יועץ במטה הבחירות של הליכוד: "כל הקמפיינים מלווים בשקרים ואין אמת"
שבוע לפני יום הבחירות, מול עשרות בני נוער משולהבים על בימת תיאטרון היהלום ברמת גן, התכנסו האנשים שנוהגים ביום-יום להישאר מאחורי אור הזרקורים. בפאנל שכותרתו "מאחורי הקלעים".
הפאנל שארגנה רשת החינוך אנקורי והנחה הכתב הפוליטי של רשת ב', יואב קרקובסקי, השתתפו נציגי מערכי התקשורת של הליכוד, המחנה הציוני, מרצ, יש עתיד, ישראל בתנו והרשימה הערבית המאוחדת.
איך מוכרים את האידיאולוגיה הפוליטית - איך משווקים את זה? האם זה כמו שיווק של קופסת קורנפלקס ומה ההבדל בחוויה בין רכישת קורנפלקס לבחירה במפלגה כזו או אחרת? או בקיצור - איך משווקים פוליטיקה? "חלק מהיושבים כאן הם קמפיינרים שמנהלים את מסעות הפרסום שאתם רואים על שלטים בטלוויזיה ובסמארטפונים", אמר קרקובסקי. "חלקם עובדים היום עם המפלגה ובעבר עבדו עם מפלגה אחרת כך שהם אינם מחוברים בהכרח לאידיאולוגיה פוליטית ספציפית".
קרקובסקי פנה לאמילי מואטי, יועצת התקשורת של הרשימה הערבית המשותפת, שהותקפה בשבוע שעבר בפאנל במכללת רמת גן: "לפני שנה הרצת לנשיאות את רובי ריבלין איש הליכוד - סמל החירות". מואטי ענתה: "אני מאד גאה בקמפיין של ריבלין - שכנשיא מייצג אותי כאזרחית בצורה הכי אינטליגנטית ואני גאה בו. מכיוון שאני אדם עם תפיסה ליברלית, אני מאמינה שאזרחי מדינת ישראל הערבים מגיע להם שייצגו אותם בכנסת וכל מי שניסה להתנגד לכך עם העלאת אחוז החסימה, גילה שהחיים חזקים מכך".
- מילביצקי בדרך לראשות ועדת הכספים - למרות החקירה הפלילית
- גירעון של 44 מיליון שקל לליכוד: המבקר חושף את מאזני סיעות הכנסת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"כמה אתם משקיעים בקמפיין רשת? אתם בכלל שם?" שאל קרקובסקי. "פחות בעברית ויותר בערבית", ענתה מואטי, "מכיוון שהמצביעים של הרשימה הם בעיקר מהמגזר הערבי ולכן צריך להשקיע על מי שמצביע".
לדבריה, "חשוב לפנות לכולם. אנחנו היחידים שלא עושים קמפיין נגטיב ולכן אנחנו פחות בולטים ברשת. אין לנו שאיפה לקחת קולות משאר המפלגות - הקמפיין שלנו נועד בעיקר לעודד הצבעה בחברה הערבית".
נילי רייכמן שרצה עם לפיד זו מערכת הבחירות השנייה, נשאלה כיצד אפשר למכור את יו"ר יש עתיד בפעם השנייה לאחר שהציבור חש אכזבה מהקדנציה הראשונה שלו. "אומרים את האמת כפי שהיא", ענתה רייכמן. "מבעד לסיסמאות והביבי-סיטר, הציבור יודע לראות את האמת. ניצולי שואה מקבלים תרופות בחינם ומצליחים לקיים את עצמם בכבוד. עם חסכון במספר השרים, נתנו ארוחות חמות לילדים 60 אלף ילדים שיצאו מקו העוני. נתניהו עצר תקציב חברתי ובגללו לקשישים לא יהיה מה לאכול בפסח".
- כמה עולה לקנות עיתונאי?
- חדשות 13 בשפל חדש: מקום אחרון ופחות מ-70 אלף צופים במהדורה המרכזית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- המהדורה המרכזית של ערוץ 13 הולכת ונחלשת
קרקובסקי פנה לרון לוין, יועץ התקשורת של ישראל ביתנו ובעבר כתב מעריב: "אתם בקמפיין הזה - אני לא כל כך רואה אתכם. אתם לא ברשתות החברתיות, לא הוצאתם סרטונים - מה הקמפיין שלכם? האם נוכח החקירה זה הקמפיין הכי קשה של ליברמן?"
