הישראבלוף של המלחמה ביוקר המחיה

מישהו עוד זוכר את מערכת הבחירות לכנסת ה-25? לפני קצת יותר משלוש שנים, הטיפול ביוקר המחיה עמד בלב הקמפיינים לבחירות. מאז עברנו שנים מטלטלות כאשר הקשב של המחוקק נדד לניהול מלחמה ולקידום רפורמה משפטית, אך נדמה שכעת, עם שוך התותחים ולקראת התנעת קמפיינים פוליטיים חדשים, שרי האוצר והכלכלה שולפים שוב מהכובע "מבצעים שיווקיים" ופתרונות קסם. בין אם זו רשימת מוצרים מוזלת ובין אם זו הכוונה להעלות את הפטור ממע"מ בייבוא אישי ל-150 דולר – מדובר באותה גברת בשינוי אדרת פופוליסטית. 

העלאת תקרת הפטור ממע"מ עשויה להישמע כבשורה צרכנית, אך בראייה רחבה היא מהווה אפליה חמורה נגד המגזר העסקי המקומי. בעוד הצרכן חוסך שקלים בודדים באתרים מחו"ל, העסק הישראלי, זה שמעסיק עובדים, משלם ארנונה ומזרים מסים לקופת המדינה, נאלץ להתמודד עם תחרות לא הוגנת בחסות הממשלה. הכשל הוא עמוק בהרבה מהאפליה הזו: הבעיה היא שהממשלה מנסה לכבות שריפה שהיא עצמה מתדלקת באדיקות. נתוני בנק ישראל האחרונים חושפים את האמת המרה, לפיה הממשלה אחראית השנה באופן ישיר ל-0.7% מהאינפלציה בשנת 2025 דרך מדיניות המיסוי שלה. בזמן שמשקי הבית נאנקים, המדינה העלתה את המע"מ וייקרה את תעריפי החשמל, המים והתחבורה הציבורית. ההתייקרויות הללו אינן רק שורה בחשבון החודשי; הן "התשומות", רכיבי היסוד של כל מוצר ושרות במשק. כשהחשמל והמים מתייקרים, עלויות הייצור, הקירור והשינוע מזנקות, כאשר גלגול העלויות לצרכן הסופי הוא בלתי נמנע. הממשלה פועלת כאן כפירומנית שמעלה את המחירים בבסיסם, ואז עוטה על עצמה בגדי כבאי ומציעה לנו "מדבקות הנחה" או פטור זניח ממע"מ על חבילות מחו"ל. 

הצעות חוק פופוליסטיות

טיפול שורש ביוקר המחיה דורש פרידה מהגימיקים ומעבר למדיניות כלכלית אחראית. זה מתחיל בהקפאת מחירי התשומות והשירותים הציבוריים: חשמל, מים וארנונה, המהווים משקולת על גב המגזר העסקי והפרטי כאחד. אם רוצים לטפל במחירים על המדף, יש להסתכל על כל שרשרת האספקה ולהודות שפיקוח מחירים אינו מילה גסה כשמדובר במוצרי יסוד ובכשלי שוק. בטח לא אל מול האלטרנטיבה המגוחכת של "רשימות מומלצות" הכוללות ממתקים, חטיפים ובירה. גם בגזרת הנדל"ן, הממשלה חייבת לחדול מ"מבצעים" נוסח מחיר למשתכן, המייצרים זוכים בודדים ומנציחים את הבעיה עבור השאר. 

מול הקיפאון הנוכחי, נדרשים פתרונות ברי קיימא: עידוד מאסיבי של שכירות ארוכת טווח באזורי ביקוש והגדלת המיסוי על דירות רפאים, כדי להגדיל את ההיצע הריאלי. גם בימים האחרונים הפופוליזם במבצעים לציבור בתחום הנדל"ן מרקיעים שחקים. הצעת החוק לפיצוי נוטלי משכנתאות שהופצה לאחרונה בהובלת היועץ הכלכלי לראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון, מציעה לפצות את נוטלי המשכנתאות על עד 75% מעליית תשלומי המשכנתא שלהם, בעלות חזויה של כ-2 מיליארד ₪ בשנה. במקום פתרונות שורש – עוד כלכלת בחירות. הגיע הזמן להפסיק לקנות את אשליית "ההנחות" שהממשלה מנסה למכור לנו. כל שקל שהמדינה חוסכת לנו בפטור ממע"מ על חבילה מחו"ל, היא לוקחת בריבית דריבית דרך חשבון החשמל, הארנונה והשירותים הציבוריים המופרטים. 

• רפורמת הבנקאות אושרה, האם מאזן הכוחות ישתנה?
• כשהגוזל חוזר לקן: האם המגורים עם ההורים הם קרש קפיצה או בלם כלכלי?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 יוקר המחיה בישראל אינו גזירת גורל ולא כשל שוק מקרי; הוא תוצאה של מדיניות שבוחרת במיסוי עקיף ובפופוליזם על פני השקעה בתשתיות ובאזרח. עד שהממשלה לא תניח את הלפיד ותפסיק לייקר את עלויות היסוד של חיינו ולייצר שינויים בבסיס שיטת המיסוי והריכוזיות במשק, כל "רשימת הנחות" או פטור ממס יישארו לא יותר מפלסטר קטן על פצע מדמם בכיס של כולנו.

אדם בלומנברג הוא סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות.