photos

ורדה אלשיך: "אלביט הדמיה מנסה לצוף - לא אדחוף לה את הראש מתחת למים"

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה בקשת פירוק. "אתם באמת חושבים שאתן לכם צו פירוק כשאנחנו באמצע הליך של הסדר חוב"
אבי שאולי | (4)

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הושיט חבל הצלה זמני לחברת אלביט הדמיה, הנמצאת בשליטת מוטי זיסר. השופטת ורדה אלשיך דחתה את האפשרות של הליך פשיטת רגל ואמרה כי "אתם באמת חושבים שאתן לכם צו פירוק כשאנחנו באמצע הליך של הסדר חוב". כך נדחתה בקשת פירוק שהוגשה ע"י חלק מנושי החברה.

אלביט הדמיה נקלעה למשבר קשה והיא מנהלת מזה מספר חודשים מו"מ עם נושיה השונם להסדר חוב. השופטת אלשיך: "כשחברה מנסה לצוף לא אדחוף לה את הראש מתחת למים. יכול להיות שהציפה שלה זה רק כי נשאר קצת חמצן בבלון, אבל אני לא הולכת לקבור את החברה בשלב כל כך מקדמי."

השופטת נמצאת בשנת שבתון והגיעה במיחד לדיון בתיק. חלק מהדיונים בנושא של אלבט הדמיה ומוטי זיסר התנהל אצל השופט איתן אורנשטיין והשופטת העבירה ביקורת עדינה על דרכו: "חלילה לי לפגוע בשופט אורנשטיין, אך אצלי התיק לא היה מגיע לכאלה מימדים", אמרה והצביעה על התיק הורוד הענק המונח על שולחנה.

עוד אמרה השופטת אלשיך: "בתוך זמן לא ארוך נדע אם המו"מ להסדר חוב יצליח. לא יכולה להיות חיה כזאת פירוק - בזמן שחברה מנסה להגיע להסדר. אני מבינה שנמאס לנושים לחכות כשהם רואים ירידה בשווי החברה במהלך המו"מ להסדר חוב".

בא כוח הכנ"ר התנגד לפירוק והציע אספת נושים אחת לכל סדרות האג"ח: "הקרנות הזרות לא מנסות לקנות שליטה בחברה. לפי חוק ניירות ערך 25% במניות החברה היא שליטה, ושתי הקרנות בנפרד לא מגיעות לאחוז זה. הם גם הצהירו שאין הסכם שיתוף פעולה בניהן". הקרנות יורק ו-DK פרטנרס רכשו יותר מ-25% מסדרות האג"ח של אלביט הדמיה.

אלביט הדמיה חייבת 2.5 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח שלה והיא אינה מסוגלת להחזיר חובות בזמן. בעל השליטה, מוטי זיסר, מחזיק במניות אלביט הדמיה באמצעות חברת אירופה ישראל שגם היא מסובכת עד מעל הראש עם חוב ענק של1 מיליארד שקל לבנק הפועלים.

במסגרת המתווה האחרון להסדר חוב מציעה חברת אלביט הדמיה לנושיה הבלתי מובטחים 90% ממניות החברה ושתי סדרות אג"ח בהיקף 500 מיליון שקל - כל זאת תמורה מחיקת מלוא החוב הנוכחי, כאמור על סך 2.5 מיליארד שקל.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    בית המשפט 01/07/2013 15:10
    הגב לתגובה זו
    במצב הזה ,מחזיקי האגח יראו תשואה גבוהה שיהיה הסדר.
  • 3.
    שלי 01/07/2013 13:46
    הגב לתגובה זו
    איך בכלל רוצים להשאיר את זיסר כמנכל לאחר שכשל? ...חובות עצומים לא ישולמו לעולם. מי שהילווה לו כסף לא חי בטירה. לא עם בריכה ולא עם אולם ביליארד. אז איך זה שלמרות החובות עוד משאירים אותו במקום שכשל? הזוי.
  • 2.
    מחזיק אגח 01/07/2013 11:53
    הגב לתגובה זו
    יש מפה לאן לרדת?
  • 1.
    היא לא רוצה את התיק של דנקנר? (ל"ת)
    אחד 01/07/2013 11:16
    הגב לתגובה זו
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.