מס הכנסה/אימתי יוכרו הוצ' מימון תואר בניכוי?/מחוזי

בית המשפט קבע, כי עפ"י פסיקת בית המשפט העליון (הלכת יהב), הוצאות מימון של תואר אקדמי הינן בגדר "נכס אישי" הוני בעל ערך מוסף, ולא בגדר "שמירה על הקיים". משכך, הרי שלא ניתן להכיר בהוצאות אלה לצרכי מס. נקבע, כי יישום מבחניה של הלכת יהב בענייננו, מובילים למסקנה כי המערער לא הוכיח כי הלימודים לקראת התואר השני היו לצורך שמירה על הקיים. יתר על כן, כלל לא הוכח כי הלימודים היו חיוניים למילוי תפקידו של המערער כעורך דין העוסק בתחום המיסוי.
משה קציר |

עובדות וטענות:

המערער, עורך-דין המתמחה בתחום המשפט המסחרי, בדגש על תחום המיסוי והכלכלה. בשלב מסוים עזב המערער את עבודתו ונסע ללמוד תואר שני במשפטים בארצות הברית. לאחר סיום הלימודים, שב המערער לארץ והחל לעבוד במחלקת המיסוי של משרד רואי חשבון.

שכר הלימוד בשנות המס שבערעור הגיע לכ-32,000$. בנוסף לאלו, טען המערער להוצאות רבות אחרות, כגון רכישת ספרי לימוד והוצאות מחייה, שעמדו על כ- 20,000$. לטענת המערער, יש להכיר לו במחצית ההוצאות, מאחר שיש לראות את הלימודים לתואר השני כ"שמירה על הקיים". לטענתו, לימודיו בארה"ב והתואר השני אותו קיבל, לא הקנו לו מעמד מיוחד בקרב עורכי הדין בישראל, רישיון לעסוק בעריכת דין במדינה אחרת או אפשרות לעסוק במקצוע אחר. לחלופין טען המערער, כי גם אם מדובר בהוצאה מעורבת – הונית ופירותית – יש להתיר בניכוי את החלק הפירותי.

המשיב טוען, כי בהשגת תואר אקדמי יש ערך מוסף, אשר מחיייב את סיווג ההכשרה כ"נכס אישי" ולא כ"שמירה על הקיים". לטענתו, לימודי תואר שני הם בגדר רכישת יתרון, אשר הקנה למערער התמקצעות בתחום המיסוי החורגת משמירה על הקיים.

דיון משפטי:

כב' הש' ש' וסרקרוג:

סעיף 245(א) לפקודת מס הכנסה יחד עם סעיף 17 לפקודה קובעים, כי משהצביע הנישום על הוצאה שהייתה בייצור הכנסתו באותה שנת מס זכאי הוא לנכותה מהכנסותיו ועל המבקש לטעון אחרת, להוכיח כי ההוצאה הוגבלה או לא הותרה בניכוי. לצורך החלתו של סעיף 17 לפקודה על הנישום להוכיח כי אכן מדובר ב"הוצאה" שהיא פירותית במהותה.

בית המשפט דן בהרחבה בשאלה האם הוצאות מימון לימודים לקראת תואר שני יכולות להיחשב כהוצאה פירותית בהיותן בגדר "שמירה על הקיים", וזאת לאור ע"א 3501/05 פקיד שומה ירושלים נ' בנק יהב אשר קבע כי מימון תואר אקדמי הוא בגדר טובת הנאה החייבת בניכוי מס במקור.

בפס"ד יהב נקבעו מספר אבני בוחן: ראשית, נקבע כי יש להבחין בין שמירה על הקיים לבין מצב בו באמצעות הלימודים נרכש ערך מוסף, שהוא בגדר הוצאה ליצירת מקור לפרנסה – כנכס הוני נוסף. מקור הוני נוסף, ייווצר כאשר לא מדובר רק בשיפור הקיים, אלא בתוספת להון הקיים, עד כדי הבאתו לרמה אחרת של מומחיות בתחום אחר ספציפי. כדי לבחון אם מדובר בהוצאה לצורך "שמירה על הקיים" ניתן להחיל את האבחנה בין לימודים לצורך "הנאה אישית" של העובד לעומת "נוחות המעביד". המבחן הוא אובייקטיבי ועליו להיות כולל. כמו כן, רשימת האמצעים לבדיקה האם מדובר בשמירה על הקיים או בהוספת ערך מוסף, אינה רשימה סגורה. חשוב לציין, כי הבחינה היא לגבי מהות ההוצאה כשדעתו של המעביד אינה הכרחית ולא מכרעת. הוצאות הלימוד יכול שייעשו על ידי עובד שכיר בעצמו, ובלבד שהיה בלימודים כדי להתעדכן ולשמור על רמה מקצועית.

יישומם של מבחנים אלה במצטבר בנוגע להוצאה להשגת תואר אקדמי מורים, כי מדובר בהוצאה הונית, מאחר שתואר אקדמי מקנה ערך מוסף. בעניינו של המערער, יישומם של המבחנים מוביל למסקנה כי המערער לא הוכיח כי הלימודים לקראת התואר השני היו אכן לצורך שמירה על הקיים. יתר על כן, כלל לא הוכח כי הלימודים היו חיוניים למילוי תפקידו של המערער כעורך דין העוסק בתחום המיסוי.

ניתן להצביע על מגמה בפסיקת בית המשפט, לפיה יש להעדיף את המבחנים האובייקטיבים ולהמנע מדיון פרטני אשר לא תמיד מאפשר עקביות ביישומם של המבחנים. במקרה דנן, המערער לא הצביע על נתונים ספציפיים המצדיקים החלת החריג על הוצאות הלימוד שהוציא.

כמו כן, בפס"ד יהב הגיע בית המשפט למסקנה שההסדר החוקי בו בחר המחוקק בנוגע ללימודים לתואר אקדמי הוא בדרך של נקודת זיכוי. מעבר לכך שיש בדבר להעיד כי המחוקק שקל את הדברים לאחר בחינתם הכוללת ונתן את דברו, מאחר שמדובר בשאלת מדיניות שהוכרעה על-ידי המחוקק, ראוי כי הביקורת השיפוטית תהא מרוסנת.

לעניין טענת המערער בדבר הוצאה מעורבת, סעיף 17 עליו מסתמך המערער מורה, כי הוצאה ניתנת לניכוי אם הוצאה כולה בייצור ההכנסה ולשם כך בלבד. הכלל הוא, שהוצאה מעורבת אינה ניתנת לניכוי, אלא אם קיים מרכיב המאפשר פיצול. נפסק, כי הוצאות ללימודי תואר אינם בגדר הוצאה הניתנת להפרדה ברורה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

חן, שגיא ודביר. קרדיט: עופר חגיובחן, שגיא ודביר. קרדיט: עופר חגיוב

לבנות קמפיין על טראומה לאומית: בנק מזרחי עם מענקים לילדים שנולדו לאחר ה-7.10.23

מזרחי-טפחות הודיע כי ילדים שנולדו מאז ה-7 באוקטובר 2023 יקבלו מהבנק מענק של 1,000 שקל שיופקדו בפיקדון עבורם; למטרת הקמפיין גייסו מזרחי את שורד השבי שגיא דקל חן, שהצטרף לחן אמסלם ולדביר בנדק; מהלך של אופטימיות ותקווה או ציניות של אנשי שיווק? התשובה ברורה

