photos

ורדה אלשיך: "אלביט הדמיה מנסה לצוף - לא אדחוף לה את הראש מתחת למים"

בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה בקשת פירוק. "אתם באמת חושבים שאתן לכם צו פירוק כשאנחנו באמצע הליך של הסדר חוב"
אבי שאולי | (4)

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הושיט חבל הצלה זמני לחברת אלביט הדמיה, הנמצאת בשליטת מוטי זיסר. השופטת ורדה אלשיך דחתה את האפשרות של הליך פשיטת רגל ואמרה כי "אתם באמת חושבים שאתן לכם צו פירוק כשאנחנו באמצע הליך של הסדר חוב". כך נדחתה בקשת פירוק שהוגשה ע"י חלק מנושי החברה.

אלביט הדמיה נקלעה למשבר קשה והיא מנהלת מזה מספר חודשים מו"מ עם נושיה השונם להסדר חוב. השופטת אלשיך: "כשחברה מנסה לצוף לא אדחוף לה את הראש מתחת למים. יכול להיות שהציפה שלה זה רק כי נשאר קצת חמצן בבלון, אבל אני לא הולכת לקבור את החברה בשלב כל כך מקדמי."

השופטת נמצאת בשנת שבתון והגיעה במיחד לדיון בתיק. חלק מהדיונים בנושא של אלבט הדמיה ומוטי זיסר התנהל אצל השופט איתן אורנשטיין והשופטת העבירה ביקורת עדינה על דרכו: "חלילה לי לפגוע בשופט אורנשטיין, אך אצלי התיק לא היה מגיע לכאלה מימדים", אמרה והצביעה על התיק הורוד הענק המונח על שולחנה.

עוד אמרה השופטת אלשיך: "בתוך זמן לא ארוך נדע אם המו"מ להסדר חוב יצליח. לא יכולה להיות חיה כזאת פירוק - בזמן שחברה מנסה להגיע להסדר. אני מבינה שנמאס לנושים לחכות כשהם רואים ירידה בשווי החברה במהלך המו"מ להסדר חוב".

בא כוח הכנ"ר התנגד לפירוק והציע אספת נושים אחת לכל סדרות האג"ח: "הקרנות הזרות לא מנסות לקנות שליטה בחברה. לפי חוק ניירות ערך 25% במניות החברה היא שליטה, ושתי הקרנות בנפרד לא מגיעות לאחוז זה. הם גם הצהירו שאין הסכם שיתוף פעולה בניהן". הקרנות יורק ו-DK פרטנרס רכשו יותר מ-25% מסדרות האג"ח של אלביט הדמיה.

אלביט הדמיה חייבת 2.5 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח שלה והיא אינה מסוגלת להחזיר חובות בזמן. בעל השליטה, מוטי זיסר, מחזיק במניות אלביט הדמיה באמצעות חברת אירופה ישראל שגם היא מסובכת עד מעל הראש עם חוב ענק של1 מיליארד שקל לבנק הפועלים.

במסגרת המתווה האחרון להסדר חוב מציעה חברת אלביט הדמיה לנושיה הבלתי מובטחים 90% ממניות החברה ושתי סדרות אג"ח בהיקף 500 מיליון שקל - כל זאת תמורה מחיקת מלוא החוב הנוכחי, כאמור על סך 2.5 מיליארד שקל.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    בית המשפט 01/07/2013 15:10
    הגב לתגובה זו
    במצב הזה ,מחזיקי האגח יראו תשואה גבוהה שיהיה הסדר.
  • 3.
    שלי 01/07/2013 13:46
    הגב לתגובה זו
    איך בכלל רוצים להשאיר את זיסר כמנכל לאחר שכשל? ...חובות עצומים לא ישולמו לעולם. מי שהילווה לו כסף לא חי בטירה. לא עם בריכה ולא עם אולם ביליארד. אז איך זה שלמרות החובות עוד משאירים אותו במקום שכשל? הזוי.
  • 2.
    מחזיק אגח 01/07/2013 11:53
    הגב לתגובה זו
    יש מפה לאן לרדת?
  • 1.
    היא לא רוצה את התיק של דנקנר? (ל"ת)
    אחד 01/07/2013 11:16
    הגב לתגובה זו
רונן שור מנכ"ל אקסל סולושנס
צילום: יח"צ

בכ-90 מיליון שקל: אקסל רוכשת שתי ביטחוניות - המניה זינקה כבר אתמול; צירוף מקרים?

