מאה שערים חרדים דתי דת ירושלים
צילום: Istock

הלמ"ס: מרבית אוכלוסיית ישראל אינה חילונית

נתוני הדוח מציגים שינוי בפני החברה הישראלית בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית כאחד. בעוד כ-50 שנה חלקם של החרדים צפוי לעלות ל-32%

מורן ישעיהו | (11)

מרבית אוכלוסיית ישראל אינה חילונית, כך עולה מדוח שמוציאה היום הלמ"ס המתייחס לפני החברה בישראל. בשנת 2016, כ-45% מהיהודים הגדירו את אורח חייהם חילוני, כ-25% - מסורתי, כ-16% - דתי מאוד ודתי ו-14% - חרדי. בקרב ערבים, כ-11% הגדירו את אורח חייהם חילוני, כ-57% - מסורתי וכ-31% - דתי מאוד ודתי.

עוד נמצא כי 17% מהיהודים בני 20 ומעלה (כ-722 אלף נפש) דיווחו כי הם דתיים יותר ממה שהיו בעבר: 31% מהחרדים, 35% מהדתיים, 33% מהמסורתיים-דתיים, ו-17% מהמסורתיים-לא כל כך דתיים. מנגד, 15% מבני 20 ומעלה (כ-664 אלף נפש) דיווחו כי הם דתיים פחות ממה שהיו בעבר: 14% מהמסורתיים-דתיים, ו-20% מהמסורתיים-לא כל כך דתיים ומהחילונים. 41% מהערבים דיווחו כי כיום הם דתיים יותר ממה שהיו בעבר. 56% לא שינו את מידת דתיותם.

פילוח דמוגרפי

נכון לסוף שנת 2016, חיו בישראל 8.6 מיליון תושבים, מהם 6.4 מיליון יהודים (74.7%), 1.8 מיליון ערבים (20.8%), ו-385.2 אלף אחרים (4.5% שהינם נוצרים לא-ערבים, בני דתות אחרות ואנשים ללא סיווג דת במרשם האוכלוסין).

באוכלוסייה הערבית, 84.8% היו מוסלמים, 7.4% היו נוצרים ערבים ו-7.8% היו דרוזים. דתם של 90.7% מאוכלוסיית האחרים לא סווגה במרשם האוכלוסין, והשאר (9.3%) היו נוצרים לא ערבים.

ככלל, אוכלוסיית ישראל צפויה להגיע ל-20 מיליון תושבים ב-2065, מהם 9.7 מיליון יהודים ואחרים (ללא חרדים), 6.4 מיליון חרדים ו-3.8 מיליון ערבים. עיקר השינוי הצפוי להתרחש הוא עלייה בחלקה של האוכלוסייה החרדית מ-11% כיום ל-32% ב-2065.

החרדים אופטימיים יותר לגבי מצבם הכלכלי

בשנת 2016, 88.3% מבני 20 ומעלה דיווחו שהם מרוצים מחייהם, בהם 89.8% מהיהודים, ו-80.7% מהערבים. 

בקרב יהודים, אחוז החרדים המרוצים מחייהם וממצבם הכלכלי גבוה מיתר האוכלוסייה היהודית. החרדים גם אופטימיים יותר מיתר האוכלוסייה היהודית לגבי השיפור בחייהם ובמצבם הכלכלי בשנים הקרובות.

אחוז החילונים המצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות של משק הבית שלהם גבוה מיתר האוכלוסייה היהודית. בקרב הערבים, לא נמצאו הבדלים בולטים בין דתיים ללא דתיים באחוז המרוצים מחייהם (כ-80%) וממצבם הכלכלי (כ-50%).

קיראו עוד ב"בארץ"

פחות חרדים זכאים לבגרות, יותר לומדים לתואר

בשנת הלימודים תשע"ו (2015/16) כ-474 אלף ילדים למדו בגני ילדים שבפיקוח משרד החינוך. 50.2% מהילדים בחינוך העברי למדו בגנים שבפיקוח הממלכתי, 29.2% - בגנים שבפיקוח החרדי ו-20.6% - בגנים שבפיקוח הממלכתי-דתי.

