לפני מספר ימים היתה לי פגישה מקצועית (החברה שלנו מלווה ומנחה משקיעים עצמאים) עם משקיע עצמאי. בחור כריזמטי לקראת סוף שנות השלושים שלו. הוא החל את פעילותו בשוק ההון בתחילת שנת 2007. למען הגילוי הנאות, המשקיע שלנו עובד כמנהל בחברה הממשיקה לתחום שוק ההון. הוא בעל תואר במנהל עסקים עם אוריינטציה שיווקית ומסחרית חזקה, אך לא ניתן לומר שיש לו רקע, ידע או יתרון מובנה בתחום ההשקעות.

נכון למועד הפגישה הנדונה, המשקיע ברווח "טוב" על פי מושגיו אף על פי שהוא משלם כל שנה למס הכנסה ולעבדכם הנאמן על היעוץ. הרשתי לעצמי ל"תרגם" ולשתף את הקוראים בתהליך שהוא עשה והלמידה שהוא עבר באותם שלוש שנים.

* עם כניסתי לשוק ההון הערכתי (מרץ 2007) שהשוק חייב לרדת.

* נכנסתי בפוזיציה של שורט ביחס של אחד לשלוש. כלומר, כל אחוז עליה מייצר הפסד של שלושה אחוזים וההפך.

* לאחר מספר חודשים של עליות קבועות התחלתי להזיע כהוגן. אני שכיר ובעל משפחה.

* אחרי התלבטויות והתחבטויות קשות ומייסרות (לא קל להפסיד משכורות חודשיות...) שהשתרעו על חודשים רבים, החלטתי להגדיל פוזיציה תוך שמירה על הנחת העבודה שלי, קרי, השוק מנופח ומתנהג באופן לא רציונאלי ומכאן הוא חייב לרדת.

* בתחילת 2008 קיבלתי פיק ברכיים וחשבתי שאני חייב לסגור את הפוזיציה ולקחת את ההפסדים כמו גבר, שכר לימוד, ולברוח מהשוק הנוראי הזה. המחשבה היתה להציל את מה שנשאר.

* התחלתי לקרוא באופן אינטנסיסיבי הערכות של אנאליסטים ולא מצאתי את מה שחיפשתי. כלומר, שהשוק צפוי לרדת כל יום, יחד עם זאת ידעתי שמשבר הסאב פריים שעוד לא התנפץ חייב להגיע. החלטתי, למרות יסורי המצפון, נוכח ההפסד ובמיוחד כלפי אשתי והילדים, להישאר בפנים. במאמר מוסגר - דחיתי את רכישת הבית שתיכננו לבצע באותה שנה, לא בגלל נושא הכסף אלא בגלל המצב הרוח.

* המשך הסיפור זה היסטוריה. משבר הסאב פריים פרץ סוף סוף, הנפילות הגיעו ואני התחלתי לראות פרי להנחות העבודה שלי, כן התחלתי להרוויח, סוף סוף.

שלוש שאלות יסוד:

כחלק שיגרתי מהתהליך העבודה, העלתי שלוש שאלות מרכזיות בפניו:

1. מה הביא אותך להישאר בשוק למרות ההפסדים המצטברים?

2. מה היה אחראי על היצמדות להנחות העבודה שלך, למרות אי אישושם במהלך זמן ארוך?

3. מה הניע אותך להגדיל פוזיציה למרות צבירת הפסדים?

להלן תשובותיו:

א. אני שונא להפסיד. כסף, עיסקה טובה וכו'. אך פה מגיעה האבחנה החשובה ביותר שלי. אני לא פוחד להפסיד אני פשוט שונא להפסיד. כשנכנסתי לשוק ידעתי שאני שם את הכסף הפנוי שלי. ושאם אפסיד אותו, רמת החיים של הבית לא תיפגע.

ב. אני לא איש ניתוח טכני, אני לא מאמין בניתוח טכני. אני איש של מקרו כלכלה. אני מאמין בכוחות השוק ובכללי המשחק הנורמלים-טבעיים של השוק. מה שעולה חייב לרדת וחייבים לכבד את כללי הטבע הללו. עוד הוא הוא הוסיף שבביקורי המשפחה בארה"ב, אחת לשנה, ראיתי כיצד הכסף נשפך מהבנקים לכל דיכפין, הרגשתי שיש כאן בלון, למרות שהיום קל לומר שהכתובת הייתה על הקיר.

ג. לגבי הגדלת הפוזיציה, נכון שידעתי שאני לוקח פה סיכון אמיתי, הרי כל השוק עולה ואני עובד נגדו ובינתיים הפצע גדל, עם יד על הלב, רציתי כמו ילד להחזיר את ההפסדים ולגרוף הכנסות אך מעבר לזה ומעל לכל החלטתי שאם אני מעריך ומאמין שכללי הטבע חזקים מכל אירוע זמני זה או אחר ושיש כאן אנומליה אמיתית ואני רואה את זה בעיניים שלי, אז אם כבר אז כבר, כלומר, נלך עם האומץ עוד כברת דרך. וכך עשיתי.

מסקנות

1. לפני מספר שנים לא מעטות היה שחקן טניס גדול בישראל שהגיע למקום 18 בעולם למרות קומתו, מטר שבעים ושלוש, ננס בקני מידה עולמי. עמוס מנסדורף. באחד הראיונות איתו שאלו אותו, האם ברגעי לחץ הוא נכנס למצב של פחד, דבר טבעי והגיוני. עמוס ענה בלאו רבתי, "אני לא פוחד לאבד נקודה, משחקון או סט אני פשוט שונא להפסיד".

תשובתו של עמוס מצביעה על אחד ההבדלים הקריטיים בניהול איכותי של משקיע או כל מי שמשחק במגרש עם מרחב של אי וודאות, מתח מצטבר ומחיר כבד בגין טעות. היכולת המנטלית-פסיכולוגית לנהל, לשלוט בחוויית לחץ, מתח, ספקנות, שבצידה מחיר משמעותי, מתבטא במעבר מלהיות מנוהל ע"י הפחד הטבעי לעבר החופש לעשות את הדבר הנכון. רק מי שמסוגל לשחק את המשחק ברמות הגבוהות ביותר עם המחירים הגבוהים ביותר ללא מורא, יכול לנהל סיכונים מחושבים רציונאלים ולקחת החלטות מושכלות. אף אחד לא אוהב להפסיד. השאלה היא אם הוא עדיין פוחד מזה.

2. המשקיע דלעיל היה בארה"ב וראה, מידע בעל ערך חשוב, שמשהו לא נורמאלי מתרחש שם, הבנקים "שופכים" כסף לכל דורש גם כאשר כל בר דעת מסוגל להבין שיש סיכון אמיתי להחזר המשכנתא. הנטייה הטבעית היא להאמין שאם הבנקים נותנים והלקוחות לוקחים, משמע שהכל תקין והגיוני. הרי הבנקים תמיד מרוויחים וצודקים, "יש על מי לסמוך".

זה מזכיר לי את הסיפור שלקחו זר לגן החיות והראו לו ג'ירפה, כאשר זו הפעם הראשונה שהוא ניתקל ביצור כזה. תגובתו היתה "אין חיה כזו".

היכולת לסמוך על כושר שיפוט עצמאי, למרות שכולם מתנהגים באופן אחר, הינו ביטוי של חשיבה עצמאית וביקורתית. הליכה נגד הזרם אינה חוכמה כשלעצמה. החוכמה לראות את הדברים נכוחה ולא מבעד לעיניו של העדר.

3. הגדלת הפוזיציה בניגוד למגמה הגורפת ולאחר הפסדים מצטברים הינו מהלך אמיץ. אם הוא נעשה מתוך עמדה של "אם כבר אבדנו אז אבדנו" זו התנהגות רשלנית בעלת מניע קורבני מיותר. אך אם זה נעשה לאחר עריכת חשבון נפש אמיתי, יש כאן מהלך של חיזוק ואישוש הההתנהגות הרציונאלית. שהרי בכל יום, כפי שכבר כתבנו, כל משקיע צריך לשאול את עצמו אם נכון לו לקנות את הפוזיציה שלו או לאו. אם אותו בחור הכריע שהוא מאמין בהחלטתו שהשוק חייב לרדת אזי רק נכון הוא להשקיע בכיוון ההחלטה הקודמת. בתנאי כמובן, שהכסף לא יפגע ברמת החיים של המשפחה שלו.

לסיכום,

1. אם אתה פוחד להפסיד - טרם הבשלת להרוויח בשוק ההון כמשקיע עצמאי.

2. אם העדר או הרוב הלגיטימי משפיע על שיקול דעתך - אתה לא בשל להרוויח כמשקיע עצמאי.

3. אם אתה מעריך שאתה צודק במגמה, עליך לקחת החלטה רציונלית להמשיך או להגדיל פוזיציה ללא קשר לביצועי העבר של התיק.

נ.ב. - אותו משקיע עצמאי החליט לאחרונה לפרוש ממעמדו האיתן כשכיר ולפתוח חברה חדשה. כמי שמנחה אותו באופן קבוע, אני מעריך שהוא מאוד יצליח.

אלי אברמוביץ ודיוויד סלומון ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל.

לשליחת שאלות ניתן ללחוץ על שם הכותב.