הסבה מקצועית – כן או לא?

בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים נוטשים את העבודה שלהם בגיל יחסית "מוקדם" על מנת להתקדם או לעבור לתחום אחר. השאלה היא: האם זה באמת צעד חכם ונכון? לאחרונה, השתנתה התפיסה של הציבור עבור מקום העבודה שלהם. עד לפני כמה שנים (ואני אפילו לא מדבר על שנות ה-90, אלא ממש על השנים האחרונות), כמעט לכל אדם בארץ היה מסלול ברור: לסיים את התיכון עם ציונים טובים, להתקבל לתפקיד משמעותי בצבא, להשתחרר, לטוס לחו"ל, לעשות פסיכומטרי, ללמוד בין 3 ל-4 שנים באקדמיה ומשם למקצוע שלו. באותם זמנים, אף אחד כמעט לא חשב בכלל על הסבה מקצועית. ב-95% מהמקרים, ברגע שאנשים כבר "טעמו" מהקריירה, הם בכלל לא היו חושבים אם היא מתאימה להם או לא וכך הם היו ממשיכים איתה עד לפנסיה. הרי חלק גדול מהם בחר במקצוע שלהם בגיל 23 (או 24) עוד לפני לימודי התואר. אפשר להבין את האבסורד, לא? אנשים בגיל כל כך צעיר וכבר בוחרים לעצמם את הקריירה למשך כ-ל החיים. אני מניח שאתם מכירים אדם כזה. נגיד וקוראים לו דרור, אותו דרור כבר בתיכון ידע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול - הוא רצה להיות עורך דין. בגיל 17 לקח קורס קטנטן שקשור לנושא אולם בזמן הצבא לא היה לו כל זמן להתעסק עם זה, ברגע שהשתחרר ניגש למבחן פסיכומטרי, סיים בהצלחה (עם ציון של 684), התחיל ללמוד באקדמיה משפטים והשאר – היסטוריה. הוא הפך לעורך דין מוצלח בעל משרד נחשב מאוד. בתחילת הקריירה, דרור מאוד אהב את התחום, הוא היה נשאר במשרד עד שעות מאוחרות, ללא זמן פנוי לתחביבים, עבד קשה ולא היה לו ספק שהוא מאותגר בכל יום ויום. עברו כבר כמה שנים טובות דרור הבחין שזה כבר לא בשבילו, הוא הבין שהוא עובד קשה מדי, שזה פתאום כבר לא כל כך מעניין כמו פעם. הוא הבין שהעולם החדש הגיע ויחד איתו – יש לו הזדמנות לעשות סוויץ' לקריירה חדשה ומרגשת. השאלה היא, אם בכלל כדאי לו ובמה זה כרוך בכלל?

