יגיעה אישית בנדל"ן –הסרת מכשול הפטור לעיוור/נכה
המאמר עוסק בהסרת מכשולי הפטור בפני עיוורים ונכים לגבי הכנסות מיגיעה אישית בנכסי נדל"ן.
להלן סקירה של מרכיבי הפטור על הכנסות נכים מיגיעתם האישית בהשכרת נכסי נדל"ן. פטור משמעותי זה אף כי מוכר לרבים אינו ידוע על כל פרטיו, ולמרבה הצער מוצאים עצמם נישומים רבים, לאחר מעשה, מתנצחים עם רשויות המס לחינם, בשל כך שלא דקדקו בתנאיו. מקורו הסטטוטורי של פטור המס לנכים מצוי בסעיף 9(5)(א) לפקודה. הסעיף קובע כי נכה או עיוור שנקבעה לו נכות בשיעור של 90% לפחות (להלן: "נכים"), זכאי לפטור על הכנסתו מיגיעה אישית, עד לתקרה של כ- 500,000 ₪ (אם הנכות נקבעה לתקופה של 365 ימים או יותר), או עד לתקרה של כ- 60,000 ₪ (אם הנכות נקבעה לתקופה שבין 185 ל- 364 ימים). הסעיף נועד לעודד אנשים בעלי מוגבלויות לצאת לשוק העבודה ולהשתלב בו, על-ידי תמריץ בצורת פטור משמעותי ממס (עמ"ה 57/77 זיידל). סעיף 9(5)(ב) לפקודה שהינו חלופי לסעיף 9(5)(א), קובע פטור על הכנסה של עיוור או של נכה עד לסכום של כ- 21,000 ש"ח, אפילו אין זו הכנסה מיגיעה אישית. השוואת האמור בשני סעיפים קטנים אלו של סעיף 9(5) זה מול זה, מבהירה מיד, כי תקרת הפטור על הכנסתם של נכים מיגיעה אישית נשוא סעיף 9(5)(א) גבוהה בהרבה מתקרת הפטור המוענק על הכנסתם שאיננה נובעת מיגיעה אישית, והנופלת לגדרו של סעיף קטן (ב), שהינו סעיף שיורי. ההבחנה, איפוא, בין הכנסות מיגיעה אישית לבין הכנסות שאינן מיגיעה אישית - ולענייננו נפקות שאלת סיווגן של הכנסות נישום נכה, אם כהכנסות שנבעו לו מהשכרת נכס בית בבעלותו, אם כהכנסות מיגיעה אישית שהפיק מאותו נכס – הבחנה קריטית היא, המשליכה על היקף הפטור המגיע במסגרת סעיף 9(5) לפקודה. המונח "יגיעה אישית" פורש בפסיקה בדרך כלל כהקדשת זמן במובן הפיסי או הרוחני, באופן אישי, לעסק, לעבודה או למשלח-יד (ע"א 631/79 איצ'ר). על-מנת שמעורבות הנישום תגיע כדי יגיעה אישית, נקבע כי עליו לפעול "פעילות אינדיווידואלית" ממשית שתביא לצמיחת ההכנסה. נכה שכל תפקידו בעסק מסתכם בהחזקת ספרי העסק בבית ובתשלום משכורות מתוך ביתו לעובדים בעסק - כבנסיבות פרשת איצ'ר - אין מעורבותו בעסק מגעת כדי יגיעה אישית. ואולם, הדיון בפרשת איצ'ר מצומצם למובן הצר בלבד של המונח "יגיעה אישית". המחוקק הרחיב מושג זה ומתח אותו אל מעבר לאותה פעילות נזכרת - אקטיבית, ישירה וממשית - של הנישום. סעיף 1 לפקודה קובע כי "יגיעה אישית" כוללת גם את סוגי התקבולים הבאים (לדעתנו הרשימה איננה סגורה ולראיה משתמש המחוקק במילה "לרבות"): (1) קצבה ממעביד לשעבר. (2) קצבה מקופ"ג לקצבה. (3) קצבה לשאיריו של נישום. (4) קצבאות ביטוח לאומי החייבות במס. (5) מענק עקב פרישה או מוות. (6) היוון קצבה. (7) סכום המתקבל