בדיקה של חולה אחר השתרבבה לתיקון הרפואי - וזה מה שקרה למטופל
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה, השופט אחסאן כנעאן פסק לטובת תובע שהגיש תביעה נגד משרד הבריאות ובית החולים שבו היה מאושפז, בעקבות טעות חמורה בתיק הרפואי שלו. המקרה עוסק בטעות רשלנית של בית החולים הממשלתי בנהריה, שבו שולב לתוך התיק הרפואי של התובע אבחון מוטעה שלפיו הוא חולה בסרטן בלוטות הלימפה (לימפומה). טעות זו הובילה את התובע לחודשים ארוכים של חרדות, דיכאון ותחושת אובדן מוחלט, כשהוא משוכנע שהוא חולה במחלה קטלנית.
המקרה התרחש באוגוסט 2017, כשהתובע אושפז בבית החולים בנהריה עקב כאבי ראש, חולשה וכאבים מפושטים בגופו. לאחר האשפוז, הוא קיבל לידיו את סיכום האשפוז, שבו נכתב בטעות כי הוא חולה בלימפומה, מחלה סרטנית אגרסיבית. רק לאחר כמה חודשים גילה כי מדובר בטעות רפואית חמורה – האבחנה שהופיעה בסיכום האשפוז היתה שייכת לחולה אחר. במשך התקופה הזו, עבר התובע בדיקות נוספות והגיע לעתים קרובות לבתי חולים שונים, ואף נשלח למחלקת כימותרפיה לצורך טיפול בסרטן שלמעשה כלל לא היה לו.
התובע נערך נפשית ופיזית לטיפולים קשים צילום: halfpoint
התובע תיאר כיצד בעקבות האבחנה השגויה הוא חווה הלם קשה, החל להיפרד מיקיריו ונערך נפשית ופיזית לטיפולים קשים כמו כימותרפיה והקרנות. הוא תיאר את רגעי החרדה והבהלה שתקפו אותו לאחר שהבין כי מדובר במחלה קשה, ולאחר שביקש את עזרתו של רופאו המטפל, שהופתע בעצמו מתוצאות הבדיקות.
בית החולים טען שאין קשר בין האבחנה השגויה לנזק הנפשי
בית החולים בנהריה מצדו טען כי לא נגרם לתובע כל נזק, וכי אין כל קשר סיבתי בין האבחנה השגויה לנזק הנפשי הנטען. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות ההגנה והדגיש את חומרת הרשלנות. השופט כנעאן קבע כי "אין ספק כי במקרה זה בית החולים הפר את חובת הזהירות כלפי התובע", והוסיף כי העובדה שבית החולים לא נקט באמצעי זהירות מספקים למניעת טעויות מסוג זה היא רשלנות חמורה.
השופט אף הדגיש את הפגיעה הנפשית הקשה שנגרמה לתובע בעקבות המקרה, והוסיף כי תביעות בנושא טעויות ברישומים רפואיים נהפכו שכיחות יותר ויותר בשנים האחרונות, בייחוד לאור העובדה שבתי החולים מסתמכים יותר ויותר על מערכות ממוחשבות לניהול תיקי החולים. במקרה הזה, לא היתה מערכת שתאפשר למנוע את הטעות - דבר שהוביל לתוצאה טראומטית עבור התובע.
השופט קבע כי התובע הוכיח את טענותיו בדבר הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה מהאבחנה השגויה, והצביע על כך שהוא נותר עם נכות נפשית בשיעור של 5%, על פי קביעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בנוסף, השופט ציין כי העובדה שהתובע לא הצליח להמשיך לעבוד בעקבות המקרה תומכת בטענותיו על ההשפעות הקשות של האירועים על חייו האישיים והתעסוקתיים.
