תיווך מתווך מפתח
צילום: ISTOCK

המתווך דרש תשלום על עסקה של 9 מיליון שקל וסורב - מה קבע השופט?

לדברי המתווך, שדרש 437 אלף שקל, הוא היה גורם יעיל בעסקה, אף שהיא לא בוצעה מול הרוכשים הפוטנציאליים שהוא הביא. המתווך טען כי הרוכש האחר נחשף לנכס בזכות פעולות השיווק שלו, אף שהעסקה נסגרה לאחר תקופת הבלעדיות
עוזי גרסטמן | (6)

בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בהרצליה על ידי השופט צחי אלמוג, נידונה תביעה על סכום של כ-437 אלף שקל שהגיש מתווך נדל"ן נגד בעל נכס בהרצליה. התביעה עסקה בטענה שהמתווך היה הגורם היעיל במכירת הנכס תמורת 9 מיליון שקל, ולכן מגיעים לו דמי תיווך, אף שמכירת הנכס בסופו של דבר התבצעה מול רוכש אחר. הסיפור נוגע לא רק ליחסי מתווך-לקוח, אלא גם לחשיפת הכוחות והאינטרסים שפועלים בשוק הנדל"ן בישראל.

המתווך חתם עם בעל הנכס על הסכם למכירת נכס במרכז הרצליה. ההסכם העניק למתווך בלעדיות למשך שישה חודשים, כשסוכם שיקבל דמי תיווך בהיקף של 1.5% מהעסקה אם יצליח למכור את הנכס. במהלך תקופת הבלעדיות, המתווך הציג את הנכס לזוג קונים פוטנציאליים, וניהל עמם משא ומתן מתקדם על העסקה. אלא שהמשא ומתן התפוצץ מסיבות טכניות הנוגעות לקשיים בהשגת משכנתא מצד הרוכשים.

המתווך שהרוכש השני נחשף לנכס בזכות פעולות שיווק שלו צילום: ISTOCK

באותה העת, התגלה כי הנכס נמכר בסופו של דבר לרוכש אחר. המתווך טען כי הרוכש האחר נחשף לנכס בזכות פעולות השיווק שלו, כולל סרטון שצילם והפיץ ברשת. לאור זאת, טען המתווך כי מגיעים לו דמי תיווך גם בעסקה זו, אף שהעסקה נסגרה לאחר תקופת הבלעדיות. הוא דרש לקבל את דמי התיווך על סך 1.5% מתוך מחיר הנכס, שנמכר תמורת 9 מיליון שקל.

 

סרטון שהפיק המתווך הופץ באינטרנט

המתווך טען כאמור כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה, וכי פעולות השיווק שביצע הביאו לחשיפת הנכס לאדם שרכש את הנכס לבסוף. לדבריו, הוא השקיע מאמצים רבים בשיווק הנכס, כולל הצגת הנכס לקונים פוטנציאליים וצילום סרטון שיווקי שהופץ באינטרנט. עוד טען המתווך כי בעלי הנכס פעלו בחוסר תום לב, בכך שניהלו מגעים עם הרוכשים שהוא הביא במקביל למגעים עם האדם האחר, ובכך הכשילו את העסקה עם האנשים שהוא הביא.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

מנגד, הנתבע טען כי המתווך לא היה הגורם היעיל בעסקה שנחתמה לבסוף, וכי העסקה נסגרה באמצעות מתווך אחר. לדבריו, הרוכש לא נחשף לנכס בזכות פעולותיו של המתווך, אלא דרך הקשרים שלו עם משפחת הבעלים של הנכס, שהיו חברים קרובים.

השופט אלמוג נדרש לקבוע אם המתווך היה אכן הגורם היעיל בעסקה עם האדם שביצע את העסקה מול בעלי הנכס. אחת השאלות המרכזיות היתה אם הסרטון שהמתווך הפיץ ברשת היה הגורם לכך שהרוכש נחשף לנכס. לאחר סקירת הראיות, קבע השופט כי "לא הוכח שהתובע היה הגורם היעיל בעסקה", וציין כי הרוכש עצמו העיד כי לא הכיר את המתווך לפני שרכש את הנכס, וכי נחשף אליו רק לאחר חתימת ההסכם.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט אף הוסיף כי מחומר הראיות שהוצגו, עולה כי הרוכש קיבל את המידע על הנכס ממתווך אחר, שהיה מעורב במגעים ובסגירת העסקה. לדבריו, "המתווך לא הביא ראיות מספקות לכך שהרוכש נחשף לנכס בזכות פעולותיו".

בנוסף, השופט התייחס לטענת המתווך בדבר הפרת הסכם הבלעדיות. הוא ציין כי המתווך ויתר על טענת הבלעדיות במסגרת ההליך המשפטי, והוסיף כי "לא הוכח שהתובע היה הגורם המרכזי שהוביל לעסקה". המתווך ניסה לטעון כי הקשיים במגעים עם הזוג שהתעניין ראשון ברכישת הדירה נבעו מהתנהלות לא הוגנת מצד הבעלים, אך השופט לא מצא לכך ראיות מספקות.

