16 בספטמבר 2008 - AIG קורסת באחד משיאי המשבר העולמי

ב-16 בספטמבר 2008 נרשמה אחת מנקודות המפנה הדרמטיות ביותר במשבר הפיננסי העולמי. חברת הביטוח AIG - מהגדולות בעולם - עמדה בפני קריסה. במהלך אותו יום, מניית החברה קרסה ביותר מ-60% על רקע חשש חמור מחדלות פירעון. AIG, שעסקה בין היתר בביטוח על נגזרים פיננסיים, הייתה חשופה בעוצמה לשוק האג"ח מגובות משכנתאות, אשר קרס בעקבות הבועה בשוק הנדל"ן בארה"ב.

במטרה למנוע אפקט דומינו שיכלול פשיטות רגל של בנקים וגופים מוסדיים נוספים, הבנק הפדרלי של ניו יורק נכנס לתמונה והעמיד קו אשראי בסך 85 מיליארד דולר לחברה, בתמורה לשליטה על כ-80% ממניותיה. המהלך התרחש יממה בלבד לאחר שפשיטת הרגל של ליהמן ברדרס טלטלה את השווקים, והביא לחשש גובר מאובדן שליטה מוחלט על מערכת האשראי הגלובלית.

AIG הייתה אז סמל לגלובליזציה של סיכונים - חברה אחת שביטחה אלפי מוסדות וגופים, מה שיצר תלות הדדית עמוקה. לא מעט כלכלנים סברו כי אי־הצלתה הייתה עלולה למוטט את המערכת הפיננסית כולה. עם זאת, היו גם קולות שטענו כי החילוץ יוצר "סיכון מוסרי", כלומר, מצב שבו גופים לוקחים סיכונים עצומים מתוך הבנה שהממשל לא ייתן להם ליפול.

בהמשך הדרך החברה עברה תהליך עמוק של מימוש נכסים, צמצום פעילות ומיקוד עסקי. ניתוחים מאוחרים הדגישו את הקשר בין חוסר פיקוח רגולטורי על שוק הנגזרים לבין חוסר היציבות שנחשף. במקביל, הרשויות הפיננסיות בארה"ב קידמו רפורמות, כולל חוק דוד-פרנק, בניסיון לשים גבולות למינוף קיצוני ולמודלים של סיכון שלא הובנו עד תום.

• הרשת הסיטונאית בעלת המודל הייחודי יוצאת לציבור ומה קרה היום לפני 94 שנה
• הפאונד בשיא של שלוש וחצי שנים, ואיך זה קשור לתאצ'ר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

16 בספטמבר 1992 - בריטניה פורשת ממנגנון שערי החליפין האירופי, הליש"ט קורסת

16 בספטמבר 1992 נצרב בזיכרון הלאומי הבריטי כ"יום רביעי השחור", אירוע שזעזע את הכלכלה הבריטית והוביל לשינוי כיוון חד במדיניות המוניטרית. בריטניה הייתה חלק ממנגנון שערי החליפין האירופי (ERM), שתפקידו היה לקבוע טווח תנועה מוגבל למטבעות החברות, כהכנה לאיחוד מטבעות עתידי. אך הלירה שטרלינג נראתה מוחלשת, ונתוני המאקרו הבריטיים לא תמכו בהמשך הצמדה לשער הגבוה שנקבע לה.

המשקיע ג'ורג' סורוס ואחרים זיהו את הפער הזה והחלו במכירה אגרסיבית של הלירה. הממשלה ניסתה לבלום את ההתקפות הספקולטיביות באמצעות העלאת ריבית לרמה חריגה של 15% ורכישה מסיבית של מט"ח. אבל הלחץ היה עוצמתי מדי, ובסופו של דבר, בריטניה נאלצה להודיע על פרישה מה־ERM. סורוס עצמו הפך למיליארדר וזכה לכינוי "האיש ששבר את הבנק המרכזי של אנגליה".

ההפסד למשק הבריטי הוערך במיליארדי ליש"ט, והאמון בממשל שמרני בראשות ג'ון מייג'ור ספג פגיעה אנושה. עם זאת, דווקא היציאה מהמערכת אפשרה לבנק המרכזי להתמקד ביעדי אינפלציה ובמדיניות גמישה יותר, שהניבה פירות בטווח הבינוני. בריטניה נמנעה בסופו של דבר מהצטרפות לאירו, החלטה שזכתה לגיבוי נוסף בדיעבד.

• דיסני בעסקה הגדולה ביותר שלה ואחד הארגונים הבינל' הכי משפיעים יוצא לדרך
• הענקית ששינתה את חיי כולנו יוצאת להנפקה ומה קרה היום לפני 10 שנים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

מאז, מדיניות המטבע של בריטניה נשענה על משטר ריבית עצמאי ללא עיגון למטבעות אחרים. הכלכלה המקומית נהנתה משיעורי צמיחה גבוהים יותר בשנים הבאות, בין היתר בשל ירידת הריבית והתאוששות הביקושים. במקביל, הוויכוח על מקומה של בריטניה באירופה נמשך, ויום רביעי ההוא הפך לסמל במערכת היחסים הסבוכה מול בריסל. שנים לאחר מכן, רבים ראו באירוע מבוא אידיאולוגי ל"ברקזיט", גם אם הקשר לא ישיר.

16 בספטמבר 1908 - ג'נרל מוטורס קמה ומציגה מודל עסקי חדש

ב-16 בספטמבר 1908 קמה חברת ג'נרל מוטורס בעיר פלאינט שבמישיגן וסימנה את ראשיתו של תאגיד שעתיד לשנות את תעשיית הרכב האמריקאית. מייסדה, ויליאם קראפו דוראנט, לא בא מהנדסה אלא מהתחום העסקי, וחזונו היה ברור: לרכז תחת קורת גג אחת יצרני רכב עצמאיים כדי להרוויח מיתרונות לגודל, תיאום ויעילות.

המהלך הראשון היה רכישת חברת ביואיק, ובהמשך צורפו אולדסמוביל, קאדילק, פונטיאק ועוד. כל אחת מהחברות המשיכה לייצר את דגמיה, אך בתוך מערכת תאגידית שאפשרה ניהול ריכוזי, הפצה משולבת והורדת עלויות. כך נוצר מודל תאגידי משולב, שהיווה בסיס לצמיחה מואצת גם בתחום ההנדסי וגם במכירות.

GM הפכה לשחקנית מובילה בשוק האמריקאי והבינלאומי. היא פיתחה טכנולוגיות חדשות, מערכי שירות מתקדמים ומודל תפעולי שאיפשר קנה מידה חסר תקדים. לא פחות חשוב - היא קידמה מהלכים כמו רכב לכל משפחה, מימון לרכב, תשתיות תחזוקה ותדמית של חדשנות ומוביליות.

בתוך שני עשורים היא עקפה את פורד בהיקף המכירות, ונכנסה למדד דאו ג'ונס. החברה גם רכשה חברות בנות בתחומים נלווים כמו חשמל, תעשיות פלדה, ולוגיסטיקה, וחיזקה את השליטה שלה בשרשרת האספקה. בשנות ה־50 וה־60 היא כבר נחשבה לאחד המעסיקים הגדולים בארה"ב, עם עשרות אלפי עובדים ומפעלים ברחבי היבשת. לאורך השנים, GM הצליחה לייצא את המודל שלה למדינות נוספות, כולל יפן, גרמניה ודרום אמריקה. תוך כדי כך היא הפכה לא רק לחברת רכב אלא לגוף שמשלב תעשייה, טכנולוגיה, שירות ומותג תחת מבנה ניהולי שלא היה מוכר עד אז.