עיריות יחזירו עשרות מיליוני שקלים לבעלי נכסים
בית המשפט העליון הכריע בערקעור שהגישו העיריות של פתח תקווה, רחובות ונס ציונה, בנוגע להחלטה לחייבן להחזיר סכומי ריבית שנגבו שלא כדין בשיטת ריבית דריבית. שופטי המחוזי, ולאחר מכן העליון, קבעו כי מדובר שיטת חישוב שמנוגדת לחוק. הן ישיבו סכום כולל של כ-40
מיליון שקל
בית המשפט העליון הכריע באחרונה בערעור שהגישו העיריות של פתח תקווה, רחובות ונס ציונה, בנוגע להחלטה לחייבן להשיב לציבור סכומי ריבית שנגבו שלא כדין. הערעור עסק בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שחייב את העיריות להשיב לתושבים ריביות שנגבו בשיטת ריבית דריבית על תשלומי חובה, בניגוד להוראות החוק. מדובר בהחלטה עקרונית העוסקת בפרשנות של חוק הריבית ובהיקף ההשבה הנדרש מהרשויות המקומיות. השופטת רות רונן, ביחד עם עמיתיה, השופטים יצחק עמית ודוד מינץ, בחנה לעומק את סוגיית הריביות שנגבו ואת השלכותיה הכלכליות והמשפטיות.
התביעה המקורית הוגשה על ידי בעלי נכסים בתחומיהן המוניציפליים של שלוש העיריות, שטענו כי חויבו בריביות שגבוהות מהמותר בחוק. לפי התביעה, העיריות גבו ריביות בשיטת ריבית דריבית, במקום ריבית פשוטה כפי שנדרש על פי חוק הריבית, התש"ם-1980. לטענת התובעים, מדובר בגביית יתר בהיקפים משמעותיים, המוערכת במיליוני שקלים.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וקבע כי על העיריות להשיב את כל הסכומים שנגבו ביתר. פסק הדין הסתמך על חוות דעת מומחה שמינה בית המשפט, שביצע חישוב פרטני של הסכומים. עם זאת, כאמור, העיריות ערערו על פסק הדין של המחוזי לבית המשפט העליון, בטענה כי החישוב אינו מתחשב בתקופות ההשבה הקבועות בחוק.
בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר חובת ההשבה של העיריות. השופטת רונן ציינה כי, "הרשויות המקומיות חרגו מסמכותן בגביית ריביות שלא כדין, ואין מנוס מלהשיב את הסכומים לציבור". פסק הדין הדגיש כי החוק מחייב את הרשויות לגבות ריבית פשוטה בלבד על תשלומי חובה שלא שולמו במועד, ואילו בפועל העיריות גבו ריבית דריבית שהגדילה משמעותית את החוב. עוד נקבע כי התקופה הרלוונטית להשבה כוללת את כל הסכומים שנגבו ביתר, גם אם נוצרו לפני התקופה המוגדרת בחוק. השופטת רונן גם כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "יש לראות את עילת ההשבה כנוצרת במועד גביית החוב בפועל, ולא במועד היווצרות החוב".
- בלב פ"ת: ההתחדשות העירונית של שיכון ובינוי מתקדמת
- מחפשים עבודה בפתח תקווה? כך תמצאו את המשרה הנכונה עבורכם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט העליון העלתה כי סכומי ההשבה המשוערים מגיעים לכ-25 מיליון שקל לעיריית רחובות, כ-9.7 מיליון שקל לעיריית פתח תקווה וכ-4.3 מיליון שקל לעיריית נס ציונה. החישוב הזה התבסס על נתוני הגבייה בפועל ועל ההפרש בין ריבית דריבית לריבית פשוטה. בנוגע לחישוב הסכומים, צוין בפסק הדין כי המומחה הסתמך על דו"חות כספיים שסיפקו העיריות, אך נאלץ לבצע חישובים ידניים בשל חוסר בנתונים מלאים. בית המשפט קיבל את ממצאי המומחה במלואם, ודחה את הטענות של העיריות בדבר אי דיוקים.
שלוש העיריות טענו כי צריך להחיל הגנות משפטיות המאפשרות להן להימנע מהשבה מלאה, בטענה שפגיעה בתקציבן עלולה לפגוע בשירותים הציבוריים שהן מספקות. עם זאת, בית המשפט דחה את הטענה הזו, וקבע כי "הרציונל להעניק הגנה כזו מתקיים רק במקרים בהם יש הוכחות ברורות לפגיעה
מהותית בקופה הציבורית". שופטי העליון ציינו כי העיריות לא הצליחו להוכיח פגיעה משמעותית בתקציב או להראות כיצד ההשבה תוביל לנזק לתושבים.
