הממסד קוטע את הרגל של האוניברסיטאות ומציע פלסטר
שנת הלימודים האקדמית שנפתחה השבוע, למרבה הפלא, ללא שביתה מצד איזה איגוד או אגודה שתומכת או מתנגדת למשהו שמישהו עשה או לא עשה, פתחה את שערי ההשכלה הגבוהה למאות אלפי סטודנטים חדשים, מוחות צעירים, דור עתיד של תעשיינים, אנשי עסקים, כלכלנים אנשי רוח ומדע.
למרות הקשיים הכלכליים הנעוצים בחיים הסטודנטיאלים עושה רושם שככל שנפתחות יותר אפשרויות ונוספים עוד כסאות למידה, בפני הדור הצעיר של מדינת ישראל, כך גדל גם הביקוש של אותו דור לוותר על שלושת שנות עבודה ופרנסה לטובת פירות ההשכלה.
מעניין לדעת עד כמה מודעים הסטודנטים ליכולת המשק לקלוט אותם בשוק העבודה בשלבים מאוחרים יותר, לאחר סיום שלב הלימודים. בסקר שהתפרסם בשבוע שעבר, נאמר כי רק כמחצית מהסטודנטים עובדים בפועל במקצועות אותם למדו באוניברסיטה ולאחר חמש שנים האחוזים יורדים ל-25%.
פרט ליכולת המשק לקלוט את המסיימים הטריים, מציעים השווקים מעבר לים הצעות כספיות אטרקטיביות שהמשק בארץ עדיין לא בנוי להתמודד עמם. כך למשל המשכורת הממוצעת של בוגר תואר ראשון באוסטרליה עומדת על 50 אלף דולר לשנה ומשכורת ממוצעת לבוגר תואר ראשון בכלכלה בארה"ב עומדת על 60 אלף דולר לשנה.
רק לשם השוואה, בארץ עומד השכר הממוצע על בערך 7,500 שקלים והשכר הממוצע לבוגר תואר ראשון עומד על 8,590 שקלים. אין צורך בכלל לדון בקטגוריה של תארים מתקדמים, שם עוברות המשכורות הממוצעות בחו"ל את אלה שלנו בשיעורים משמעותיים בהרבה. משכורת של בוגר MBA באוניברסיטה טובה בארה"ב יכולה להגיע לרמות אסטרונומיות הגבוהות מ-130 אלף דולר בשנה.
אז מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו בסך הכל משק קטן, בלי הרבה אמצעים, המדינה ענייה ונמצאת במצב חירום מדיני מאז הקמתה. בראשית דרכה, בלי הכסף, הטכנולוגיה והלוואות הענק מארה"ב הייתה המדינה מובילה ברמת החינוך בקרב בני הנוער. האוניברסיטאות שגשגו, המדע התרבות והמשפט פרחו, היתה מן תחייה מחודשת של תרבות שנחנקה בגולה זה אלפיים שנה. כל הטוב שבתרבות היהודית שנשמר במשך שנות הגלות הציף את הארץ ויצר רנסנס תרבותי.
איפשהו נעלם הניצוץ, מרנסנס תרבותי הפננו את מקורותינו, בשל כרח הנסיבות, לתרבות המלחמה ולשלטון הגנרלים. הפכנו לעם לוחם מדשדש בין שלום למלחמה. בשנים המאוחרות יותר לאחר שהתבסס פה שלטון הגנרלים ותרבות הסמוך המקומית שמאפיינת כל כך את הכנסת כבר כמעט 20 שנה הגיע תורה של האמריקניזציה לתקוע מסמר נוסף בארונה של התרבות המקומית. כפי שקרה פעמים כה רבות בהיסטוריה, כשעמים בניכר העניקו ליהודים הזדמנות לשגשוג, ידעו היהודים לאמץ זאת לעצמם ולהקצין יתר על המידה את תרבותם ומנהגם.
מה עשו חברינו בכנסת בשנים האחרונות, לאור הממצאים המדאיגים של בריחת המוחות ואי יכולתו של המשק להתמודד עם משקים מתקדמים יותר? קובעי המדיניות התחילו, בתהליך מדורג שארך מספר שנים, בקיצוץ של 20% בתקציבי ההשכלה הגבוהה. לפתע החלו חוקרים לזכות בפרסי נובל למניהם, קובעי המדיניות שנותרו מבולבלים מהזכייה, החליטו שאולי בכל זאת אוניברסיטאות זה טוב והחליטו להקצות משאבים לטיפול בבעיית בריחת החוקרים, מתן וילנאי העריך את סדרי הגודל הדרושים בכ-20 מיליון דולר, על הצעה כזו ניתן לפחות לומר כי הכוונות היו טובות.