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק מזרחי

בנק מזרחי טפחות מספר לנו שהוא מספק מחווה מרגשת לציבור, הנה המילים שלו  - "בנק מזרחי טפחות יוצא במהלך אנושי ומרגש: מענק של 1000 ש"ח, לילדים שנולדו מאז ה־7 באוקטובר, בהובלת שורד השבי שגיא דקל חן". זה לא שקר, אבל זה מאוד קרוב לכך. זה טשטוש של האמת. בנק מזרחי טפחות צריך לתת הטבות לציבור, אז הוא בחר בדרך הזו כי ככה הוא מרוויח את "הלב שלכם". זה ציני, כי הוא בעצם עושה קמפיין על חשבון מי שבאמת צריך את ההטבות ממנו - האנשים שמקבלים אפס על עמלת העו"ש. האנשים שמקבלים ריבית רצחנית על הלוואות. הציבור משלם מחירים מאוד גבוהים - ריביות ועמלות שמייצרים לבנקים רווחים עצומים וזה קורה בזמן המלחמה כשהקשב של הציבור נמוך מאוד. זה קורה כשסמוטריץ' העלה לפני שנתיים מס על הבנקים. אבל המס הזה התגלגל אליכם. עכשיו הוא שוב רוצה להטיל מס וזה שוב יחזור ללקוחות. 

שר האוצר מנסה להשיג רווח פוליטי, המצב שלו בסקרים רע מאוד והוא רוצה קולות. אבל הפתרון שלו לא יעיל, והדוחות הכספיים לצד העמלות והריביות של הבנקים מוכיחים זאת. הפתרון היעיל נמצא בידי הפיקוח על הבנקים. הפיקוח לא רוצה לעשות שום דבר עד הסוף כי כולם חברים של כולם - גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו - מה משותף להם והאם דני חחיאשווילי יצטרף לקבוצה? בסוף אנשים חושבים על הג'וב הבא, ולמה להם לריב עם הבנקים שאולי יעסיקו אותם בהמשך בתפקיד נוח ומשכורות של מיליונים.

ובמקביל לשחיתות המובנית הזו, בבנק מזרחי טפחות כמו בנקים אחרים מנסים "לשחק לכם במוח". הם מציגים פרסומות, דיווחים, כתבות על כמה שהם טובים ונהדרים ועוזרים לציבור בזמן המלחמה. תזכרו תמיד שמה שבאמת צריך זו תחרות, מה שבאמת צריך זה שהמפקח על הבנקים יורה להם לשלם 2% על העו"ש, זה הכל, זה שווה פי 50 בערך מכל הקמפיינים והטבות שהם "נותנים לנו". אגב, הם לא נותנים. מזרחי מדבר על הטבה לציבור, אבל זה חלק מהחבילה שהוא צריך לתת.    

 

לפני כחצי שנה, בנק ישראל פרסם מתווה וולנטרי, שבמסגרתו תחזיר המערכת הבנקאית סכום מצטבר של 3 מיליארד שקל לציבור, 1.5 מיליארד שקל מדי שנה, החל מהרבעון השני של שנת 2025 ועד הרבעון הראשון של שנת 2027. ההצהרות היו מלוות באמירות כמו "טובת משקי הבית והעסקים הקטנים נמצאת כל הזמן מול עינינו" אבל בפועל, ביד אחת בנק ישראל מאשר לבנקים לגזור קופון ענק על הציבור - בריביות על פיקדונות, בריביות על הלוואות ובעיקר בריבית אפס על העו"ש - וביד שנייה מציג את עצמו כאביר הציבור, ופירסם מתווה שבו הבנקים צריכים להחזיר לציבור בסך הכל 4% מהרווחים שלהם. 

ועכשיו, אנחנו עדים לאבולוציה נוספת של הציניות שבמהלך הזה. במסגרת המתווה של בנק ישראל, הבנקים אמורים לתת לנו, הציבור, הטבות והקלות אבל אם חשבתם שהבנקים פשוט יחזירו לכם כספים, טעיתם. הם יציגו לכם תמונה שמראה אותם באור כמעט קדוש, ולשם כך הם לא יבחלו באמצעים.