הסבת מקצוע – למה בכלל? לכל אחד עוברת המחשבה על הסבת מקצוע מדי פעם, גם אם זה אדריכל מאוד מוכשר שמרוויח משכורות מטורפות, אנשי רוח שלא מכניסים יותר מדי כסף אבל עובדים עם המון נשמה וגם אנשים שתמיד היו ב-"עבודות זמניות" (ברמנים, מלצרים וכו'). לכולם, ללא כל צל של ספק, עוברת מדי פעם המחשבה בראש: "בשביל מה אני צריך את כל זה? איזה מקצוע מיותר. אני לא מאמין שבחרתי בו". העניין הוא, כמה פעמים זה עובר לכם בראש? זה קורה כל יום? בתקופות מסוימות? או רק באירועים נדירים? אם ענית "כן" על התשובה הראשונה, הגיע הזמן (ככל הנראה) לשנות מקצוע, ענית "כן" על שתי האופציות האחרונות? אז אולי יש עוד זמן לשקול את זה. יש לא מעט סיבות למה אנשים כל כך נלהבים להחליף את המקצוע שלהם, ידידה אמרה לי לא מזמן: "אני כל שנתיים-שלוש מחליפה מקצוע. עד לא מזמן הייתי טבחית, כיום אני ברמנית, אני לא מסוגלת להישאר באותו תחום למשך כמה שנים". ניסיתי לשאול אותה למה היא מרגישה כך והתשובה שלה הייתה ברורה: "אני משתעממת מהר". בעידן של היום כולם משתעממים מהר יותר, זה קורה לנו ביום-יום כשאנשים כבר לא מסוגלים לשבת מספר דקות מבלי לעשות שום דבר או שכל סרט או ספר שהם מביעים בו עניין "נהרס" להם מאוד מכיוון שאין בו מספיק אקשן. כך בדיוק עובד גם עולם הקריירה החדש, לחלק מהאנשים אין כבר סבלנות לאותו מקום עבודה או אותו ג'וב, הם ממהרים להחליף אותו, עושים הסבה מהירה למקצוע אחר ומיד מדלגים לג'וב הבא שלהם. בגדול – אין ספק ששעמום הוא אחד הגורמים העיקרים להחלפת המקצוע. אבל בואו נמשיך, זה לא מסתכם רק בשעמום, אני חושב שאני הולך לציין את העניין הכי קריטי כיום (או לפחות לדעתי) והוא המשכורת. כן, אני יודע שזה נשמע חומרי מדי אבל בסך הכל, כסף הוא אחד הדברים היותר חשובים לכולם בחיים. תארו לכם שיש אנשים שלמדו לפסיכומטרי, סיימו אותו, הלכו לאקדמיה, סיימו את התואר, עשו סטאז' ובסופו של דבר הם לא מרוויחים משכורת של 5 ספרות. המציאות שלהם היא לא פשוטה, לרוב מדובר במקצועות בהם נוהגים לשדרג לעובדים את השכר. יש סיכוי שאותם אנשים באמת מרוויחים את ה"משכורת" שלהם דרך הנשמה שלהם, אותם אנשי רוח, עובדי סוציאליים וכו'. אבל אני כבר שמעתי על כמה וכמה מקרים בהם לאותם אנשים באמת נמאס, כי לעבוד בשביל הנשמה שלך זה נכון וחשוב, אבל לא פחות מכך, זה הכסף. כי החיים הם קצת מעבר לשכר הדירה והקניות בסופר, אנשים בדורנו רוצים לחיות טוב. לכן גם הם באמת חושבים על הסבת מקצוע שתיתן להם את הפוש להרוויח את הסכומים שהם רוצים. ואחרון חביב – המיצוי. מיצוי זוהי תחושה שמעט דומה לשעמום, אבל לאו דווקא. מיצוי הוא עניין הרבה יותר כללי, שאפילו גם אם יביאו לאותו בן אדם את הפרויקט המעניין ביותר עלי אדמות – לא יהיה לו  אכפת. אין לו כוח לעצבים מסביבו, ללחץ, לשעות העבודה הקשות. בעולם הכדורגל ניתן לראות את זה, יותר ויותר כדורגלנים מעדיפים לסיים את הקריירה שלהם (לקראת גילאי 35-36) בסין, יפן, דובאי או אפילו ארה"ב. למה זאת? כי הם כבר לא בנויים ללחץ הזה, הרי הם בקלות יכלו להישאר בקבוצה שלהם, אפילו עם פחות דקות משחק, אבל למה לעשות זאת, כשהם יכולים לעבור למדינה האחרת. עכשיו בטח תגידו: "נו, אבל הם נשארו באותו מקצוע". נכון, אני מסכים, אבל יחד עם זאת, תרבות הספורט והעניין במקומות שהם עברו לשחק בהם שונה ב-180 מעלות ממקום העבודה הקודם שלהם. לצורך הדוגמה, אנדרס איינסטה, עד לא מזמן שחקן ברצלונה, כשרק העונה חתם ב-Vissel Kobe, קבוצה מהליגה הראשונה ביפן, הוא משחק בסגנון שונה לחלוטין, הרבה יותר קל לו והוא משחק כמעט בלי לחץ. לדעתי? (בלי להתנשא) אני חושב שמדובר על מקצוע שהוא כמעט שונה לחלוטין.

אז איך עושים זאת? אז נניח ואחד מכם באמת הבין שהוא רוצה לעשות את השינוי הזה בקריירה שלו, בין אם אתה רואה חשבון שכבר אין לו כוח לראות מספרים יותר, מנהל פיצרייה שכבר אין לו אנרגיות ללקוחות או כל אדם אחר. אתה מסוגל לעשות זאת במספר דרכים שונות. אולי עולם ההייטק יכול לקרוץ לך? לא מעט מרכזי השמה והדרכה, מציעים קורס מקצועי, כמו האקריו (Hackeru) למשל, בתוך מספר חודשים ניתן לעשות הסבת מקצוע ולהגיע אל העולם החדש בהייטק, ללא צורך בידע קודם: https://www.hackeru.co.il/   זוהי כמובן לא הדרך היחידה לעשות את השינוי, מה שבטוח, אם אתה באמת חושב שהכסף שאתה מרוויח בתחום כבר לא מספיק לך, או אם אתה מרגיש בכל יום שמשעמם לך (לא משנה מה השכר בכלל) או שכבר אין לך אנרגיות לכל העצבים שמסביבך והבנת שמיצית. אז זהו זה, אולי באמת הגיע הזמן לשינוי. אפשר לחשוב על מעבר לחו"ל, אפשר לדבר על קצת אבטלה, אבל ככל הנראה, מה שבאמת תצטרך, זו הסבת מקצוע. מצד שני, אם באמת טוב לך במקום העבודה, אתה מגיע אליה בכל בוקר עם חיוך ומבין שאתה הולך להישאר שם לפחות לשנים הבאות – פשוט תישאר שם!