וזה בערך כל מה שניתן לומר עליה.
יש כאן כנראה בעייה בסיסית מאוד בתפיסה הכלכלית של חלק מהפוליטיקאים וקובעי המדיניות. להגיד שלהקצות 20 מיליון דולר או אפילו 200 מיליון דולר על מנת לממן קרנות שיתמכו בחוקרים שיבואו לחקור בארץ זה כמו לומר שבקטיעת רגל יש לטפל בפלסטר.
לממסד האקדמי אין ציוד מעבדות, אין ספרים ואין תקציבי מחקר. ניתן לייבא לפה אלפיים חוקרים מבריקים אבל בטווח הארוך ללא השקעה, אין שום סיבה לפתח ציפיות. למי שחושב שעוד נותר לנו זמן ואנו בראשיתה של הדרך, הגיע זמן שיתעורר, הרי כבר מזמן לא מדובר בטפטופים אקראיים אלא במגמה ממשית. בעוד שבכל מערב אירופה, מספר הסטודנטים הלומדים בארה"ב פוחת, בישראל מספרם רק הולך וגדל.
תקציבי החינוך אינם הבעייה היחידה ששולחת את בוגרי האוניברסיטאות אל השווקים מעבר לים. בשווקים המפותחים מחפשים תמיד מוחות צעירים שיכולים לתרום מכשרונם לצמיחת הכלכלה ולא פעם גם מוכנים לשלם כמות לא קטנה של מזומנים בעבור האנשים הללו. המשק בארץ, מלא הביורוקרטיה, המטיל על האזרח נטל מיסים עצום ומשכורות זעומות לא מסוגל להתמודד עם משקים מתקדמים בעולם בתחרות על המוחות צעירים.
בארץ יש תמיד את תירוץ הביטחון. הכל נעשה בשם הביטחון הקדוש, ומוסדותיו המהוללים ובכן הגיע זמן להתקדם, הגיע זמן לומר שנמאס. הדור החדש כבר לא סוגד לביטחון, הוא מבין שיש דברים מעבר ומעל לכל הוא מבין שהעולם מוכן להעניק לו את כל הדברים הללו ולכן אם ישראל לא תיתן מדינה אחרת כן. בעייה נוספת היא סוגיית מדינת הרווחה.
אין שום בעייה עם מדינת רווחה, והרעיון הכללי העומד מאחורי התפיסה הוא נכון אבל כמו בכל דבר שם המשחק הוא יעילות. משק שתומך ברווחה לאזרחיו הנזקקים צריך לבצע את פעולות הרווחה ביעילות יתרה, כי אם לא, מגזרים שלמים כמו המגזר החרדי אצלנו ינהגו כמשקולות על גבו של האזרח העובד, יגדילו עליו את נטל המיסים ויבריחו כל מי שרק יש לו הזדמנות לברוח.
כל עוד לא יראו קובעי המדיניות ומובילי המשק כוונה רצינית לשינוי, כל עוד לא יסכימו העומדים בראש מערכת הביטחון לביצוע תכנית מדורגת לקיצוץ תקציבים, כל עוד יתעקשו מגזרים שלמים של האוכלוסייה להיות נטל על אזרחי המדינה וכל עוד תרשה הממשלה לאותם מגזרים להמשיך בנוהל החיים הנפשע הזה, כל עוד יתעקשו איגודים ארכאיים על ריכוזיות המשק והעדפת הווה על פני עתיד, וכל עוד יעמוד החינוך בסדרי עדיפות נמוכים, אין שום סיבה שאותו דור עתיד לא יעלם מעל פני המדינה ויעניק את כשרונותיו לשווקים מעבר לים.
מתקן להשבת פסולת לאנרגיה, קרדיט: גרוקבשורה ירוקה: יוזמה להקמת מתקן ראשון בישראל לייצור אנרגיה מפסולת
3 הצעות נתקבלו במכרז בינלאומי ראשון מסוגו בישראל להקמת מתקן להשבת אנרגיה מפסולת שיוקם בנאות חובב ויטפל בכ-300 אלף טון פסולת בשנה
במסגרת יוזמה תקדימית של משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה הוגשו 3 הצעות: חברת אלקטרה, קבוצת דניה-משאב אנרגיה וקבוצת שפיר-בלוג'ן-דקל, כאשר כל קבוצה כוללת שותף בינלאומי, שהוא מומחה עולמי בתחום השבת האנרגיה, האחראי על הטמעת הידע והטכנולוגיה הדרושים להקמת המתקן. לכאשר יוקם, המתקן אמור לטפל בכ-300 אלף טון פסולת ולייצר אנרגיה בהספק של כ-30 מגה ואט לתקופה של כ-25 שנה, שלאחריה יועבר המתקן לבעלות המדינה.