מקרה דומה נדון בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית בת ים, שבה נטען כי העירייה גבתה ריבית דריבית על
תשלומי ארנונה ותשלומי חובה אחרים, בניגוד לחוק. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל אז את התביעה, והורה לעירייה להפסיק את הגבייה הבלתי חוקית ולהשיב את הסכומים שנגבו ביתר - בסכום כולל של 15.5 מיליון שקל. בית המשפט ציין בפסק הדין שפורסם במרץ 2013 כי, "החיוב שלא כדין
שביצעה העירייה לא היה חיוב חד פעמי, או מקרי אלא מדובר בחיובים חוזרים ונשנים שנמשכו שנים רבות ואשר כל תושבי העיר היו חשופים להם באם פיגרו בתשלום".
- רגולציה על AI: איפה היא עומדת ומה מנסה ממשל טראמפ לקדם?
- מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
בנוסף, בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית רחובות, נטען כי העירייה גבתה ריבית פיגורים
בשיטת ריבית דריבית, ללא הסמכה בחוק ובניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. גם במקרה הזה קיבל בית המשפט, במקרה הזה המחוזי מרכז בלוד, את התביעה, והורה על השבת הכספים שנגבו ביתר - בסכום כולל של 25 מיליון שקל.
פסק הדין מהווה מסר חשוב בנוגע לגביית ריביות על ידי רשויות מקומיות, שלפיו עליהן לפעול לפי החוק ולא להפעיל שיטות חישוב החורגות מהקבוע בו. "על רשויות הציבור לפעול בשקיפות ובהתאם לדין, במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור", צוין בהחלטה. היא גם מבהירה כי חריגה מסמכויותיהן עלולה להוביל להשלכות משפטיות וכלכליות משמעותיות.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים ביולי האחרון במקרה שבו עיריית ירושלים חייבה אשה בתשלום חוב ארנונה עצום שצבר בעלה, שמצוי בהליכי פשיטת רגל. לפני שהבעל נכנס לתסבוכת של חובות, הוא ניהל את אולם האירועים אולמי מונדיאל שבבירה. ההחזקה שלו באולם היתה באמצעות כמה חברות. בתחילת 2010 הוכרז הבעל פושט רגל והושתו עליו תשלומים חודשיים להחזר החובות. כשנה לאחר מכן נמכר אולם האירועים לחברה מסוימת תמורת סכום של מיליון שקל. הצ'קים שהועברו עבור האולם נרשמו לטובת חברה שהנתבעת משמשת בה מורשית חתימה. במסגרת הליך פשיטת הרגל של הבעל, הגישה עיריית ירושלים תביעת חוב נגדו, בגין אי תשלום של מסי ארנונה. בנוסף, הנאמן שמונה לו במסגרת ההליך ביקש לייחס את החובות של הבעל לחברה שקיבלה את תמורת מכירת האולם. ואולם הניסיון לגביית חוב הארנונה שהצטבר כשל ולאור כך הגישה העירייה את התביעה נגד אשתו של החייב.
מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
פסק דין מעניין של בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קבע כי מינוי בן ממשיך שנעשה כבר בשנות השמונים ולא בוטל במשך עשרות שנים, תקף גם אם בצוואה מאוחרת ביקש בעל הנחלה לחלק את המשק שלו בין ילדיו. השופט רן ארנון קבע כי המינוי, שאושר על ידי הסוכנות היהודית,
מהווה התחייבות בלתי חוזרת, ולכן אין בכוחה של הצוואה לשנותו - גם אם היחסים בין הצדדים עלו על שרטון לפני מות האב
באחד מאותם סכסוכי ירושה משפחתיים מורכבים, שבהם מתערבבים אהבות ישנות, פצעים ישנים וזיכרון של נחלה אחת משותפת, נדרש באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה להכריע בשאלה מה גובר - צוואתו של האב, או מינוי הבן הממשיך שעשה עוד לפני עשרות שנים. מדובר במשק חקלאי בצפון הארץ, שבעליו המנוח מינה ב-1984 את בנו ואשתו כ"בן ממשיך" - מינוי שאושר אז על ידי הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית. אלא שכעבור שלושה עשורים, בצוואה שנערכה ב-2011, קבע האב כי הנחלה תתחלק בין ילדיו, והדבר הצית מאבק משפחתי עיקש.
התובעים, בני הזוג מ’ וע’, טענו כי הם מונו כדין כבן ממשיך כבר בשנות השמונים, והאב מעולם לא ביטל את ההתחייבות הבלתי חוזרת שעליה הוא חתם. לטענתם, על סמך אותו מינוי הם קיבלו היתר בנייה ובנו את ביתם במשק בידיעת כולם. הם הדגישו כי במשך עשרות שנים הם חיו מתוך אמונה שהם יורשיו הטבעיים של המשק, בעוד שיתר אחיהם ואחיותיהם קיבלו נחלות אחרות משלהם. אלא שהאב הלך לעולמו ב-2015, והצוואה שהותיר מאחוריו קבעה חלוקה שונה - פיצול של הנחלה בין הבנים והבנות, באופן שסותר את עקרונות ההסכם המשולש בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות והאגודה החקלאית.
האחים שמנגד - צ', א' וד' - טענו כי האב חתם על המסמכים מ-1984 רק כדי לאפשר לבן לבנות את ביתו במשק, אך לא מתוך כוונה אמיתית להעניק לו את הנחלה. לדבריהם, גם אם היתה כוונה כזו, היא לא הושלמה כדין, ובכל מקרה השתנתה עם השנים, בייחוד לנוכח התנהגותו של הבן, שהסתבך בפלילים ונעדר מהמשק במשך שנים ארוכות. "התובעים נטשו את הנחלה ואת אביהם," טענו האחים, "ולכן אין מקום להעניק להם מתנה של נחלה שלמה שהם לא טיפחו ולא שמרו עליה". הם הוסיפו כי במשך עשרות שנים הם היו אלה שעיבדו את האדמה, השקיעו בה ודאגו לאב עד יומו האחרון, בעוד שהבן הממשיך הנטען לא לקח חלק בנעשה.
תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית
השופט רן ארנון פתח את פסק דינו בהסבר רחב על מוסד ה"בן הממשיך", תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית, שנועדה "למנוע מחלוקות משפחתיות עתידיות בנוגע למי מבין הילדים יירש את הזכויות במשק לאחר מות ההורים". הוא הדגיש כי לפי הפסיקה, הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון הרגיל של אדם ואינן ניתנות לחלוקה בצוואה, מכיוון שמדובר בזכויות של בר-רשות בלבד, התלויות באישורה של המדינה והמוסדות המיישבים. או במלים אחרות, הנחלה אינה נכס רגיל שאפשר להוריש, והוראות הצוואה אינן גוברות על מינוי בן ממשיך תקף.
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שסקר את העדויות, ההסכמים והמסמכים שנחתמו לאורך השנים, קבע השופט כי, "מינוי התובעים כבן ממשיך וההצהרה שניתנה על ידי המנוח ביום 29.11.84 לא בוטלה באופן מפורש על ידי האב". הוא הוסיף כי עשרות שנים חלפו מאז המינוי ועד לפטירת האב, ובכל אותן שנים, "לא טרח האב ולא עמד על כך כי המינוי יבוטל", ולכן המינוי נותר בתוקף. השופט דחה את טענות האחים, שלפיהן יש לבטל את המינוי מכיוון שהוא לא נרשם ברמ"י. לדבריו, בשנות השמונים לא היה נהוג לדווח לרמ"י (אז מינהל מקרקעי ישראל - ממ"י) על מינויים שכאלה, ונוהל הדיווח נכנס לתוקף רק ב-1997. "לא נמצא כל בסיס חוקי לטענה כי יש לרשום את דבר המינוי של הבן הממשיך ברמ"י גם ביחס למינויים שבוצעו שנים, ולעתים עשרות שנים, בטרם כניסתו של הנוהל לתוקף", כתב השופט בהכרעתו, והוסיף כי מדובר בנוהל מנהלי בלבד שאינו רטרואקטיבי.
רגולציה על הבינה המלאכותית. קרדיט: רשתות חברתיותרגולציה על AI: איפה היא עומדת ומה משמעות המהלך שטראמפ מנסה לקדם?
הבית הלבן שוקל צו נשיאותי שיאפשר למשרד המשפטים לתבוע מדינות שיחוקקו חוקי AI מחמירים, בטענה שחקיקה כזו פוגעת בחדשנות ומערערת את מנוע הצמיחה הכלכלי
הנשיא טראמפ פותח חזית חדשה ודרמטית במאבק הרגולציה על בינה מלאכותית: במקום פסיפס של 50 תקנות מדינתיות שונות, הבית הלבן דוחף כעת במרץ למסלול אישור פדרלי יחיד וכולל. המהלך, שצפוי לעורר סערה משפטית ופוליטית, מציב אותו בעימות חזיתי מול מדינות דמוקרטיות ורפובליקניות כאחד, הטוענות לזכותן להגן על אזרחיהן מפני סכנות ה-AI. כעת שוקל ממשל טראמפ להוציא צו נשיאותי שמטרתו למנוע ממדינות בארה"ב לאמץ חוקים עצמאיים בתחום הבינה המלאכותית.
על פי הטיוטה, שדלפה מהבית הלבן, יוקם כוח משימה פדרלי שיאתר חקיקות מדינתיות מרסנות ויטיל סנקציות, כולל הפסקת מימון פדרלי לתשתיות דיגיטליות. במקביל, הממשל מקדם תיקון לחוק ההגנה הלאומית לשנת 2026, שיכלול סעיף שימנע ממדינות להעביר חוקים כאלה ללא אישור פדרלי. המהלך מגיע על רקע חוסר אחידות ברגולציה, שגורם לחיכוכים בין וושינגטון למדינות כמו קליפורניה וניו יורק, שכבר העבירו חוקים מקומיים. התעשייה הטכנולוגית תומכת ביוזמה, בעוד דמוקרטים בקונגרס רואים בה ניסיון להשתלט על סמכויות מדינתיות.
מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד בפברואר 2025, הבית הלבן פרסם כמה צווים נשיאותיים שמקדמים פיתוח AI ללא הגבלות כבדות. הצו הראשון, מינואר 2025, ביטל מדיניות קודמת שדרשה הערכות סיכון למודלים גדולים. במקומה נבנתה תוכנית פעולה לאומית ל-AI שפורסמה ביולי 2025 ומכילה 90 צעדים, כולל תמריצים להשקעות במרכזי נתונים והקלה על ייצוא טכנולוגיות AI. בקליפורניה, שמובילה את החקיקה המדינתית, נחקקו חוקים שמתמקדים בשקיפות ובסיכונים מיידיים. לדוגמה, חוק שאושר בספטמבר 2025 מחייב חברות שמפתחות מודלי AI גבוליים שמתקרבים ליכולות אנושיות, לדווח על בדיקות סיכון ולשמור על רישומי אימון. חוקים נוספים אוסרים על שימוש ב-AI ליצירת תמונות עירום מזויפות ללא הסכמה, ומחייבים סימון תוכן AI ברשתות חברתיות. חוקים אחרים מתייחסים ל-AI במקומות עבודה, כולל חובת גילוי בפיטורים אוטומטיים. החוקים האלה נכנסים לתוקף בהדרגה עד 2026, ונועדו להגן על פרטיות ולהפחית נזקים חברתיים.
ניו יורק פעלה באופן דומה, עם חמישה חוקים שאושרו באוקטובר 2025 וממתינים לחתימת המושל. הם כוללים דרישה לשקיפות בפיתוח AI מסחרי, אזהרות על סיכונים ברשתות חברתיות, הגנה על זכויות שחקנים סינתטיים - קולות ודמויות שנוצרו ב-AI - ושימוש מוגבל ב-AI בממשל. חוק אחד דורש ממשרדי ממשלה להעריך סיכונים לפני אימוץ כלים מבוססי AI. מדינות אחרות, כמו אילינוי וקולורדו, אימצו חוקים דומים על AI בעסקאות נדל"ן והגנת צרכנים, מה שיוצר רשת של 20 חוקים מדינתיים פעילים נכון לנובמבר 2025.
- האנליסט שהפך לגורו: "מסיבת ה-AI התחילה ואנחנו רק בהתחלה"
- "אנליסט AI" - מי החברה שמנסה להחליף אנליסטים ומנהלי השקעות בבינה מלאכותית?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החקיקה המדינתית הזו יוצרת בעיות מעשיות. ראשית, חוסר אחידות: חברה שפועלת בקליפורניה חייבת לעמוד בדרישות שקיפות מחמירות, בעוד שבטקסס אין כלל חובה כזו, מה שמגדיל עלויות תאימות ומעכב פריסה ארצית. שנית, הסתמכות על מדינות גורמת ל"מרוץ לתחתית", שבו מדינות תחרותיות מקלות על רגולציה כדי למשוך השקעות, ומשאירות סיכונים לא מטופלים. שלישית, החוקים מתמקדים בסיכונים נקודתיים כמו deepfakes, אך מתעלמים מאתגרים גלובליים כמו אובדן שליטה על מודלים מתקדמים. כתוצאה, התעשייה מדווחת על עלייה של 30% בעלויות משפטיות, מה שמכביד על סטארט-אפים קטנים.