 

הרוכש התעניין במכירת הנכס מחדש

מהעדויות שהוצגו עולה כי המתווך ניהל שיחות עם הרוכש לאחר העסקה, שבהן התעניין האחרון במכירת הנכס מחדש. מתמלולי השיחות שהוצגו בפני בית המשפט, התברר כי בשיחות אלה הודה הרוכש למתווך על כך שעשה עבודה טובה בשיווק הנכס, אך ציין במפורש כי לא נחשף לנכס בזכותו. השופט הדגיש כי "העובדה שהתובע דיבר עם הרוכש לאחר סגירת העסקה אינה מעידה על כך שהיה הגורם היעיל בעסקה".

השופט הוסיף כי "אין להתעלם מהעובדה שהרוכש לא הכיר את המתווך לפני רכישת הנכס", והדגיש כי ההיכרות ביניהם החלה רק לאחר שנסגרה העסקה.

השופט התייחס לחוק המתווכים במקרקעין, שקובע כי מתווך זכאי לדמי תיווך רק אם הוא היה הגורם היעיל בעסקה. במקרה זה, נקבע כי המתווך לא הצליח להוכיח זאת. השופט גם התייחס לעובדה שהמתווך טען שהנתבע ניסה להכשיל את העסקה עם הזוג הראשון, אך לא הצליח להציג ראיות שמוכיחות את הטענה.

בסופו של דבר, השופט פסק כי המתווך לא זכאי לדמי התיווך על העסקה שנחתמה לבסוף, ולא לפיצוי בגין אובדן דמי תיווך מהעסקה שלא יצאה לפועל עם הזוג הראשון שהתעניים בנכס. "לא הוכח שהתובע היה הגורם היעיל בעסקה, ולא הוצגו ראיות המוכיחות כי הנתבע הכשיל במתכוון את העסקה הראשונה", כתב השופט אלמוג בפסק הדין שפרסם.

פסק הדין מדגיש את המורכבות הקיימת בעסקות נדל"ן, במיוחד בכל הנוגע לשאלה אם מתווך היה הגורם היעיל בעסקה. מתווכים רבים מסתמכים על מאמצי השיווק שלהם כדי להבטיח תשלום עבור עבודתם, אך כשהעסקה נסגרת מול צד שלישי, עליהם להוכיח באופן ברור שהם היו הגורם שהוביל לעסקה.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    משה 06/10/2024 21:56
    הגב לתגובה זו
    לא מספרים מה שהיה באמת ,עבדו על המתווך והקונים שלו ,כדי שהבית ימכר למישהו אחר המוכר התנהל בחוסר תום לב תרמית עסקית ובושה שהשופט לא קלט את זה
  • מומחה לקנוניות 13/12/2024 21:32
    הגב לתגובה זו
    זכותו של המוכר להתחרט,לחכות לגמר הבלעדיות ולמכור למישהו אחר.
  • 4.
    הומלס 04/10/2024 18:02
    הגב לתגובה זו
    הגיע הזמן שבישראל ישנו את החוק כך שהמתווך הוא איש אמונו של המוכר, הוא חייב להציג נתוני אמת, כולל סיבת המכירה. והתשלום למתווך הוא ע"י המוכר. כך ימנו כל הבעיות הנובעות מ"אי הבנות" בין המתווך לבין שולחיו
  • 3.
    מקווה 04/10/2024 09:53
    הגב לתגובה זו
    לרוכש על הטרטור המיותר, שאני אישית רואה בו ניסין סחיטה לכאורה, הגיע הזמן להפסיק את הטרדת וניצול תמימות קונים ע"י אנשים שבחלקם עברו קורס של כמה חודשים והתנהגותם אינה מקצועית.
  • 2.
    AAAA 03/10/2024 21:35
    הגב לתגובה זו
    1)מנפחים מחירים של דירות כדאי לקחת את ההפרש בין מה שהמוכר רוצה למה שהקונה ישלם לכיס שלהם 2)לא יודעים לצלם דירה כמו שצריך, לא מכינים וידאו של דירה 3)לא יודעים מה הם מוכרים(שנת בניה\גודל) 4)חרטטנים - כל בניין הוא "יוקרתי" כל רחוב הו "מבוקש" וכל דירה היא "ענקית" הסיבה היחידה לקחת מתווך היא אם אתם מוכרים דירה ואין לכם אפשרות להראות אותה בעצמכם בכל אופציה אחרת פשוט תפרסמו בעצמכם את הדירה, המתווכים לא יעשו שום דבר מעבר לזה
  • 1.
    מבין עניין 03/10/2024 14:44
    הגב לתגובה זו
    לעולם תיזהרו משימוש במתווכים (בשביל לשמור על לשון נקיה אני לא מכנה אותם בכינוי המתאים יותר)מניסיון, אפשר להגיע לעיסקה לא דרך מתווך. הם חושבים רק על עצמם והפרנסה שלהם (טבעי אך כדאי להפנים זאת) ולא עליך. כדאי לבזבז זמן ולהראות לבד את הדירה.
בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה

בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר

עוזי גרסטמן |

כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.

לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.

כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.

פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.

רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה

כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".

בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה

בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר

עוזי גרסטמן |

כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.

לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.

כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.

פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.

רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה

כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".