הפרוטוקולים מדיוני ה'פד' מרמזים: הפחתת הריבית אינה ודאית

מהפרוטוקולים המלאים של ישיבת ה'פד' עולה תמונה קצת שונה מזו שהתקבלה עם פרסום תוצאות ההצבעה של החלטת הריבית. הדיונים המוניטריים היו נוקבים ולא הומוגניים - החלטת ה'פד' לא מה שחשבתם
שהם לוי |

הפרוטוקולים המלאים של דיוני הבנק המרכזי בארה"ב חושפים תמונה קצת שונה באשר לנחרצות ההחלטה להפחית את הריבית בקרב פקידי הפדרל ריזרב. הגורמים ב'פד' התחבטו רבות באשר למידת ההפחתה הדרושה כאשר מגוון הדעות הצביע על היעדר קונסנזוס מוחלט. על פי הפרוטוקולים ששוגרו היום, פגישות החברים ב'פד' בנובמבר ודצמבר היו בעלות תכונה ערה במיוחד.

בסופו של דבר החליט בורד המושלים של ועדת השוק הפתוח להפחית את הריבית ב-0.25% ב-11 לדצמבר. שלושה מבית 12 השלוחות של הבנק המרכזי ברחבי המדינה דרשו הפחתה של חצי אחוז, וקיצוץ סימבולי בריבית הניכיון, בעוד שניים מבניהם דרשו שלא להפחית את הריבית כלל וכלל. השבעה הנותרים דרשו להפחית את הריבית ב-0.25%.

הדיונים המוניטריים חושפים תמונה שונה משהו מזו שהתקבלה לאחר פירסום הודעת הריבית הרשמית – רק נציג אחד התנגד בתואנה שהוא דורש מהלך חד יותר. יחד עם זאת יש לזכור כי בד בבד עם הודעת הריבית מתפרסמות רק תוצאות ההצבעה, אך באשר להלך רוח הדיונים אין מידע ספציפי.

הפרוטוקולים המלאים מראים על היעדר הסכמה נרחבת באשר למהלך שהיה על הבנק המרכזי לנקוט ב-11 לדצמבר. שלושה מבין הבנקים או הנציגויות של ה'פד' ברחבי ארה"ב דרשו הפחתה אגרסיביות יותר, כחלק מההידרדרות בשווקים הפיננסים והפרספקטיבה הכלכלית החלשה.

מהצד השני, היו גם כאלה שסברו כי על הבנק המרכזי לא לבצע הפחתת ריבית בכלל – הבנקים של קנזס סיטי ודאלאס – טענו כי החולשה הכלכלית מלווה בלחצים אינפלציונים מכבירים. בתוך כך גרסו, כי החולשה הכלכלית לא היתה גרועה מהציפיות, ושתמחור הסיכונים בשוק האשראי היה מתבקש.

עוד חיזוק לקולות השונים שמגיעים מה'פד' אנו מקבלים היום מדבריו של נציג ה'פד' של פילדלפיה צ'ארלס פלוסטר שסבור כי המשך הורדות הריבית איננו מחייב המציאות בכדי לרפא את הכלכלה החולה. בנאום שנשא היום, אמר נציג ה'פד' בפילדלפיה צ'ארלס פלוסטר , כי הוא מאמין כי הכלכלה האמריקנית תשתפר באופן משמעותי במחצית השנייה של השנה, בטרם יורגש אפקט נוסף של הפחתות ריבית שתגענה בהמשך.

באותה נשימה אמר פלוסטר כי הוא רואה סימני אזהרה המגיעים בצורה של לחצי מחירים (אינפלציה). חבר ה'פד' פלוסטר הוא בעל זכות הצבעה בועדת השוק הפתוח, הכוללת 10 בעלי זכות הצבעה השנה. כמו כן, פלוסטר ידוע כמוניטריסט קשוח השוקד על התמקדות באינפלציה מאשר שמירה על צמיחה ברת קיימא.

השורה התחתונה היא, כי במידה ואינדקס מדד מחירי הליבה שיתפרסם ב-16 לחודש, בטרם להחלטת ה'פד' ב-30 לחודש, יצביע על קריאות מחירים גבוהות - הדבר עלול להביא את ההחלטה הפעם לקשה במיוחד. מעבר לכך, מתמטיקה פשוטה יכולה להראות שישנם כבר שלושה מתנגדים להפחתת ריבית לפחות על הנייר. חבר ה'פד' פלוסטר ועוד שני הנציגים של קנזס סיטי ודאלס.

תרחיש קצת דמיוני אך אפשרי יהיה שבנסיבות מסויימות עלול להתפתח ב'פד' לובי הרואה את האינפלציה כמסוכנת יותר מהצמיחה המתונה. בכל אופן מחודש לחודש ההחלטה הופכת קשה יותר ונוקבת יותר - אולי הכיוון הפעם כל כך נחרץ.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.