בידי אדם, לרבות מי שהיה בן-זוגו ערב פטירתו, שבמשך 10 שנים לפחות לפני תחילת השכרתו שימש בידי האדם להפקת הכנסה מיגיעה אישית, מעסק או ממשלח-יד (ס"ק זה הוסף בשנת 94). המשותף לכל התקבולים דלעיל, הוא שהם מעין המשך טבעי ליגיעה האישית שנעשתה בעבר. תכלית החקיקה סוציאלית - מניעת הרעת תנאיו של נישום בעקבות הפסקת עבודתו הפיסית האקטיבית (יגיעתו האישית במובן הצר) וקבלת הכנסה שמקורה באותה יגיעה אישית בעבר. מכל האמור לעיל נובע כי נישומים נכים המשכירים נכס נדל"ן עשויים לחסות תחת צל הוראות הפטור שבסעיף 9(5)(א) לפקודה בשני מקרים: האחד, מקום בו הכנסותיהם מהשכרת הנכס בהווה מקורן ביגיעתם האישית ממש – לאמור ההשכרה צורכת מהם משאבים, זמן ומאמץ העולים לכדי יגיעה אישית במובן פס"ד איצ'ר; השני, מקום בו השכרת הנכס מסווגת בהווה כהכנסה פסיבית אך לפני תחילת השכרתו שימש הנכס את הנישום (או את בן זוגו לפני פטירתו), למשך 10 שנים לפחות, להפקת הכנסה מיגיעה אישית, מעסק או ממשלח-יד. נמחיש הבחנה זו באמצעות סקירת פס"ד מזרחי (עמ"ה 1143/00). המערער באותו מקרה רכש מבנה בן 3 קומות בשנות ה- 60 והשכירו במשך 40 שנה לדיירים שונים. השכרה זו שימשה לו מקור הכנסה בלעדי. בשנת 1996 חלה והפך לנכה 100% ופעילותו בנכס הופסקה (הטיפול בנכס הועבר לילדיו אך הכנסות השכירות המשיכו להתקבל בידיו). הערעור נסב סביב השאלה האם הכנסות המערער בשנים 1997-1998 הן מיגיעתו האישית ועל כן חוסות תחת הוראות הפטור שבסעיף 9(5)(א) לפקודה. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי עובר לשנת 1996 פעילותו של המערער בנכס נשוא הכנסתו הגיעה לכדי פעילות עסקית שוטפת ומתמשכת. נקבע כי המערער התייגע גם התייגע לאורך עשרות שנים בנכס - פעילותו התבטאה בעריכת החוזים, בניסוחים, בניהול מו"מ עם השוכרים, היה לו משרד שמוקם בתוך הנכס בו שהה בקביעות כ- 8 שעות ביום ובו ניהל את כל הניירת והעניינים השוטפים. כלומר, גם אם על פני הדברים לא היתה כרוכה פעילות המערער בניהולו של הנכס דל המימדים נשוא הדיון, כפעילות של ניהול עסק אופייני שבעליו נזקק לארגון מקצועי, למימון מוסדר, לבקיאות, לצוות עובדים וכיוצ"ב סממני עסקיות, עדיין סיווג אותו ביהמ"ש כעסק בשל קיומם של אותם סממנים אחרים של עסקיות שנימנו לעיל. לאור זאת, הגדיר ביהמ"ש את טיב פעילות הנישום בנכס כפעילות יום-יומית, רצופה ומתמשכת, "פעילות אינדיווידואלית של ממש" העולה לכדי "יגיעה אישית" במובנה הצר. מכאן, קצרה הדרך למסקנה כי יש להחיל על המערער את ההרחבה שבסעיף 1 לפקודה לגבי השכרת נכס ששימש לעסק 10 שנים, ולכן יש לראות גם את הכנסותיו הפסיביות מהשכרה זו בשנים שבערעור כנובעות מיגיעה אישית המזכה בפטור לפי סעיף 9(5)(א).
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