"לא קל אבל זה שאתה לא רואה אותנו לא אומר שאחרים לא רואים אותנו" ענה לוין, "אנחנו מנסים להגיע לקהל שמבין אותנו כדי לדבר על מדינה יהודית. בסופו של דבר זה גם עניין של כסף. אנחנו מאד משתדלים. נכון, אין לנו את הסרטים ומה לעשות שהמועמד שלנו הוא לא שחקן, אלא אדם ישר. יו"ר המפלגה מר אביגדור ליברמן הוא אדם רציני מאד שמאמין בדרך שמובילה למדינה יהודית ואת זה אנחנו מציגים".
קרקובסקי לרייכמן: "יש עתיד עבדה בעיקר בפייסבוק - והיו לא מעט כתבים שכעסו על כך שלפיד כותב שם ולא מוציא הודעה לעיתונות. השנה הסרטונים שלכם משעממים עם סרטון של 3 שעות. מה זאת ההחלטה המוזרה הזאת?"
רייכמן: "הבחירות האלה הם בוואטסאפ ושם אנחנו נמצאים. אין כאן אוסקר של סרטונים מגניבים ואנחנו רואים את המצביעים שלנו כאנשים רציניים. כל סרטון או מודעה שתראו, מגובה בפרסום כזה או אחר של אדם אמיתי שמספר איך יש עתיד שינתה לו את החיים באמת". לדבריה, המפלגה עובדת חזק בכנסי שטח, עבודה בצ'אטים ושיחות טלפון, ועוד.
אלי חזן, יועץ במטה ההסברה של הליכוד, שמר על הקו הרשמי שטוען כי התקשורת תוקפת את המפלגה. לתחושתו "רבים מכלי התקשורת מוטים כנגדנו, ואני מניח שיש לזה בסיס רב. מעלימים אותנו בחלק מהמקומות. נתניהו נסע לצרפת - לא רק שהפכו את הנסיעה ללא טובה, אלא הוא גם הגיע לביקור בבית כנסת שם ואני לא ראיתי את זה באף גוף תקשורת".
חזן הוסיף עוד כי "מהרגע שנתניהו הצטרף לפוליטיקה, או שאהבו אותו או ששנאו אותו - הצד השני ניסה לשוות לו דימוי של דמון והיינו צריכים להילחם בזה".
אסף אייזן, אסטרטג הקמפיין הראשי של המחנה הציוני, דחה את הטענה של קרקובסקי כאילו נראה היה שהמפלגה לא הייתה קיימת כמעט במערכת הבחירות: "קודם כל מהלך החיבור בין המפלגות בין בוז'י וציפי לבני - בקמפיין זה התחיל ביום הכרזת הבחירות במהלך ששינה את המפה הפוליטית". לדבריו, "לבני היא חלק מרכזי בקמפיין ואנחנו כאן בגלל החיבור איתה. מה שחשוב כרגע זה מה יהיה עוד 8 ימים".
קרקובסקי שאל את אמיר הספרי, סמנכ"ל קריאייטיב במשרד פובליסיס ישראל ואחראי על קמפיין הפרסום של מרצ, מה הכשל בכך שהמפלגה תמיד עושה קמפיין טוב, אבל מתרסקת בקלפיות. "מרצ תמיד חוזרת לאותה סיטואציה והיא מה עושים כשאתה על 6 מנדטים? האם אתה מדבר כמו גדול ואז אנשים אומרים - הוא לא צריך את הקול שלי, או שאתה נאבק על כל קול. זו הייתה ההחלטה הכי חשובה שלנו - האם מדברים על תיק החינוך או הפנים למרצ. הקרב הזה פונה לאנשי שמאל שרוצים משהו אחר, ששואלים איך משרתים את המהפך הכי טוב. עכשיו שכנעו אותם להצביע להרצוג ולהם אנחנו אומרים - אם נתת קול למרצ, ודאי שאתה עוזר למהפכה. מספרים לכם על מהפכים אבל אחר כך אותו ראש ממשלה נבחר".
אלי חזן מהליכוד סיכם את הפאנל בכנות לא אופיינית לקמפיין בחירות: "כל הקמפיינים מלווים בשקרים ואין אמת. אחת השאלות שעלתה כאן הייתה לגבי המצע - כולם מפרסמים מצע, וכולם יודעים שהם לא יעמדו בזה".
