המניה הכי חמה עברה מבחן חשוב השבוע - שימו לב

בפועל, מלבד ההלם התקשורתי והמכה שיקבלו הבורסות, לא הרבה יקרה אם ארה"ב תגיע לחדלות פירעון. אנחנו אפילו בספק אם הבורסות, לאחר בדיקת העובדות, אכן יוכו כפי ש"מומחים" טוענים. ארה"ב לא תתרסק. הסינים, היפנים ונסיכויות הנפט ימשיכו לממן אותה, היא עדיין תהיה האימפריה היחידה כרגע בעולם, שתמשיך לשאת על כתפיה את הכלכלה הגלובלית. עד כה נראה שהמשקיעים מסרבים להאמין שמשהו כזה יקרה, אבל אין לדעת. המאבק, כפי שהוא מתפתח, הופך יותר ויותר אידיאולוגי ועקרוני. הזמן דוחק את שני הצדדים לפינות מנוגדות, למאבק על דמותה של ארה"ב כפי שכל צד רואה לנכון, ולפיכך נעשה מסוכן יותר בכל יום.

אנשים רבים בארה"ב (ואף בעולם) מאמינים, בעזרת התקשורת המרכזית של ארה"ב (מהניו יורק טיימס ועד ל-CNN) והבית הלבן, שהרפובליקאים מייצגים "מקבץ של קבוצות סהרוריות, קנאיות ומשיחיות, מהימין הקיצוני ועד לאירגוני מסיבת התה, שאינן מבינות עד כמה התוצאה מעצם סירובן להכיר בצורך להעלאת התקרה, עלולה לפגוע בארה"ב ובעולם כולו", אבל זה לא בדיוק המצב. הארגונים הרפובליקאים, לבטח מנהיגיהם, אינם הבורים והאנרכיסטים שהנשיא, בעזרת התקשורת, מנסה לתאר. מדובר באנשים עם אג'נדה ברורה, במרכזה החזרה לחוקה כלשונה ורפורמה של הממשל הפדרלי. לדעתם, הסטייה מהחוקה ו"התנפחות" הממשל המרכזי הם הגורמים להתדרדרותה של ארה"ב. אנשים כמו רון פול, שרה פיילין, גלן בק, מרקו רוביו וניוט גרינגריץ' (שלמעשה בנה את היסודות לארגון מסיבת התה עם Contract with America שטווה ב-1994) ומנהיגי הרפובליקאים בבית הנבחרים, בונר, קנטור וקתי מקמוריס, אינם סהרוריים ולבטח לא פנטיים. הם ברובם אנשי עסקים שמבינים מצוין את עולם העסקים וכלכלת ארה"ב, ומודעים להשלכות לא פחות טוב מנציגי הדמוקרטים או הנשיא. כרגע, השימוש בתקרת החוב הוא המנוף האחרון שנותר בידם, לטענתם, על מנת להחזיר לארה"ב את השפיות הכלכלית.

בניגוד למה שמדווחות רשתות התקשורת, הם אינם דורשים להשאיר את התקרה במקומה ואינם מציעים שלא לשלם חובות - הם לא "מתאבדים שיעים". אלא מסבירים במפורש שיאשרו העלאת התקרה במידה שהנשיא וחברי מפלגתו ישבו איתם ברצינות על אסטרטגיה, לוחות זמנים ותוכנית פעולה מוגדרת לשינוי המצב. הנשיא ומנהיגי הדמוקרטים, עבורם הגבלת החוב אומרת ביטול / צמצום של תכניות חשובות אידיאולוגית (כמו בריאות, חינוך ותוכניות סוציאליות שונות), חוששים שהסכמה להתדיין על החוב תוביל בסופו של דבר לפגיעה בתקציבים "הקדושים" וכמובן גם ביכולתם לחלק אותם. תקרת החוב, שאינה דבר קדוש ושונתה עשרות פעמים, הפכה לסמל. השאלה, מי ימצמץ ראשון. חשוב להבין 2 דברים, כלכלת ארה"ב ושמה הטוב חשובים לרפובליקאים לא פחות מאשר לדמוקרטים, והמוכנות שלהם להמר על צעד כ"כ קיצוני נשענת על המחשבה שארה"ב, במעמדה ומצבה הנוכחיים, יכולה להרשות לעצמה, עסקית, כלכלית ופוליטית את המהלך מבלי שתסבול מהתוצאות שמבטיחה התקשורת.

