בית המשפט העליון הכריע באחרונה בערעור שהגישו העיריות של פתח תקווה, רחובות ונס ציונה, בנוגע להחלטה לחייבן להשיב לציבור סכומי ריבית שנגבו שלא כדין. הערעור עסק בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שחייב את העיריות להשיב לתושבים ריביות שנגבו בשיטת ריבית דריבית על תשלומי חובה, בניגוד להוראות החוק. מדובר בהחלטה עקרונית העוסקת בפרשנות של חוק הריבית ובהיקף ההשבה הנדרש מהרשויות המקומיות. השופטת רות רונן, ביחד עם עמיתיה, השופטים יצחק עמית ודוד מינץ, בחנה לעומק את סוגיית הריביות שנגבו ואת השלכותיה הכלכליות והמשפטיות.

התביעה המקורית הוגשה על ידי בעלי נכסים בתחומיהן המוניציפליים של שלוש העיריות, שטענו כי חויבו בריביות שגבוהות מהמותר בחוק. לפי התביעה, העיריות גבו ריביות בשיטת ריבית דריבית, במקום ריבית פשוטה כפי שנדרש על פי חוק הריבית, התש"ם-1980. לטענת התובעים, מדובר בגביית יתר בהיקפים משמעותיים, המוערכת במיליוני שקלים.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וקבע כי על העיריות להשיב את כל הסכומים שנגבו ביתר. פסק הדין הסתמך על חוות דעת מומחה שמינה בית המשפט, שביצע חישוב פרטני של הסכומים. עם זאת, כאמור, העיריות ערערו על פסק הדין של המחוזי לבית המשפט העליון, בטענה כי החישוב אינו מתחשב בתקופות ההשבה הקבועות בחוק.

בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר חובת ההשבה של העיריות. השופטת רונן ציינה כי, "הרשויות המקומיות חרגו מסמכותן בגביית ריביות שלא כדין, ואין מנוס מלהשיב את הסכומים לציבור". פסק הדין הדגיש כי החוק מחייב את הרשויות לגבות ריבית פשוטה בלבד על תשלומי חובה שלא שולמו במועד, ואילו בפועל העיריות גבו ריבית דריבית שהגדילה משמעותית את החוב. עוד נקבע כי התקופה הרלוונטית להשבה כוללת את כל הסכומים שנגבו ביתר, גם אם נוצרו לפני התקופה המוגדרת בחוק. השופטת רונן גם כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "יש לראות את עילת ההשבה כנוצרת במועד גביית החוב בפועל, ולא במועד היווצרות החוב".

• צמח המרמן זכתה ב-3 מכרזי רמ"י בהרצליה ובפ"ת בהיקף 602 מיליון שקל
• בלב פ"ת: ההתחדשות העירונית של שיכון ובינוי מתקדמת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט העליון העלתה כי סכומי ההשבה המשוערים מגיעים לכ-25 מיליון שקל לעיריית רחובות, כ-9.7 מיליון שקל לעיריית פתח תקווה וכ-4.3 מיליון שקל לעיריית נס ציונה. החישוב הזה התבסס על נתוני הגבייה בפועל ועל ההפרש בין ריבית דריבית לריבית פשוטה. בנוגע לחישוב הסכומים, צוין בפסק הדין כי המומחה הסתמך על דו"חות כספיים שסיפקו העיריות, אך נאלץ לבצע חישובים ידניים בשל חוסר בנתונים מלאים. בית המשפט קיבל את ממצאי המומחה במלואם, ודחה את הטענות של העיריות בדבר אי דיוקים.

שלוש העיריות טענו כי צריך להחיל הגנות משפטיות המאפשרות להן להימנע מהשבה מלאה, בטענה שפגיעה בתקציבן עלולה לפגוע בשירותים הציבוריים שהן מספקות. עם זאת, בית המשפט דחה את הטענה הזו, וקבע כי "הרציונל להעניק הגנה כזו מתקיים רק במקרים בהם יש הוכחות ברורות לפגיעה מהותית בקופה הציבורית". שופטי העליון ציינו כי העיריות לא הצליחו להוכיח פגיעה משמעותית בתקציב או להראות כיצד ההשבה תוביל לנזק לתושבים.

מקרה דומה נדון בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית בת ים, שבה נטען כי העירייה גבתה ריבית דריבית על תשלומי ארנונה ותשלומי חובה אחרים, בניגוד לחוק. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל אז את התביעה, והורה לעירייה להפסיק את הגבייה הבלתי חוקית ולהשיב את הסכומים שנגבו ביתר - בסכום כולל של 15.5 מיליון שקל. בית המשפט ציין בפסק הדין שפורסם במרץ 2013 כי, "החיוב שלא כדין שביצעה העירייה לא היה חיוב חד פעמי, או מקרי אלא מדובר בחיובים חוזרים ונשנים שנמשכו שנים רבות ואשר כל תושבי העיר היו חשופים להם באם פיגרו בתשלום".

• איחרו בתשלומים על הדירה, אבל לא ישלמו פיצוי מוסכם
• האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...

בנוסף, בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית רחובות, נטען כי העירייה גבתה ריבית פיגורים בשיטת ריבית דריבית, ללא הסמכה בחוק ובניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. גם במקרה הזה קיבל בית המשפט, במקרה הזה המחוזי מרכז בלוד, את התביעה, והורה על השבת הכספים שנגבו ביתר - בסכום כולל של 25 מיליון שקל.

פסק הדין מהווה מסר חשוב בנוגע לגביית ריביות על ידי רשויות מקומיות, שלפיו עליהן לפעול לפי החוק ולא להפעיל שיטות חישוב החורגות מהקבוע בו. "על רשויות הציבור לפעול בשקיפות ובהתאם לדין, במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור", צוין בהחלטה. היא גם מבהירה כי חריגה מסמכויותיהן עלולה להוביל להשלכות משפטיות וכלכליות משמעותיות.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים ביולי האחרון במקרה שבו עיריית ירושלים חייבה אשה בתשלום חוב ארנונה עצום שצבר בעלה, שמצוי בהליכי פשיטת רגל. לפני שהבעל נכנס לתסבוכת של חובות, הוא ניהל את אולם האירועים אולמי מונדיאל שבבירה. ההחזקה שלו באולם היתה באמצעות כמה חברות. בתחילת 2010 הוכרז הבעל פושט רגל והושתו עליו תשלומים חודשיים להחזר החובות. כשנה לאחר מכן נמכר אולם האירועים לחברה מסוימת תמורת סכום של מיליון שקל. הצ'קים שהועברו עבור האולם נרשמו לטובת חברה שהנתבעת משמשת בה מורשית חתימה. במסגרת הליך פשיטת הרגל של הבעל, הגישה עיריית ירושלים תביעת חוב נגדו, בגין אי תשלום של מסי ארנונה. בנוסף, הנאמן שמונה לו במסגרת ההליך ביקש לייחס את החובות של הבעל לחברה שקיבלה את תמורת מכירת האולם. ואולם הניסיון לגביית חוב הארנונה שהצטבר כשל ולאור כך הגישה העירייה את התביעה נגד אשתו של החייב.