אתם מפסידים כסף בבורסה על בסיס קבוע? כנסו!
ראשית תודה לכל המגיבים "על בילבול השכל" של הכתבה הקודמת ובעיקר לאלה ששלחו תגובות תמיכה.
בכתבה הקודמת ציינו שלמשקיעים רבים יש "באג אנושי" שאחראי על ריבוי הכשלונות בקבלת החלטות בתחום ההשקעות. הזכרנו את בעיית הפוקוס מול ההתפזרות הטבעית של המוח האנושי, הרגלי חשיבה דיספונקציונלאים והתמקדות יתר בתוצאה ולא בדרך, כלומר, התהליך.
בטור זה אפתח צוהר לנדבך נוסף האחראי על אכזבות של המשקיעים העצמאיים.
דחיינות כרונית בקבלת החלטות
במסגרת הכתבה אני רוצה לעסוק בשתי סיבות הגורמות למשקיעים להיות דחיינים כרונים בקב"ח.
א. אוהבי הקונפליקט
ב. האנלייזר בע"מ
ראשית כמה מילים על מושג הקונפליקט
קונפליקט הוא מצב בו האדם רוצה בו זמנית שני דברים שונים שבאופן מעשי אינם ניתנים להשגה.לעיתים קרובות אותם שני דברים עומדים בקיטוב זה מול זה. לדוגמא משקיע שרוצה לקנות מניה מסוימת שהוא מאמין שתישא תשואה נאה בטווח המיידי אך בו בזמן מודע וחושש מהסיכון הרב שמניה זו חושפת אותו . מצב שכיח זה מגדיר היטב את המונח קונפליקט.
מחליטן מול דחיין כרוני
יש אנשים הפועלים בשוק ההון שיתרונם היחסי מתבטא ביכולתם לקחת החלטות בכאן ועכשיו. יכולת נפלאה זו מעניקה להם יתרון אדיר בהשוואה לאלה שלקראת כל החלטה חייבים ללכת ולשתות משהו ולאחר מכן להתייעץ עם עמית ורגע לפני ההחלטה חייבים לקרוא ניתוח נוסף על הסקטור או המניה.
פעולות הכרחיות אלה גורמות למשקיע לדלג על צומת ההכרעה ולהופכה לבלתי רלבנטית. והמעגל חוזר חלילה. משקיעים אלה סובלים מאחת המחלות הקשות ביותר האחראיות לאכזבות, הפסדים ורווחים פוטניציאלים שלא מומשו. בשפה המקצוענית הם נראים דחיינים כרונים.
הסיבות לדחיינות כרונית נעוצים במקורות שונים.
האנליזייר
אחד המקורות השכיחים לדחיינות כרונית משוייך לאב טיפוס, משקיע העונה על הקטגוריה האנלייזר. משקיעים אלו, רובם אנשים חכמים, בעלי ידע עשיר בעולם התוכן ובעלי דעה רחבה, החייבים לבדוק כל דבר מספר פעמים וממספר זוויות לפני כל לקיחת החלטה. הם תמיד חשים שחסר להם עוד נתון או פיסת מידע שיסגור את החלטתם. אנשים אלו מטבעם נוטים להאמין שמה שהם "מריחים" מלכתחילה כמחויב המציאות מחויב לקבל אישור נוסף. ניתוח, עיבוד, איסוף עוד פיסת מידע אחת קטנה ואז, הזמן עבר וכל העבודה שנעשתה כבר לא רלבנטית. הרכבת עברה. טיפוסים אלו נוטים להיות נוקשים ולא גמישים והם לרוב צודקים באיחור מה.
מאוהבי הקונפליקט
קטגוריה נוספת האחראית על דחיינות כרונית הינה המתלבטים בע"מ. המשקיעים השייכים לקטגוריה זו נוטים להתאהב בהתלבטות ובקונפליקט עצמו. משך ועומק ההתלבטות שהם משקיעים את עצמם בו נראה לגורם זר כמצב המייסר אותם, אך מבחינת המשקיעים זה מה שעושה להם את העניין בשוק ההון. בשונה מהאנלייזר הם לא בהכרח מתמקדים באיסוף עוד מידע חשוב לניתוח אלא יותר משחקים קדימה אחורה עם מושאי ההתחבטות שלהם. קשה להם להיפרד מכל טיעון שהם אוחזים בו גם כאשר הטיעונים נוגדים זה את זה. מצב זה, להיות בקונפליקט, עושה להם את זה ומרגש אותם, אך מאוד שואב אותם. מבחינתם המטרה האמיתית שלהם להישאר באיזור ההתחבטות ולא להיות אחריו. מבחינתם ההחלטה ותוצאותיה לא מרגשים כמו ההימצאות בקונפליקט. וככל שהוא עמוק יותר כך מרגש יותר.
לקפוץ על הרכבת בעיתוי הלא נכון
ובכן, שני טיפוסי משקיעים אלו, האנלייזר והמאוהב בקונפליקט, סובלים מתופעה אחידה, קושי בלקיחת החלטה, ומכאן דחיינות כרונית. העניין הוא שמצבים קונפליקטואלים טרום קבלת החלטה גורמים למשקיעים לדחות את ההחלטות שלהם בין אם קניה או מכירה וכמובן היקף הסכום. דחיינות זו לרוב גובה מחיר פסיכולוגי מאוד יקר. מטבעה הדחיינות מתישה והאפטר האפקט גובה את המחיר היקר ביותר. כישלון בביצוע ההחלטה.
מכיוון ששוק ההון הוא כמו רכבת הרים מהירה, היא לא מחכה לאף משקיע. הרכבת זזה ומשנה את מיקומה במהירות גבוהה. הדחיינות, בין אם בגין אנליזה עמוקה או התחבטות עמוקה, שואבת אנרגיה נפשית ורגשית. ולכן בשלב מסויים חייבים לקפוץ על הרכבת ויהי מה. גם במחיר של הפסד.
הנמשל לקפיצה על הרכבת היא קבלת ההחלטה-הכרעה של המשקיע מאוחר מידי ולעיתים מוקדם מידי. הדחיין הכרוני לרוב כבר מרוט, עייף וכל מה שהוא רוצה כבר זה להיות אחרי ההחלטה. ומכאן שההחלטה עצמה משרתת יותר את המצב הפסיכולוגי ופחות את ההיגיון המניע את שיקול הדעת לגבי איזו מניה לרכוש או להיפרד ממנה.
קונפליקט ואנליזה רע הכרחי?
ממש לא. זה עניין של מידה, גבולות והמניע הנכון לביצוע פעולה. קונפליקט וניתוח הינם אמצעים מבורכים לרכישת יותר עומק, ידע ובהירות המחשבה לפני הכרעה. זהו תהליך למידה והתפתחות חיובים והכרחים להצלחה בהמשך הדרך. אנשים שמנהלים קונפליקטים באופן מושכל ובמידה סבירה וכאלה שיודעים להסתייע בניתוחים אך מגבילים עצמם בזמן ובהיקף מגדילים את יכולתם ללמוד על השוק ועל עצמם ובכך להתפתח למשקיעים מקצוענים בעלי יכולת קבלת החלטות איכותית.
להתאהב באנליזה ובמצב של קונפליקט הינו ערובה לדחיינות כרונית של קבלת החלטות שאחראי על יותר הפסדים בשוק ההון מאשר כל דבר אחר.
המלצה אופרטיבית
* קבע מסגרות זמן והיקף ניתוח נידרשים לכל צומת החלטה לפני כניסה לבחינת פעולה.
* דבוק בגבולות הזמן והניתוח שהצבת לעצמך בכל מחיר.
* נתח לאחר מעשה את הגורמים ללקיחת החלטה הן מבחינת התוכן והן מהבחינה הרגשית-פסיכולוגית.
* קבע מסגרות זמן והיקף ניתוח נידרשים (בצע זאת במחזור של חודש אחד).
