מס הכנסה/אימתי יוכרו הוצ' מימון תואר בניכוי?/מחוזי
עובדות וטענות:
המערער, עורך-דין המתמחה בתחום המשפט המסחרי, בדגש על תחום המיסוי והכלכלה. בשלב מסוים עזב המערער את עבודתו ונסע ללמוד תואר שני במשפטים בארצות הברית. לאחר סיום הלימודים, שב המערער לארץ והחל לעבוד במחלקת המיסוי של משרד רואי חשבון.
שכר הלימוד בשנות המס שבערעור הגיע לכ-32,000$. בנוסף לאלו, טען המערער להוצאות רבות אחרות, כגון רכישת ספרי לימוד והוצאות מחייה, שעמדו על כ- 20,000$. לטענת המערער, יש להכיר לו במחצית ההוצאות, מאחר שיש לראות את הלימודים לתואר השני כ"שמירה על הקיים". לטענתו, לימודיו בארה"ב והתואר השני אותו קיבל, לא הקנו לו מעמד מיוחד בקרב עורכי הדין בישראל, רישיון לעסוק בעריכת דין במדינה אחרת או אפשרות לעסוק במקצוע אחר. לחלופין טען המערער, כי גם אם מדובר בהוצאה מעורבת – הונית ופירותית – יש להתיר בניכוי את החלק הפירותי.
המשיב טוען, כי בהשגת תואר אקדמי יש ערך מוסף, אשר מחיייב את סיווג ההכשרה כ"נכס אישי" ולא כ"שמירה על הקיים". לטענתו, לימודי תואר שני הם בגדר רכישת יתרון, אשר הקנה למערער התמקצעות בתחום המיסוי החורגת משמירה על הקיים.
דיון משפטי:
כב' הש' ש' וסרקרוג:
סעיף 245(א) לפקודת מס הכנסה יחד עם סעיף 17 לפקודה קובעים, כי משהצביע הנישום על הוצאה שהייתה בייצור הכנסתו באותה שנת מס זכאי הוא לנכותה מהכנסותיו ועל המבקש לטעון אחרת, להוכיח כי ההוצאה הוגבלה או לא הותרה בניכוי. לצורך החלתו של סעיף 17 לפקודה על הנישום להוכיח כי אכן מדובר ב"הוצאה" שהיא פירותית במהותה.
בית המשפט דן בהרחבה בשאלה האם הוצאות מימון לימודים לקראת תואר שני יכולות להיחשב כהוצאה פירותית בהיותן בגדר "שמירה על הקיים", וזאת לאור ע"א 3501/05 פקיד שומה ירושלים נ' בנק יהב אשר קבע כי מימון תואר אקדמי הוא בגדר טובת הנאה החייבת בניכוי מס במקור.
בפס"ד יהב נקבעו מספר אבני בוחן: ראשית, נקבע כי יש להבחין בין שמירה על הקיים לבין מצב בו באמצעות הלימודים נרכש ערך מוסף, שהוא בגדר הוצאה ליצירת מקור לפרנסה – כנכס הוני נוסף. מקור הוני נוסף, ייווצר כאשר לא מדובר רק בשיפור הקיים, אלא בתוספת להון הקיים, עד כדי הבאתו לרמה אחרת של מומחיות בתחום אחר ספציפי. כדי לבחון אם מדובר בהוצאה לצורך "שמירה על הקיים" ניתן להחיל את האבחנה בין לימודים לצורך "הנאה אישית" של העובד לעומת "נוחות המעביד". המבחן הוא אובייקטיבי ועליו להיות כולל. כמו כן, רשימת האמצעים לבדיקה האם מדובר בשמירה על הקיים או בהוספת ערך מוסף, אינה רשימה סגורה. חשוב לציין, כי הבחינה היא לגבי מהות ההוצאה כשדעתו של המעביד אינה הכרחית ולא מכרעת. הוצאות הלימוד יכול שייעשו על ידי עובד שכיר בעצמו, ובלבד שהיה בלימודים כדי להתעדכן ולשמור על רמה מקצועית.
יישומם של מבחנים אלה במצטבר בנוגע להוצאה להשגת תואר אקדמי מורים, כי מדובר בהוצאה הונית, מאחר שתואר אקדמי מקנה ערך מוסף. בעניינו של המערער, יישומם של המבחנים מוביל למסקנה כי המערער לא הוכיח כי הלימודים לקראת התואר השני היו אכן לצורך שמירה על הקיים. יתר על כן, כלל לא הוכח כי הלימודים היו חיוניים למילוי תפקידו של המערער כעורך דין העוסק בתחום המיסוי.
ניתן להצביע על מגמה בפסיקת בית המשפט, לפיה יש להעדיף את המבחנים האובייקטיבים ולהמנע מדיון פרטני אשר לא תמיד מאפשר עקביות ביישומם של המבחנים. במקרה דנן, המערער לא הצביע על נתונים ספציפיים המצדיקים החלת החריג על הוצאות הלימוד שהוציא.
כמו כן, בפס"ד יהב הגיע בית המשפט למסקנה שההסדר החוקי בו בחר המחוקק בנוגע ללימודים לתואר אקדמי הוא בדרך של נקודת זיכוי. מעבר לכך שיש בדבר להעיד כי המחוקק שקל את הדברים לאחר בחינתם הכוללת ונתן את דברו, מאחר שמדובר בשאלת מדיניות שהוכרעה על-ידי המחוקק, ראוי כי הביקורת השיפוטית תהא מרוסנת.
לעניין טענת המערער בדבר הוצאה מעורבת, סעיף 17 עליו מסתמך המערער מורה, כי הוצאה ניתנת לניכוי אם הוצאה כולה בייצור ההכנסה ולשם כך בלבד. הכלל הוא, שהוצאה מעורבת אינה ניתנת לניכוי, אלא אם קיים מרכיב המאפשר פיצול. נפסק, כי הוצאות ללימודי תואר אינם בגדר הוצאה הניתנת להפרדה ברורה.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