לא, זו אינה גישה מטורפת, אלא מהלך במשא ומתן. לרפובליקאים, כמו לכל איש עסקים אמריקני, יש Game-plan. הם מאמינים שהנשיא ייכנס למו"מ (ולפני ה-17.10) והפלונטר ייפתח. אבל אם זה לא יקרה, חייבים לקחת את האלטרנטיבה האחרת, כי בטווח הבינוני והארוך היא תהיה טובה לארה"ב. לטענתם, במידה ויוסבר כראוי, מהלך שכזה יתקבל בברכה ע"י עולם העסקים לאור ההתמכרות לחובות ומצבה המתדרדר של ארה"ב. האמריקנים והעולם החופשי רוצים כלכלה צומחת ויציבה, וממשל שאפשר לסמוך עליו, והמצב הנוכחי מבטיח את ההפך. למרות הפגיעה קצרת הטווח בשוק ההון יש לא מעט היגיון במחשבה שכזו.

"אני מבין את חשיבותה של סין גם במימון חובותינו", מסביר גרינגריץ' את הדעה חזור והסבר, "אבל האמינו לי שסין צריכה אותנו עדיין הרבה יותר משאנחנו זקוקים לה. הם בטוחים בכך, אנחנו אלו שמפקפקים". המחשבה הזו אינה רחוקה מהאמת - תלותה הכלכלית / עסקית של ארה"ב בעולם נמוכה בהרבה מתלותו של העולם בה. הרפובליקאים לא חוששים (ואנחנו מסכימים איתם) מתגובת בעלי החוב של ארה"ב. מה יעשו, ינתקו קשרים עם ארה"ב? ימשיכו לצמוח ללא ארה"ב? אנחנו, שבילינו שנים במחיצתם של אנשים חביבים אלו, אומרים לכם שהאפשרות שילכו על האופציה השנייה (במקרה שאובמה ימשיך להתעלם) קיימת. אז מה עושים בתכלס? האופטימיים (אנחנו ביניהם) צריכים לנצל ההתדרדרות ולארגן לעצמם תיק שמתבסס על המניות המובילות. הפסימיים צריכים למכור הכל ולנסות לקנות משק חקלאי שממנו יוכלו להתקיים. בשורה התחתונה, אנחנו מאמינים שיימצא הסדר והמשבר יידחה לעוד 3-4 חודשים. אל תשכחו, העולם, כולל יפן ואירופה, בהתאוששות. אם יסתמן הסדר, השוק יחזיר את כל ההתדרדרות בתוך יום-יומיים, ולכן נמתין.

אם כבר מדברים על "תחושות משקיעים", מניית חברת המכוניות טסלה (סימול: TSLA) עברה בשבוע שעבר את "מבחנה" הראשון. המניה נסחרת לפי ערך חברה של למעלה מ-21 מיליארד דולרים. בין ערך זה לערכה הכלכלי האמיתי של החברה, אין שום קשר. בארבעת ימי המחסר הראשונים של שבוע שעבר היא איבדה 10.4%, ולרגע חשבנו שההיגיון הכלכלי חזר לבימה והשורטיסטים הרבים שמלווים אותה צודקים. מתחילת השנה הניבה המניה למשקיעיה כ-408%, ומהנפקתה, לפני 3 ורבע שנים, כ-770% - היא אחת מהמניות ה"משורטטות" ביותר שיש – כ-34% מההון הנפרע בשורט. לפני כשנה את הסיבות להערכה המטורפת.

בשבוע שעבר, המכונית מדגם S הפופולרי התלקחה ליד סיאטל, כתוצאה (שנודעה רק כיומיים לאחר המקרה) מסיבות שאינן "באשמת" היצרן. מניותיה של כל חברה אחרת שנסחרת בהערכה מהסוג הזה היו מתכסחות לפחות 25%-30%, מן הסתם, "בעזרת" התקשורת שכיסתה מהבוקר ועד הלילה. אבל לא TSLA, אפילו האנליסטים לא נבהלו. בן קאלו, האנליסט של R.W. Baird, חתך אומנם את ההמלצה ל"החזק" מ"קניה", אבל ציין במפורש שהוא מאוד שורי על המניה לטווח הארוך, אז למה שהמניה תתרסק? אלון מאסק, מייסד ומנהל החברה, שנושא ברוב ההערכה על כתפיו ואמינותו, הסביר 3 ימים לאחר התאונה, שהסיבה לשריפה הייתה במטיל ברזל שפגע בבטרייה. המשקיעים קיבלו את הטענה בהבנה, המניה חזרה לעליות וכולם התעלמו מהעובדה שגם לפני אותו מטיל מתכת ההערכה הייתה בחלל החיצון. זה ההיגיון העקום שמוביל את השוק, לכן לא נתפלא אם התגובה לאי העלאת תקרת החוב תהיה עליות שערים דווקא.