זכור: לא ניתן להפך למומחה בכל תחום ללא שליטה עצמית מספקת.
אם ברצונך לקבל מאיתנו חומרים נוספים הצטרף אל הקבוצה שלנו בפייסבוק.
אלי אברמוביץ ודיוויד סלומון, ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות, עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן, משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל.
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים זורמים לקופה
רבבות רבות של עסקים ישלמו מסים על חלוקת רווחי עבר, חלק יעדיפו לשלם את הקנס; עד סוף נובמבר 3,000 בעלי מניות יבקשו בהתאם להוראת שעה לפרק את החברה שלהם כדי לדחות מסים; בקרוב: סימולטור באתר רשות המסים שיעשה סדר לגבי חבות המס שלכם - ביזפורטל עושים סדר בחוק כנראה הכי לא חוקי ולא הוגן שחוקק בישראל בשנים האחרונות
החוק על מיסוי הרווחים הכלואים מקומם מכמה סיבות. בראש וראשונה כי הוא לא היה אמור לחול על עסקים לגיטימיים, יצרנים, כלכליים. הוא היה אמור לחול על עסקים שיצרו מבנים של תכנון מס מתוחכם שבעיקר דוחה את המס על השכר. לא הוגן שכל העובדים במשק ישלמו מס, אבל עשירים יקימו חברה שדרכה יצליחו לברוח ממס וישלמו רק 23% מס על הרווחים. אם כולם משלמים עד 50%, אז בטח שעשירים צריכים לשלם 50%.
אלא שרשות המסים שהתחילה בהתמקדות בגופים האלו ובעיקר בשיטה שנקראת - חברות ארנק, לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים ומיסתה את כולם. כמעט כולם - חוץ מהעשירים. זה אפילו מקומם מהנקודה הקודמת. דווקא את העשירים שמשתכרים מעל 30 מיליון שקל ודווקא מבני שותפויות עם מעל 5 שותפים היא הוציאה מתחולת החוק. במילים אחרות, רצו למסות את אלו שמתכננים לברוח ממס, ובסוף מיסו את כולם והוציאו דווקא את אלו עם תכנוני המס, לרבות משרדי רואי החשבון ועורכי הדין הגדולים שהתחמקו מהמס הזה.
המס הזה מסדר למדינה את הקופה ומקטין את הגירעון. הוא צפוי להביא 10 מיליארד שקל השנה ובכנס של יועצי המס, נציגי רשות המסים אמרו שהם בפרוש רואים את זה קורה, למרות כל הספקות שהיו בתחילת הדרך. זה המקום להדגיש כי רשות המסים מצליחה הרבה יותר מהתחזית. היא תגבה ב-30 מיליארד שקל יותר מהתחזית וכך היא בעצם "מצילה" את הגירעון. הכלכלה הישראלית חזקה גם בזכות גבייה חזקה. ההוצאות אומנם עלו מאוד בשנתיים של מלחמה, אבל המסים קיזזו חלק גדול מהעלייה הזו (שי אהרונוביץ מציל את הגירעון התקציבי; גביית המסים זינקה ב-16.6%)
רו"ח כארים כנעאן, ראש מטה מנהל רשות המסים, אמר בכנס של יועצי המס כי עד כה הוגשו מעל 1,200 בקשות לניצול הוראת השעה שמשמעותה בגדול סוג של שינוי מבנה החברה (פירוק, חלוקה) שבמסגרתו יש הקלות במס. מעביירם את הנכסים לבעל השליטה ודוחים את המס ובמקביל יש הקלה גם במס רכישה.
- עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
- שי אהרונוביץ' על הרווחים הכלואים: "חברות דוגרות על מיליארדים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"אנחנו בקצב של 100 בקשות ביום, נגיע ל-3,000 עד סוף נובמבר", מעריך כנעאן. הבקשות האלו דווקא דוחות מס, אבל כנעאן מסביר כי צפי הגבייה נותר 10 מיליארד שקל; כשאתם רואים גירעון תקציבי נמוך, תזכרו שזה בזכות רשות המסים לרבות גביית מס על דיבידנדים (חלוקתם מפחיתה, מונעת את המיסוי על רווחים ראויים לחלוקה). רשות המסים בעצם אומרת דבר מאוד פשוט - הרווחתם בעבר - תשלמו את הרווחים האלו כדיבידנד, אל תאגרו רווחים בחברה. חלוקת דיבידנד מחויבת במס - בעל השליטה מחויב ב-30% וזה במקרים רבים עולה לאור מס על עשירים (הרחבה: מס על עשירים)

הרחבת מודל "העסק הזעיר" עלולה לעלות למדינה מאות מיליונים ולפגוע בעצמאיים עצמם
לאחרונה פורסם כי שי אהרונוביץ' מנהל רשות המסים מציע להרחיב את הפטור ממס לעסקים עם מחזור של עד 300 אלף שקל, בעקבות הצלחת הפטור הקודם לעסקים עד 120 אלף שקל. ההצעה נועדה להקל על נישומים ולצמצם את הבירוקרטיה. כעת, רשות המסים תוכל לגבות מס נמוך יותר מעסקים אלו, תוך שמירה על גבייה יעילה. התנאים להמשך המהלך כוללים גבייה מרשימה ותחזיות צמיחה חיוביות.
בואו ונעשה קצת סדר.
החל משנת 2024 נקבע מושג חדש שנקרא "עסק זעיר" לעניין מס הכנסה.
מי שיכול להירשם כ"עסק זעיר" הוא מי שמחזור הכנסותיו השנתי (לא רווח) הוא עד 120,000 שקל. אותו עסק זעיר יכול להיות עוסק פטור או עוסק מורשה לעניין מע"מ, מה שחשוב זה מחזור ההכנסות השנתי.
מי שרשום כ"עסק זעיר" מקבל מהמדינה שתי סוכריות:
1. 30% ממחזור ההכנסות שלו מהוות הוצאות מוכרות באופן אוטומטי, מבלי שהוא נדרש להוכיח תשלום וללא צורך לשמור אסמכתאות להוצאות.
2. פטור מהגשת דוח שנתי למס הכנסה ופטור מהגשת הצהרת הון, כך שנתוני הדיווח לא ייבדקו.
כ-40-45 אלף עוסקים שעונים להגדרה כבר נרשמו לסיווג החדש. במקרים רבים מאוד מדובר בנותני שירותים, כגון: מורים פרטיים, נגנים, מטפלים ברפואה משלימה ועוד, שאין להם באמת הוצאות בהיקף של 30% וגם לא 20% אלא 10% לכל היותר.
כעת, מנהל רשות המסים מבקש להרחיב את מודל ה"עסק זעיר" כך שיוגדל סכום ההכנסות השנתי ל-300 אלף שקל במקום 120 אלף שקל, אלא שבהצעה קיימת התעלמות מוחלטת ממספר השפעות שליליות משמעותיות שעלולות לעלות לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים ולציבור שמסווג כעסק זעיר הרבה מאוד כסף והמידע נסתר מהם ולכן, אני מתנגד נחרצות למהלך המוצע מהסיבות הבאות:
- המספר היומי - איך 2.25 נקודות זכות משפיעות על המס שלך?
- הצעה: עסקים עד מחזור של 300 אלף שקל לא ידווחו למס הכנסה; מה הסיכויים שזה יקרה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ראשית, לא פורסמה העלות הצפויה למהלך, הלא היא "השתתפות המדינה" בהפחתת מס הכנסה וביטוח לאומי למי שמחזור ההכנסות השנתי שלהם הוא עד 300 אלף שקל. בהעדר המידע, לא ניתן לקבוע אם המהלך כלכלי לקופת המדינה?
תהיה פגיעה בתגמולים שישולמו מביטוח לאומי כתוצאה מרווח חייב במס נמוך בעשרות אחוזים מהרווח ה"אמיתי" ובעיקר:
