בנק ישראל: משקל הבנקים בסקטור הפיננסי ירד ל-78%

בשנת 2004. כך על פי קע מדוח היציבות הפיננסית שיפרסם הבנק ב-31 למאי: בשנה האחרונה גדל האשראי לסקטור העסקי המגיע משאר המקורות במשק מלבד הקבוצות הבנקאיות הכוללות את קופות הגמל, בכמעט 21%
שי פאוזנר |

בשנת 2004, כמו גם בשנים האחרונות, נמשכה המגמה החיובית של ירידת משקלן הגבוה של הקבוצות הבנקאיות (הכוללות גם את קופות הגמל שבניהול הבנקים) בכל המצרפים הפיננסיים (לוח ג'-10, דיאגרמה ג'-31), אשר מפחיתה את התלות ההדדית הגבוהה בין המשק לבנקים ותורמת לשכלול השווקים. כך מעריך היום בנק ישראל בקטע שפרסם מתוך דו"ח היציבות הפיננסית לשנת 2004 שיפורסם ב- 31 למאי.

על פי ממצאיו - משקלן של הקבוצות הבנקאיות במאזן הסקטור הפיננסי, ירד מ-78% בשנים 2000-2001 ל-74% ב-2004, משקלן בסך האשראי במשק, באשראי לסקטור הפרטי, ובאשראי לסקטור העסקי, ירד בין השנים 2000-2004 בשיעורים שבין 4-7 נקודות אחוז, ומשקלן בסך הנכסים של הסקטור הפרטי ירד מ-58% ב-2000 ל-49% ב-2004.

עוד מוסר בנק ישראל, כי ירידת חלקם של הבנקים בפעילות הפיננסית השנה, באה על רקע ירידה ריאלית במאזניהם. בייחוד ניכרת הירידה בפיקדונות הסקטור הפרטי בבנקים בצד ההתחייבויות, ובירידה באשראי הבנקאי, ובפרט באשראי הבנקאי לסקטור העסקי, בצד הנכסים. כמו כן, נמשכה גם השנה הירידה במשקלם של נכסי קופות הגמל המנוהלים בבנקים, על רקע המעבר בשנים האחרונות של עמיתים לקופות פרטיות.

במקביל, לצמצום באשראי הבנקאי לסקטור העסקי בשנה זו ובשנים שלפני כן, החל לגדול האשראי החוץ-בנקאי לסקטור זה . בדיאגרמה ג'-32 ניתן לראות, כי בניגוד לשנים 2000-2001, בהם גדל האשראי לסקטור העסקי (באופן ריאלי) מהבנקים ומקופות הגמל שבניהולם בכ-80 מיליארד שקל במצטבר, בשלוש השנים האחרונות אשראי זה נעצר והופך שלילי, ובמצטבר, יורד בכ-14 מיליארד ש"ח.

יתרה מזאת, כאשר לוקחים רק את האשראי לסקטור העסקי המגיע מהבנקים בלבד ללא קופות הגמל, הירידה הריאלית בכמות האשראי לסקטור העסקי בשלוש השנים האחרונות היא אף גבוהה יותר, ומגיעה לכ-24 מיליארד ש"ח במצטבר, ומתוכם כ-15 מיליארד ש"ח רק השנה. האשראי החוץ בנקאי לעומת זאת, צמח בכל השנים האחרונות באופן עקבי וניכר. רק בשנה האחרונה גדל האשראי לסקטור העסקי המגיע משאר המקורות במשק מלבד הקבוצות הבנקאיות הכוללות את קופות הגמל, בכמעט 21% שהם כ-21 מיליארד ש"ח (או ביותר מ-25 מיליארד אם כוללים באשראי החוץ-בנקאי את קופות הגמל הבנקאיות), ובשלוש השנים האחרונות גדל ביותר מ-40 מיליארד ש"ח במצטבר (או בכ-52 מיליארד אם כוללים את קופות הגמל הבנקאיות).

השנה בלט גם הגידול המשמעותי ביתרות האג"ח הסחיר שמחזיקים משקי הבית (בעיקר דרך קרנות נאמנות ומנהלי תיקים). הסטת מקורות המימון של הסקטור העסקי מהבנקים לטובת המוסדות הפיננסיים האחרים והשווקים, משקפת, והשנה אף ביתר שאת, את התחרות המתהווה בשוק האשראי, ואשר צפויה להימשך ולהתעצם בשנים הבאות (להשלכות ולמשמעויות הצפויות מבחינת הסיכונים לבנקים ולמשקיעים המוסדיים, ומבחינת הפיקוח והטיפול של הרשויות בהם, ראה ניתוח בפרק ד' סעיף 5 בדו"ח זה). מגמה זו תורמת ליציבות הפיננסית בכך שהיא מפחיתה את התלות באשראי הבנקאי, מעשירה את מקורות המימון של נוטלי האשראי (בייחוד בזמנים שבהם יש מגבלות אשראי בבנקים), מקטינה את ריכוזיות האשראי במשק ואת החשיפה של הבנקים ללווים גדולים, ותורמת לפיתוחו של שוק ההון.