בהיבט של חינוך יסודי ועל יסודי, באותה שנה למדו כ-1.7 מיליון תלמידים במערכת החינוך. מתוך כ-1.26 מיליון תלמידי החינוך העברי, 57.9% היו תלמידים בפיקוח ממלכתי, 23.8% - בפיקוח חרדי ו-18.3% - בפיקוח ממלכתי-דתי. התלמידים הערבים היו 25.9% (כ-22.7% מוסלמים כ-1.4% נוצרים ו-1.8% דרוזים).

בהישגי הבגרות, נכון לאותה שנה ניגשו לבחינות הבגרות 84.6% מתלמידי כיתות יב. שיעור הזכאים לתעודת בגרות בבתי ספר שבפיקוח ממלכתי וממלכתי-דתי היה דומה: 76.9% ו-76.0%, בהתאמה, וגבוה מאוד לעומת הפיקוח החרדי - 33.8% בלבד. בפיקוח החרדי הבנות הן הרוב המכריע של הנבחנים בבחינות הבגרות (82.5%) ושל הזכאים לתעודה (91.6%).

בהתייחס להשכלה גבוהה, מספר הסטודנטים החרדים במוסדות להשכלה גבוהה בתשע"ו היה גבוה ביותר מפי שניים ממספרם בתש"ע (2009/10) (11 אלף ו-4.5 אלף, בהתאמה). בשנת תשע"ו, יותר ממחצית מהסטודנטים החרדים לתואר ראשון במכללות האקדמיות לחינוך למדו לימודי המשך (1,419 מתוך 2,618). סטודנטים אלו הוכשרו להוראה בעבר בסמינרים החרדים, ולאחר מכן השלימו את לימודיהם לתואר ראשון במכללות האקדמיות לחינוך.

רמת השכלה לפי אורח דתי בקרב יהודים:

רמת השכלה לפי אורח דתי בקרב ערבים:

תגובות לכתבה(11):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    אוולין 11/07/2018 14:46
    הגב לתגובה זו
    אני מתנגדת לכפיה דתית ולהדתה, נוסעת בשבת לים, אוכלת במסעדות לא כשרות ולא מחפשת חותמת כשרות על מוצרים בסופר אבל בגלל שאנחנו עושים קידוש בארוחת שישי וצמים ביום כיפור מחשיבים אותי למסורתית. נוח להם להכליל אותי כדתיה. רוב רובו של העם כמוני, ממש לא דתי.
  • 6.
    MILKI 02/07/2018 10:45
    הגב לתגובה זו
    שני בתי המקדש נחרבו בגלל ההחלנה(חילוניות). כל הצרות זה בגלל אלה שעזבו את הדת,וגם בגלל הקיצוניים הדתיים.
  • אבי 16/12/2019 01:58
    הגב לתגובה זו
    וקיבלנו רק פרעות ופוגרומים. רק בזכות קבוצה של חילונים שהפסיקו לסמוך על החבר הדמיוני הקמנו מחדש את המדינה
  • סבלנות (ל"ת)
    השלישי בדרך 04/07/2018 00:00
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    מה % העיתונאים המגדירים עצמם חילונים? (ל"ת)
    עיתונאי-מעצב דעת קהל 01/07/2018 13:17
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    דני 28/06/2018 14:11
    הגב לתגובה זו
    מעניין שלא ציינו כמה נמצאים בכלא ביחס לאוכלוסיה. גם ביחס לעצמם, אני מסופק אם יש 1% מהחרדים בכלא (אם בכלל). באוכלוסיה הכללית זה פשוט קטסטרופה. דקירות במועדונים, סמים, ושאר עבירות.
  • 3.
    מגיע לנו . ככה מחסלים מדינה . האוייב הגדול מכולם זו הדת (ל"ת)
    דודו 27/06/2018 16:43
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    לברוח מכאן לפני שיהיה מאוחר לילדים שלנו (ל"ת)
    שלומי 27/06/2018 15:26
    הגב לתגובה זו
  • sha007 02/07/2018 23:45
    הגב לתגובה זו
    סע לגרמניה או לאוסטרו-הונגריה תחייה שם כמה שנים תחזור על 4 (במקרה הטוב)
  • מיכה 27/06/2018 18:48
    הגב לתגובה זו
    כמה בני דודים
  • 1.
    ממש מדכא... (ל"ת)
    סאקו 27/06/2018 15:15
    הגב לתגובה זו
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.