ניצל את הוריו הקשישים, העביר לעצמו שתי דירות - וכעת ישלם

המקרה הבא הוא סיפור משפחתי קשה, שנוגע בכאב לתופעה שחוזרת ועולה בבתי המשפט: ילד מסור שמטפל בהוריו הקשישים, ובינתיים שולט בחשבון הבנק שלהם, מגביל להם את האוכל, ועושה הכל כדי שאחיו לא יגיעו. בפסק דין שניתן באחרונה, שופטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד עפרה גיא, ביטלה העברה ללא תמורה של דירה שבוצעה ב-2017 על ידי זוג הורים לבנם, וקבעה כי היא נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת.

במרץ 2017 חתמו האם, שהיתה בת 79, והאב המנוח, שהיה בן 83, על שני הסכמי העברה ללא תמורה. באחד הם העבירו דירה בעיר א' על שם נכדם (בנו של הבן הנתבע), ובשני הם עשו דבר דומה עבור דירת מגורים אחרת שהועברה על שם נכד שני. ההורים, עולים ותיקים שלא ידעו קרוא וכתוב בעברית, הגיעו למשרד עורכת הדין שארגן הבן. הוא זה שיצר את הקשר עם עורכת הדין, הוא זה שהביא את ההורים, הוא זה שדיבר עמה, ואת שכר הטרחה שילם מחשבון הבנק של ההורים, בצ'קים שהוא עצמו חתם עליהם.

אחד הנכדים, שקיבל לידיו דירה, הגיש בעצמו תצהיר לתיק שתמך בביטול. לדבריו, ההורים הגיעו לחתימה כשהם לא מסוגלים להתנייד באופן עצמאי, נראה היה שהם לא מבינים היכן הם נמצאים, ועורכת הדין לא הסבירה להם דבר. "ניכר היה בבוודאות מוחלטת כי האם והאב המנוח הגיעו עם הנתבע מבלי שיכלו להתנייד באופן עצמאי ונדרשו בכל העת לתמיכה פיסית וכי אינם מבינים היכן הם נמצאים ומה נדרש מהם", כתב הנכד בתצהיר שצורף לתביעה.

המומחה: הם היו כשירים, אבל

בית המשפט מינה מומחה רפואי, ד"ר אדם דרנל, שבחן את מצבם הקוגניטיבי של ההורים במועד החתימה. מסקנת המומחה היתה שהאם והאב המנוח היו כשירים מבחינה קוגניטיבית לחתום על עסקת המתנה. האב, כך קבע, סבל מ"ליקוי קוגניטיבי קל עד בינוני", אך "לפי דפוס הפעילות שלו בחייו ניתן להסיק כי היה כשיר לחתום על הסכם מתנה". גם לגבי האם קבע המומחה כי "היתה כשירה לחתום על מסמכי מתנה מבחינה קוגניטיבית".

אלא שזה לא היה סוף הסיפור. השופטת גיא קיבלה את ממצאי המומחה בנושא הכשירות, אך קבעה שהכשירות היא רק שלב אחד במבחן. השלב השני היה סביב השאלה האם היתה השפעה בלתי הוגנת. על כך היא ענתה בחיוב באופן חד-משמעי.

הנתון שחזר ועלה לאורך כל ניהול ההליך נגע לאוכל. דו"חות חברת הסיעוד נתן מ-2017-2016 תיארו תמונה מטרידה: "אין אוכל במקרר. י' (הנתבע) מקציב לזוג ארוחות ביום ואין להם תקציב לקנית מצרכים". כשמטפלת דיווחה על כך לרשות הרווחה, אמר לה הבן, כך לפי הדיווח, שאם היא תמשיך לדווח - הוא יעבור חברת סיעוד. "אם הוא לא ירצה שיהיה אוכל, אז לא יהיה אוכל", כך צוין בדיווח.

המומחה הגדיר זאת בצורה ברורה: "מי שמקבל אוכל מרצון טוב של מישהו זה יוצר תלות מנותן האוכל". הוא אף קבע כי "ההורים פיתחו תלות קיצונית במטפלים בהם, וכי המחסור באוכל יצר תלות עמוקה שבהעדר רצון טוב מטעם המטפלים בהם, הם לא יקבלו אוכל". המומחה הוסיף כי "האם והאב המנוח חוסים תחת ההגדרה של זקן מוחלש".

הבן ביצע, שילם, תירגם - וזה מה שהכשיל אותו

נקודה נוספת שפעלה לרעת לנתבע: עורכת הדין שהחתימה את ההורים העידה כי לא ידעה לדבר עמם ישירות בשפתם, ולאחר שנתנה להם הסברים, נכנס הבן למשרד שלה והסביר "בשפה שלהם". השופטת קבעה כי "תרגום ההסכם להורים ע"י הנתבע יש בו טעם לפגם, שכן ברור שהוא מעוניין בדבר ואין לדעת מה תורגם להם ומה לא תורגם". עורכת הדין העידה כי את כל הנתונים לגבי הדירות היא קיבלה מהבן, ששכר הטרחה שלה שולם על ידו, וכי ההורים מעולם לא יצרו עמה קשר טלפוני עצמאי.

תסקיר עובדת סוציאלית שנכתב ב-2021 סיכם את המצב בצורה קשה: "ברור שהנתבע שימש כמטפל עיקרי בהורים... האב והאם הינם אנשים פשוטים, חסרי השכלה ואינם דוברי השפה העברית שהאמינו בנתבע ונתנו בו את אמונם לנהל את כל ענייניהם... לא היה ניתן לבקר או לשוחח עם ההורים ללא תיאום עמו".

לסיכום, השופטת גיא קבעה כי "נסיבות המקרה מצביעות על קיומה של תלות מקיפה ויסודית של ההורים בנתבע, עד כי נשלל רצונם החופשי והבלתי תלוי של ההורים וכי חתימתם על עסקות המתנה הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת". לאחר שהנתבע לא עמד בנטל להוכיח אחרת, היא הורתה על ביטול עסקת המתנה ועל החזרת הרישום של הדירות על שמות ההורים. כמו כן, חויב הנתבע בהוצאות משפט לטובת האם בסכום כולל של 25 אלף שקל.