולל של יותר מ-200 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

אבישי ברדה, פקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, לא ציפה שביקור תמים במשרד מבקר העירייה יוביל לסיום עבודתו אחרי 16 שנות שירות. הוא הוזמן, כך נאמר לו, כדי למסור עדות בעניינו של עובד אחר, אך מצא את עצמו נחקר בחשד לשימוש לרעה בסמכותו. זמן קצר לאחר מכן נשלל ממנו תפקידו הבכיר, הוא הוחזר לדרגת פקח מן השורה ולבסוף פוטר מעבודתו. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופטת יעל אנגלברג שהם, קבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין, והורה לעירייה להשיבו לתפקידו ולשלם לו פיצויים משמעותיים.

הפרשה החלה עוד ב-2017, אז פתח ברדה קבוצת וואטסאפ שכללה את כלל פקחי החניה בעירייה. מטרתה הראשונית היתה, לדבריו, יצירת קבוצה חברתית לעובדים. עם השנים שינתה הקבוצה את ייעודה - היא שימשה להעברת בקשות שונות בין הפקחים, לרבות בקשות להימנע מרישום דו"חות חניה במקרים מסוימים. מדובר היה בהתנהלות שבמבט ראשון נראתה כחורגת מסמכות, אך ברדה טען כי מאז שמונה לתפקידו הבכיר ב-2022 הוא ניסה לשים קץ לתופעה, ואף ביקש את אישור מנהלו הישיר לסגור את הקבוצה. לטענתו, המנהל, מר גבי דהאן, מנע זאת ממנו והודיע כי דיווח על הקבוצה לגורמים הבכירים בעירייה.

במרץ 2024, במהלך חקירה משמעתית נגד אחד הפקחים, התבקש ברדה להגיע למשרד מבקר העירייה ולהשיב לשאלות. לדבריו, הוא הגיע מתוך תחושת מחויבות מקצועית, אך במהרה התברר לו כי הוא עצמו נחשד בעבירת משמעת. זמן קצר לאחר מכן, ב-29 במרץ, הוא הועבר מתפקידו כמפקח בכיר בחזרה לתפקיד פקח רגיל, מבלי שנערך לו שימוע. במאי נמסרה לו הזמנה לשימוע בפני ועדת פיטורים בעילה של “אי התאמה לתפקיד והתנהגות שאינה הולמת עובד עירייה”. לאחר השימוע הוחלט על פיטוריו מ-1 ביוני 2024.

ברדה לא השלים עם ההחלטה. באמצעות עורך דינו, כפיר זאב, הוא עתר לבית הדין לעבודה וביקש להורות על ביטול הפיטורים והשבתו לתפקידו. בתביעתו הוא טען כי העירייה נקטה הליך מנהלי לא תקין, מכיוון שהיה עליה לנקוט הליך משמעתי לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). לדבריו, עצם העובדה שנחקר על ידי מבקר העירייה מלמדת כי מדובר בעבירת משמעת, ולכן לא ניתן היה להסתפק בהליך פיטורים מנהלי. עוד הוסיף כי עצם ניידו מהתפקיד לפני קבלת החלטה בעניינו מהווה הפרה של החוק, וכי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים כנדרש. לטענת ברדה, “העירייה בחרה לעקוף את ההליך המשמעתי, אולי משום שחששה שהבירור בפני בית הדין למשמעת יחשוף מעורבות של עובדים נוספים בקבוצה”. הוא הדגיש כי לא היה היחיד ששלח הודעות בקבוצה, אך בפועל רק הוא פוטר. “מדובר באכיפה בררנית, שנועדה להפוך אותי לשעיר לעזאזל”, הוא טען. בנוסף, הוא ביקש פיצוי בגין נזקיו הכספיים והנפשיים בסכון כולל של יותר מרבע מיליון שקל.

עיריית אשדוד, מנגד, טענה כי פעלה כדין וכי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ניהוליים בלבד. לטענתה, לא מדובר בעבירת משמעת אלא באובדן אמון, שכן התנהלותו של ברדה, שהקים קבוצה ששימשה למעשה להעדפת מקורבים ולהפרת חובת ההגינות, פגעה קשות באמון הציבור ובמעמדה של העירייה. “מדובר בעובד בכיר שתפקידו מחייב סטנדרט ערכי גבוה”, טענה באת כוחה של העירייה, עו"ד חן סומך. עוד נטען כי ועד העובדים היה שותף להליך ולא הביע התנגדות, וכי השימוע נערך כדין.