במסגרת הפרויקט, המקודם בהמשך להחלטת הממשלה מס' 1895 מאוקטובר 2022, אושרה תכנית לתשתית לאומית (תת"ל 107) להקמת מתקן להשבת אנרגיה מפסולת בנאות חובב. מדובר במתקן הראשון מסוגו בישראל לטיפול בפסולת, אשר כולל מתקן למיון הפסולת, שיפריד את הפסולת לרכיבים שניתנים למיחזור. השאריות שלא ניתן למחזר אותן, יישרפו לצורך ייצור קיטור, שיפעיל טורבינה ויפיק כ-30 מגה-ואט חשמל. המתקן יוקם ויופעל בהתאם לדירקטיבה האירופית העדכנית המחמירה להשבת אנרגיה מפסולת משנת 2019, כנהוג במאות מתקנים עירוניים דומים באירופה, תוך יישום התקנים והטכנולוגיות הסביבתיים המתקדמים בעולם.
בישראל, כ-80% מהפסולת מוטמנת, כאשר הטמנת פסולת היא הפתרון הנחות והמזהם ביותר, כאשר הפסולת המוטמנת משחררת לאוויר גז מתאן, אחד מגזי החממה המזהמים ביותר- פי 2.5 מפחמן דו חמצני שנפלט ממכוניות. האתר הגדול ביותר להטמנת פסולת הוא אתר דודאים שנמצא בקירוב לבסיס חיל האוויר בחצרים ובעבר הועלו תלונות כי הפסולת באתר מושכת אליה אלפי ציפורים שמחפשות מזון באתר ומסכנות את מטוסי החיל. מציאות זו מחייבת מציאת חלופות בדחיפות, כאשר מדיניות המשרד להגנת הסביבה מכוונת לצמצום ייצור הפסולת, להגדלת כמויות הפסולות המועברות למחזור ולצמצום ההטמנה. השלמת שלב הגשת ההצעות במכרז מהווה ציון דרך חשוב בקידום חלופות מתקדמות להטמנת הפסולת, שיהוו חלק חשוב ממערך של פעולות ומתקנים ליצירת משק פסולת סביבתי ומתקדם כנהוג במדינות מתקדמות אחרות.
המתקן יספק שירותי טיפול פסולת למחוז דרום בלבד. במסגרת הסכם חתום בין עיריית באר שבע למדינה, סוכם כי כלל הפסולת העירונית המיוצרת בעיר, תעבור לטיפול במתקן זה. המתקן צפוי לחתום על הסכמים דומים עם רשויות מקומיות נוספות. המכרז יציע חסכון בעלויות השינוע לרשויות המקומיות שישתמשו בו ויצמצם באופן ניכר את העלויות הסביבתיות. מתקני השבת אנרגיה מטפלים בשאריות הפסולת שאינה ניתנת למחזור באופן סביבתי יותר משיטת ההטמנה הנהוגה כיום. יישום מדיניות של טיפול בפסולת, המשלבת הגדלת המחזור והשבה לאנרגיה תגרום לצמצום ההטמנה, הפחתת המפגעים הנגרמים ממנה ולשיפור ברווחת ואיכות חייהם של התושבים. המתקן הראשון בנאות חובב מהווה חלוץ מרשת של מתקני תשתית מסוגים שונים שאגף החשב הכללי והמשרד להגנת הסביבה מקדמים, בשיתוף השלטון המקומי והאזורי בכל רחב הארץ.
- מערכות בנייה מתקדמת - כל מה שלא חשבתם עליו
- סלינגר: "רשות שוק ההון יוזמת ומקדמת השקעות חברתיות של המוסדיים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המכרז נוהל בשיטת PPP (Public Private Partnership) על ידי ועדת המכרזים הבין משרדית לפרויקטי BOT בתחום הפסולת בראשות הגב' אושרת דוד, סגנית בכירה לחשב הכללי לתחום התשתיות, ובהשתתפות נציגי משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, והחברה הממשלתית ענבל, ובשיתוף פעולה ובתיאום עם עיריית באר שבע. המתקן ימומן מכספי קרן הניקיון בניהול המשרד להגנת הסביבה.