חיים לוינסון (צילום מסך)כמה עולה לקנות עיתונאי?
הפרשן המדיני של "הארץ", חיים לוינסון, פוטר לאחר שהתברר שקיבל כ-200 אלף שקלים מחברת יועץ תקשורת בחקירת "קטאר-גייט" - מבלי לגלות זאת לקוראים. לוינסון דיווח לפני הודעת "הארץ" כי הוא עוזב. בעיתון רצו להדגיש כי פוטר וסיפרו את הסיבה - ואז לוינסון אמר שעבד במקביל בעוד עבודות באישור של העיתון; האם קנו את העיתונאי?
חיים לוינסון עיתון "הארץ" הודיע על סיום דרכו של הפרשן המדיני חיים לוינסון, לאחר שנחשף כי קיבל תשלומים בהיקף של כ-200 אלף שקלים מחברת "פרספשן" שבבעלות היועץ האסטרטגי שרוליק איינהורן. העניין, שפרץ כמה שעות לאחר פוסט פרידה שפרסם לוינסון עצמו, מעלה הרבה שאלות עקרוניות על קשר בין עיתונאים לנטשאי הסיקור שלהם, וגם על ההתנהלות של לוינסון בכל השנים האלו ואפילו ביום פיטוריו - הוא רץ להודיע שהוא פורש, אבל הוא פוטר? גם ביום העזיבה הוא רצה להימנע מלספר על הפשלה הענקית? איך נאמין לו אם הוא משקר פעמיים - השקר השני: הניסיון להסתיר את השקר הראשון חמור בפני עצמו.
בכל מקרה, בעוד "הארץ" מציג את ההחלטה כצעד להגנת אמון הקוראים, לוינסון טוען שפעל בשקיפות מול מערכתו והודה בהמשך בטעותו בחוסר גילוי נאות מלא. הסיפור, שמשתרע על פני חמש שנים הוא נורת אזהרה לתחום העיתונות - דנה וויס, קרן מרציאנו ועשרות עיתונאים בכירים משני הצדדים מקבלים כסף גדול על הנחיית כנסים, כתיבה ועוד. כסף קונה עיתונאים גם אם הם חושבים שלא. כשאתה מקבל מאות אלפי שקלים מגוף מסוים, אתה כבר לא יכול להיות אובייקטיבי לגביו.
לוינסון יכול להגיד עוד שנים שהוא באמת חושב שאיינהורן ששילם לו הוא זכאי, ויכול להיות שהוא באמת מאמין בזה, אבל אין לו את הזכות לדבר על זה אם הוא מקבל אלפי שקלים מאיינהורן.
חיים לוינסון, בן 41, הצטרף ל"הארץ" ב-2008, בתחילה ככתב שטחים ולאחר מכן ככתב פוליטי, בעל טור בגלריה ופרשן מדיני. לוינסון ידוע בביקורת על הממשלה הנוכחית, תמיכה בדמוקרטיה מערבית והגנה על ערכי שמאל-מרכז. בפוסט הפרידה שפרסם תיאר את 17 שנותיו בעיתון כ"עיטור הגבורה על החזה". עם זאת, הפוסט הזה, שכלל הודאה בשחיקה אישית, נכתב כמה שעות לפני החשיפה, והפך במהרה לבדיחה ולעג - "פוטרת ואתה מוכר לנו שאתה גיבור"
שרוליק איינהורן הוא יועץ תקשורת ופוליטיקה ותיק, שמנהל קמפיינים בינלאומיים ומקומיים. חברת "פרספשן" שלו, המתמחה באסטרטגיות השפעה על דעת קהל, עומדת במרכז פרשת "קטאר-גייט", חקירה משטרתית שחשפה חשד לקבלת מימון מקטאר לניהול קמפיינים נגד ישראל. איינהורן נחקר בחשד להדלפת מסמכים רגישים. לוינסון, שמתח ביקורת חריפה על החקירה עצמה, הביע תמיכה פומבית באיינהורן, מבלי לחשוף את הקשר הכלכלי ביניהם.