עם זאת, כיום רק חלק קטן מהסקטור העסקי נהנה מהנגישות לאשראי ממקורות אחרים (לרוב אלו הן פירמות גדולות ומבוססות שיכולות להנפיק אג"ח סחיר בבורסה או אג"ח פרטי למוסדיים), בעוד הרוב עדיין נשען על האשראי מהקבוצות הבנקאיות, ומשקלו בסך האשראי לסקטור העסקי עוד לא מספיק גבוה (כ-24%).

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
טיל SM3 (RTX)טיל SM3 (RTX)

כמה עולה התמיכה של ארה"ב בישראל - המספרים נחשפים

הפנטגון מבקש 3.5 מיליארד דולר לשיקום מלאים בעקבות פעילות צבאית בישראל. בקשה כזו מוגשת אחת למספר חודשים. בנוסף יש הוצאות שוטפות של שכר החיילים והוצאות התחזוקה השוטפות שאינן חלק מתקציב התמיכה בסך 14 מיליארד דולר. העלות הכוללת מגיעה למעל 25 מיליארד דולר 

רן קידר |
נושאים בכתבה טיל בליסטי

המסמכים התקציביים מצביעים על היקף ההוצאה האמריקאית בעקבות ההגנה על ישראל מול איראן. משרד ההגנה האמריקאי מתכנן להוציא מעל 3.5 מיליארד דולר על שיקום מלאים בעקבות שורת פעולות צבאיות שבוצעו בחודשים האחרונים בהגנה על ישראל. ההוצאה כוללת רכש נרחב של מערכות יירוט, תחזוקת מכ"מים, שיפוץ כלי שיט והובלת תחמושת, וממחישה את העלויות הגבוהות של נוכחות אמריקאית מתוגברת במזרח התיכון.

המסמכים שהוכנו עד חודש מאי ושהוגשו לוועדות הביטחון בקונגרס מתבססים על חוק התמיכות הביטחוניות לישראל משנה שעברה, במסגרתו אושרו כ-14 מיליארד דולר לחידוש מלאים אמריקאים ולרכש מערכות יירוט נוספות עבור ישראל. כמעט כל סעיף במסמכים מוגדר כ"בקשת תקציב חירום". הסכומים האלו לא כוללים את התמיכה הגדולה בעת מלחמת 12 הימים ביוני. למעשה, אישור תקציב לחידוש מלאי מוגש באופן שוטף, אחת למספר חודשים והוא חלק מהתקציב של ה-14 מיליארד דולר. אלא שההוצאות בפועל גדולות הרבה יותר וכוללות גם את "ההוצאות השוטפות הקבועות", לרבות כוח אדם, תחזוקה שוטפת של המערכות הקיימות במזרח התיכון לצורך המלחמה ועוד. מדובר על פי ההערכות על יותר מ-20 מיליארד דולר של תמיכה כלכלית בישראל עוד לפני מלחמת 12 הימים שהזניקה את ההוצאות כנראה לכיוון 25 מיליארד דולר ומעלה.  


הגנה מול איראן - טילים, מל"טים ומערכות יירוט מתקדמות


הבקשה התקציבית נועדה לכסות את ההוצאות של פיקוד מרכז האמריקאי בעקבות התקפות איראניות ישירות או באמצעות שלוחותיה, כמו גם השתתפות בפעולות שבוצעו לבקשת ישראל. כך למשל, באפריל אשתקד שיגרה איראן מעל 110 טילים בליסטיים, לפחות 30 טילי שיוט וכ-150 מל"טים, התקפה שנבלמה בעיקר באמצעות מערכות יירוט אמריקאיות. נזכיר כי היקף השימוש גדול פי כמה היה ביוני השנה, כשהסכום הזה ככל הנראה עדיין לא תוקצב. 

הבקשה הגדולה ביותר עומדת על כ-1 מיליארד דולר לצורך רכישת מיירטי SM-3 מתקדמים מתוצרת RTX, ובפרט הדגם SM-3 IB Threat Upgrade. מדובר במערכת שמיועדת ליירט טילים בליסטיים בעלות של 9 עד 12 מיליון דולר ליחידה. מערכות אלו הופעלו לראשונה על ידי ספינות הצי האמריקאי במהלך התקיפות האיראניות באפריל שעבר. בנוסף, נדרשת הוצאה נוספת לכיסוי טיסות מיוחדות להובלת מיירטים חדשים במהירות לישראל.

במהלך יוני 2025 השתמשו שתי משחתות אמריקאיות, USS Arleigh Burke ו- USS The Sullivans, במזרח הים התיכון, במיירטי SM-3 כדי להגן על ישראל. הן פעלו לצד סוללות THAAD שהופעלו ביבשה, שיירטו טילים בליסטיים איראניים. בהתאם לכך, בקשה נוספת עומדת על 204 מיליון דולר לרכישת מיירטי THAAD מתוצרת לוקהיד מרטין. כל מיירט כזה עולה כ-12.7 מיליון דולר.

מעבר לרכש המערכות, הפנטגון מבקש תקציבים נוספים לצורך תחזוקה ושדרוג. כך למשל, הוגשה בקשה להקצות 10 מיליון דולר להחלפת מנועים וגנרטורים במערכת המכ"ם TPY-2, המשמשת את מערכות ה-THAAD. במסמכים נכתב כי מדובר בצורך בלתי מתוכנן שנבע מהפעלת מערכות היירוט באופן ממושך.

שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?

בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס

עמית בר |

קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.