קבלת טיפול רפואי בקופה קרדיט: chat gptלמרות השקעה נמוכה, מערכת הבריאות בישראל היא מהיעילות בעולם
למרות השקעה נמוכה מהממוצע במדינות ה-OECD, בישראל קיימת מערכת בריאות שנמצאת ברמה גבוהה שמקבלת ציונים טובים ברוב המדדים
מערכת הבריאות הכותרות נוטות להכות במערכת הבריאות בישראל על כך שההשקעה בה נמוכה מדי ביחס למדינו המערב. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשבוע שעבר נתונים שהראו כי ההוצאה הלאומית על בריאות בשנת 2024 עמדה על כ‑7.3% מהתוצר, כאשר ההוצאה לנפש הגיעה לכ‑3,900 דולר לפי שווי כוח הקנייה. מדובר ברמה נמוכה בהשוואה לרוב מדינות רבות ב‑OECD, אך ראו זה פלא: ישראל בכל זאת מובילה בשירות הרפואי שהיא מעניקה לאזרחים ובפער, משאר המדינות שאנחנו נוטים להשוות את עצמנו אליהן.
שיעור הכיסוי הביטוחי הוא מהגבוהים בעולם, כאשר כל תושב מקבל סל שירותים אחיד הכולל גם טיפולים שגרתיים, ניתוחים ועד לתרופות מצילות חיים. נוסף על כך, מערכות המידע הרפואיות של קופות החולים נחשבות למתקדמות במיוחד, כך שהיסטוריית הטיפול הרפואי נגישה לרופאים בזמן אמת. מדובר ביתרון שמאפשר קיצור תהליכים, הפחתת טעויות ושיפור איכות הטיפול.
המצב הזה גורם לכך שישראל מציגה נתונים טובים ביחס למדינות מפותחות בלא מעט תחומים, כמו רפואה מונעת ושיעורי תמותה נמוכים ממחלות מסוימות. ישראל מדגימה מודל שבו יעילות ניהולית מצמצמת את השפעת מגבלות התקציב. מערכת הקהילה מפותחת, והשילוב בין רפואה מתקדמת ושירותים דיגיטליים מאפשרים שמירה על רמת טיפול טובה, גם אם לא בכל הפרמטרים ישראל מובילה. כנראה ניהול ממוקד, תמריצים תפעוליים ופריסת שירותים רחבה הם חלק מהגורמים המאפשרים לה להמשיך להציג ביצועים טובים בתחומים מסוימים.
תוחלת החיים של האוכלוסייה בישראל הגיעה לכ-83.8 שנים, מה ששם אותנו במקום 4 בדירוג ה-OECD בתוחלת החיים. נגישות וטיפול: בספר Health in a Glance 2023 של ארגון ה-OECD מצוין כי ישראל מפגינה ביצועים טובים במדדים של איכות וטיפול בהשוואה למדינות בהכנסה גבוהה. הדוח מצוטט כי "המערכת מתפעלת ביצועים טובים יותר מהממוצע ב-OECD ברוב המדדים הנוגעים לזמן המתנה, איכות וטיפול רפואי". בשל ההוצאה הנמוכה יחסית לעומת ביצועים לא רעים, ניתן לומר כי קיימת אפקטיביות במערכת: כלומר, "מה שמתקבל ביחס למה שמושקע" הוא גבוה באופן יחסי. היעילות הזו מתאפשרת הודות למבנה מערכת הבריאות והשירות שניתן לציבור דרך קופות החולים. רפואה בקהילה דרך הקופות פועלת בהיקף רחב, כך שעומס משמעותי מוסת מבתי החולים ונותר במרפאות המשמשות מקור מרכזי לטיפול שוטף. זה מסביר כנראה כיצד ישראל מצליחה להישאר באזור ביצועים איכותיים בחלק ממדדי השירות והאיכות, כולל רפואה מונעת, טיפול במחלות כרוניות ושמירה על קשר טיפולי הדוק בין רופא למטופל. הרפואה בקהילה. לפי הדו״ח של Observatory, כ-41% מההוצאה על בריאות בישראל מוקצית לטיפול בקהילה ומניעה. במילים אחרות, קיימת תשתית ארגונית יעילה שמאפשרת להפיק תועלת גבוהה יחסית מכל שקל שהממשלה משקיעה במערכת הבריאות.