אבנר הופשטיין"הציגו אותי כסוטה מין": אבנר הופשטיין תובע מאות אלפי שקלים
התחקיר בפוליטקלי קוראת
"בכתבה פורסמו דברי בלע שקריים אודות התובע, המייחסים לו התנהגות של הטרדה מינית סדרתית כלפי שתי חיילות צעירות שעבדו במחיצתו בגלי צה"ל", נכתב בתביעה שהגישו עורכי הדין גדי בר-און ושי מ' מרקוס לבית משפט השלום בתל אביב. "על פי הפרסומים השקריים התובע התנהג כסוטה מין והתנהגותו כללה גניחות מיניות בלתי פוסקות, הטרדות מילוליות, והשמעת ביטויים מיניים בוטים, והכל תוך חוסר הבנה מצדו, כביכול, של הפסול החמור במעשיו. השתיים צוטטו בעילום שם, כשהן מפליגות בתיאורים דמיוניים ושקריים אודות מעשיו כביכול של התובע".
בהמשך נכתב כי "מדובר בסיפור מרושע, מבחיל ומצוץ מהאצבע, אשר נבדק ולא נמצא בו כל ממש. בתוכנית הטלוויזיה (של חדשות 13, א"כ) חזרו על השקרים שבכתבה ואף הוסיפו עליהם שקרים חמורים נוספים, לרבות הצגת התובע כ'טורך מיני', לא פחות ולא יותר. הנתבעים 3 (חדשות 13, א"כ) ו-6 (לוינסון, א"כ) גם הפיצו ברשתות החברתיות הטענות השקריות שפורסמו... והדהדו אותן בזדון ובאופן נמרץ, תוך רמיסת שמו הטוב של התובע".
עורכי דינו של הופשטיין הכחישו מכל וכל את הטענות וטענו כי "הפרסומים נעשו בחוסר תום לב, תוך חריגה בוטה מתחום הסביר והתעלמות מכל נורמה עיתונאית בסיסית". ומהי ההתעלמות מנורמה עיתונאית? פוליטקלי באמצעות העורכת והמנהלת התעלמו מהכחשתו הגורפת ופרסמו את התחקיר כדי לקדם אג'נדה.
הנזק שנגרם להופשטיין, לטענתו, רב: "הפרסומים כולם גרמו ומוסיפים לגרום לתובע נזק חמור ביותר - לשמו הטוב, למשלח ידו, ולמקצועו כעיתונאי חוקר, הם פוגעים בו ומבזים אותו בעיני כל, עושים אותו מטרה לבוז וללעג וגובים ממנו מחיר נפשי, משפחתי, כספי ומקצועי כבד, והכל על לא עוול בכפו".
"לו הנתבעים היו טורחים לבצע בדיקה מינימלית, הם היו מגלים שהטענות (שעסקו במקור אך ורק ב'הטרדה מילולית' ורק כעת בחלוף שש שנים קיבלו מימדים מפלצתיים) נבדקו על ידי הגורמים המוסמכים בגלי צה"ל ובצבא בזמן אמת (בניגוד לטענה שלא נבדקו כלל) ולא נמצא להן כל יסוד. עוד היו הנתבעים מגלים כי למרות שהתובע הושעה לכ-48 שעות לצורך בדיקת טענות הסרק שהועלו נגדו, הוא הוחזר לעבודתו באופן מידי וללא תנאי לאחר הבירור שנערך עימו".
כאמור, מעבר לתחקיר בפוליטיקלי קוראת ולכתבה בתוכנית "שש" בחדשות 13 שם רואיינה עורכת האתר ואחת התלוננות, טוען הופשטיין כי חיים לוינסון באמצעות חשבון טוויטר פעיל במיוחד עם מעל 155 אלף עוקבים, החל לפרסם דברי בלע נגדו. בין היתר צייץ: "גבירותיי ורבותיי, מר התעמרות בעבודה אבנר הופשטיין".
הופשטיין דורש כאמור 120 אלף שקל מפוליטקלי קוראת, העורכת נעה בורשטיין חדד והמנהלת מאיה רומן, 120 אלף שקל מחדשות 13 וממנכ"ל חברת החדשות אבירם אלעד, ובחיים לוינסון. כמו כן הוא דורש מהם הסרת כל הפרסומים מרשת האינטרנט ומחשבונות הטוויטר והפייסבוק של הנתבעים, וכן פרסום הכחשה ותיקון מצידם.