אקסל בנויה משכבות של רכישות היא רכשה 14 חברות מאז הפיכתה לציבורית והיום היא מעדכנת על רכישה נוספת של סטארלייט ונקסטוויב שעוסקות ב-RF ומיקרוגל ומתכננת לממן את זה בגיוס אג"ח; הרכישה מגיעה 3 חודשים אחרי עסקת סינאל, שהתבררה כמהלך בעייתי עם חשיפת טעות מהותית בדוחות הנרכשת

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אקסל

לפני שנדבר על הרכישה אנחנו רוצים לדבר רגע על המניה. המניה של אקסל אקסל 12.52%   קפצה לנו על המסכים אתמול וכנראה גם אתם תהיתם מה מתבשל שם. המניה עוד הספיקה לרדת מתחת לרף הפתיחה אבל מאיזור 11 בבוקר היא התחזקה וזינקה עד 8% עד שנעלה ב-6.7%. כל זה לא קרה במחזורים זניחים זה קרה בתמורה עצומה של 5.1 מיליון שקל שזה כמעט פי שבעה מהמחזור הממוצע שלה בשבוע האחרון. אז למי מכם שתהה אמש אם יש התפתחות חדשה סביב עסקת סינאל הבעייתית גילה הבוקר שזה סיפור אחר. אקסל שוב יצאה לשופינג, הפעם ביטחוני ויש סיכוי שמישהו ידע משהו ו"עשה עם זה" משהו. זה לא ממש מפתיע ולא כל כך חריג, לצערנו, לראות זינוקים או צניחות במניות לפני שהציבור מתעדכן על מה קרה. 

זה חלק מהרעה החולה של הבורסה המקומית, זה מה שהעניק לה את הכינוי "ביצה". מי שקיווה שהמצב הזה שייך לעבר מגלה כל פעם מחדש שיש עוד דרך ארוכה לעשות, מענישה והרתעה ומחקר - אותו ניתן לבצע בקלות - כדי לגלות מי העמיס או התפטר לפני שהמשקיעים ידעו. מעגל הקסמים הזה ממשיך וימשיך כל עוד חברות וגופים מסוימים ינהלו את הקשר עם השוק דרך "סקופים" ומהצד השני גופי תקשורת יזינו את הפיד מ"בלעדי" ל"בלעדי".


הגרף התוך-יומי של אקסל - צילום מתוך הטרמינל


הרחבת דריסת הרגל בשוק הביטחוני

אקסל חתמה על הסכם לרכישת סטארלייט טכנולוגיות ונקסטוויב טכנולוגיות, שתי חברות ותיקות שהוקמו בשנת 2000 ופועלות בתחום מערכות ה-RF והמיקרוגל לתעשיות ביטחוניות. אלו  טכנולוגיות שנמצאות בשימוש נרחב במערכות כטב"מים, כלים אליהם יש ביקוש גדול לא רק בשל המערכה הביטחונית שהייתה בישראל אלא וביתר שאת מהמציאות הגיאופוליטית באירופה כשכלי טיס בלתי מאוישים משנים את פניו של שדה הקרב. בין הלקוחות של החברות נמנות רפאל, אלביט, התעשייה האווירית ועוד. במקרים מסוימים הן מספקות רכיבים ייעודיים שמהווים חלק מובנה במוצרים המרכזיים של הגופים האלה, כך שהביקוש לפעילות שלהן מושפע ישירות מצברי ההזמנות הגדלים של התעשיות הביטחוניות. 2 החברות נשלטות במלואן על ידי המייסדים רמי בל-עש ואודי פרידמן, מהנדסים בעלי ניסיון של שנים רבות, אלו גם ימשיכו להוביל את הפעילות לפחות שנתיים וייתכן עד חמש שנים קדימה.

העסקה בנויה משני נדבכים. במועד ההשלמה תשלם החברה 49.2 מיליון שקל במזומן, ובשלב ב' היא תוסיף עד 40.3 מיליון שקל נוספים במידה והחברות יעמדו ביעדי הרווח הממוצעים לשנים 2026-2028. עוד סוכם כי סטארלייט ונקסטוויב יוכלו לחלק דיבידנד מהרווחים שבקופה לפני השלמת העסקה, כך שההון העצמי של כל אחת מהן לא ירד מ-1.5 מיליון שקל.

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.