למרות טענות ההגנה, שלפיהן מצב הנפשי של התובע היה קיים עוד לפני המקרה הנדון, קיבל השופט את קביעת המומחים וקבע כי הפגיעה הנפשית העיקרית נובעת מהאירוע שבו נמסר לתובע בטעות שהוא חולה במחלה קשה. השופט הוסיף כי "הידיעה שאדם חולה במחלה ממארת קשה היא ידיעה לא פשוטה", ופסק כי הפיצוי שיינתן לתובע עבור הכאב והסבל שהוא חווה יהיה מוגדל מהמקובל במקרים דומים.
בנוסף לפיצוי בעקבות הכאב והסבל, השופט פסק גם פיצוי בגין הפסדי שכר והוצאות רפואיות עתידיות. התובע טען כי בעקבות הפגיעה הנפשית הוא איבד את מקום עבודתו ונאלץ להפסיק לעבוד לחלוטין. אמנם התובע לא הביא הוכחות מלאות לכך, אך השופט הכיר בפגיעה התפקודית שנגרמה לו ופסק לו פיצוי על דרך האומדנא (הערכה עובדתית או פירוש כוונה של אדם - אף שאין ראיה ישירה ומפורשת לכך) עבור הפסד כושר השתכרות לעתיד.
השופט: בית החולים לא נתן מענה הולם לפניות התובע
בסופו של דבר, השופט פסק לתובע פיצוי בסכום כולל של 80 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 16 אלף שקל. השופט גם מתח ביקורת על כך שבית החולים לא נתן מענה הולם לפניות התובע ולפניות הרופא המטפל, והצורך של התובע לפנות לעורך דין כדי לתקן את הרישום המוטעה במערכת הרפואית רק הוסיף לתחושת המצוקה והחוסר אונים שחש.
הפסיקה הזו היא דוגמה נוספת לחשיבות של דיוק וזהירות בטיפול רפואי, במיוחד בנוגע לניהול הרשומות הרפואיות של המטופלים. טעויות ברישומים רפואיים עלולות לגרום לנזק עצום, כפי שניתן לראות במקרה זה, והן עלולות להוביל לחוסר אמון מצד המטופלים כלפי המערכת הרפואית.
מערכת הבריאות בישראל התמודדה בשנים האחרונות עם שינויים רבים, כולל מעבר למערכות ממוחשבות לניהול רשומות חולים. מערכות אלה, שהיו אמורות להפוך את ניהול המידע הרפואי ליעיל ומדויק יותר, עלולות גם להוביל לטעויות אנוש במקרה שהן לא מתוחזקות כראוי, כפי שהתרחש במקרה הנ"ל. אף שהטכנולוגיה יכולה לעזור לשפר את איכות הטיפול, היא מחייבת אמצעי זהירות רבים כדי למנוע טעויות מסוג זה.
פסק דין זה משקף את החשיבות הרבה שבתי החולים והמערכת הרפואית צריכים לייחס לניהול תקין ואחראי של הרשומות הרפואיות, ואת הצורך במעקב צמוד ובאחריות כלפי המטופלים.
ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן
לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.
מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.
בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.
לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה
אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.
- אחות הורישה לאח אחד - השני לא מוותר; מה נפסק?
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.
עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
לאחר מחלוקת משפטית על הצגת הודעות פרסומת בשירות ג'ימייל, הגיעו הצדדים להסכמה על שינוי חזותי בממשק של שירות הדואר האלקטרוני בישראל, שיבהיר את ההבדל בין פרסומות לבין הודעות מייל רגילות. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את ההסתלקות, שתכלול גמול למבקש בסכום
של 87.5 אלף שקל ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 262.5 אלף שקל, אך ללא פיצוי ישיר לחברי הקבוצה - שיוכלו להגיש תביעות בנפרד
גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.
גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.
גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.
בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.
- חברת ניהול הכספים שעצרה משיכות ומה קרה היום לפני 64 שנה
- פרפלקסיטי מציעה 34.5 מיליארד דולר לרכישת דפדפן כרום מגוגל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.