ושוב, מה קורה בסיווה (סימול: CEVA)?

בדומה למניותיהן של מלאנוקס (סימול: MLNX) ואלוט (סימול: ALLT), מניית סיווה נמצאת מזה זמן בתהליך התדרדרות, שהשבוע קיבל דחיפה נוספת - בפעם השלישית מאז סוף 2011. שלוש החברות המוזכרות פועלות בנישות חלומיות. האנליסטים בנו עליהן עד 2012 תילי תילים של חלומות בוול סטריט, אך אינן עומדות בציפיות במיין סטריט. המניה נראתה כמתאוששת בסוף אפריל-מאי האחרונים, בעיקר בעקבות כמה המלצות קניה, ובהמשך אף הוסיפה יותר מ-46% עד אמצע יולי. אך לאחר מכן, חזרה ואיבדה למעלה משליש מערכה, למרות שתוצאות הרבעון השני היכו את הציפיות. חלק גדול מהנפילה האחרונה נגרם בגלל השינוי לרעה, בתחזיות החברה, במכירות ובהערכת ההוצאות התפעוליות לרבעון השלישי של השנה. נראה לנו שהאנליסטים, שמשחקים תפקיד מרכזי בתנודת המניות, "סובלים" בכל בשלושת המקרים מבעיה של מה שאנחנו מכנים "הפער שבין הפוטנציאל הטכנולוגי (שבו הם מבינים מצוין) למציאות העסקית (שבה הם מבינים פחות)". החברות הישראליות, במיוחד השלישייה הזו אבל לא רק, מגיעות לוול סטריט כחלוצות פיתוחי מוצרי נישה טכנולוגיים מתקדמים מאוד, שהביקוש להם מצד התעשייה גדל במהירות. האנליסטים, לעומת זאת, שכאמור מבינים היטב את הפוטנציאל שהביאה החברה הישראלית להתקדמות הטכנולוגית, ורואים את הגידול המהיר בקצב ההכנסות ההתחלתי, מניחים (הנחה נכונה אגב) שהחברה תוכל לפרוץ ולהצליח בשוק הריאלי במיין סטריט בעזרת היתרון היחסי של המוצר/ים החדש/ים (כפי שקרה לחברות מהסוג של NVDA או ARMH). לפיכך, המחקרים הראשוניים של האנליסטים מביעים אופטימיות ויוצאים בהערכות שלתוכן בנוי הפוטנציאל החלומי (או מה שקרוי "Wishful potential"). אלא מה שקורה ברוב המקרים בפועל, שהחברות שהפליאו את וול סטריט אינן עומדות בציפיות במיין סטריט, לכן ההנהלה אינה מסוגלת לעמוד בציפיות (המוצדקות בעת שהתפרסמו ושלהנהלה היה חלק לא קטן ביצירתן).

סוג'י דה-סילווה כדוגמא, אנליסט תעשיית המוליכים של בית ההשקעות Topeka Capital, הוריד ביום ה' האחרון את המלצתו על CEVA, כחמישה חודשים לאחר שהתחיל לסקר בהמלצת קניה. קראנו את המסמך, דווקא חיובי מאוד. הוא צופה שהמכירות יתאוששו, מעודד מלקוחות חדשים שהצטרפו ובהחלט מעריץ את הטכנולוגיות, אך בכל זאת הוריד המלצה, "על מנת לשקף את השינוי בהערכת ההנהלה לרבעון השלישי". אם דה-סילווה לא היה אנליסט מכובד וג'נטלמן, או שהיה טיפוס כמו קריימר, הוא היה אומר "חברה עם פוטנציאל בשמיים, אבל למכור הם לא יודעים". זו, לדעתנו, הבעיה המרכזית של סיווה והאחרות. הבעיה הנוספת, שבכל פעם שמגיעה אכזבה נוספת ממיין סטריט, המכה בוול סטריט קשה יותר - להחזיר אמון שנפגע זה לא קל. אין אנו טוענים שסיווה, מלאנוקס או אלוט לא יחזרו לשיאי עבר, אבל המבחן שלהן יהיה אך ורק בקצב הצמיחה של המכירות והרווח. מה שקרה ועדיין קורה להן, הוא שהן נכשלות בבוחנים.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.