גירושים
צילום: PEXEL

אחרי שמכר את ביתו לגרושה בגלל בתם - גילה שהוא לא האב

האיש מכר את הבית שהיה שלו בשליש מחיר כדי לדאוג לבת, אך דרש לבטל את ההסכם כשגילה שהאב האמתי הוא אדם שעמו היה לאם רומן כשעדיין היתה נשואה לו
עוזי גרסטמן | (2)

הורים גרושים לתינוקת הסכימו כי הדירה, שהיתה רשומה על שם האב, תימכר לאם תמורת כשליש משוויה, כדי לספק קורת גג לבתם. בהמשך גילה האיש כי גרושתו ניהלה רומן עם אדם אחר, וכי אותו גבר הוא אביה האמתי של הילדה שאותה גידל כבתו. בתגובה הגיש האיש תביעה לביטול מכירת הדירה. מנגד, גרושתו עתרה לקיום העסקה, שלטענתה נעשתה כחלק מאיזון המשאבים. אלא שסגנית הנשיא ורדה פלאוט, השופט צבי ויצמן והשופטת יעל מושקוביץ מבית המשפט המחוזי בלוד קבעו פה אחד כי המכירה של הדירה מבוטלת.

הצדדים נישאו זה לזו ב-2013 בחתונה אזרחית בצ'כיה. בשלב מסוים יחסיהם עלו על שרטון. במהלך הריונה של האשה הם חתמו על הסכם גירושים, שלפיו הדירה של האב בראשון לציון תועמד למגורי האשה והבת – אם וכאשר תיוולד – וזאת עד שהבת תגיע לבגרות, מתוך רצון של האב לספק לה מגורים ראויים.

באפריל 2017 נולדה התינוקת במזל טוב, וכעבור כחודשיים לאחר מכן התגרשו שני הצדדים רשמית. למרות זאת, הם המשיכו לגור יחד בשל רצון האב לסייע בגידול בתו. בשלב מסוים חתמו הצדדים על נספח להסכם הגירושים המבטל את הסכמתם הקודמת ביחס למגורי האשה ובתה בדירה. במקום זאת, נקבע כי הנכס יימכר לאשה תמורת מחיר סמלי למדי של 450 אלף שקל (במקום השווי האמתי של הדירה - שהוערך בכ-1.5 מיליון שקל).

אלא שאז לדבריו, חרב עולמו של האיש. במהלך שוטטות אקראית בפייסבוק של גרושתו, הוא גילה לתדהמתו כי היא בגדה בו עם אדם אחר בזמן שעוד היו נשואים, במהלך טיול בפריז, וכי אותו גבר שעמו היא בגדה הוא למעשה אבי התינוקת. האשה הודתה בבגידה, וביולי 2019 נשללה האבהות של הבעל.

בעקבות התגלית המטלטלת, הגיש האיש תביעה לביטול הנספח להסכם מחמת טעות, הטעיה, עושק וחוסר תום לב של האשה. ביולי האחרון קיבל בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה שלו, בנימוק שהאיש לא היה חותם על הנספח להסכם, שעניינו הבטחת קורת גג לתינוקת, אם היה יודע כי הילדה היא לא בתו. האם לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לטענתה, בנספח להסכם היא למעשה רכשה מבעלה לשעבר את החלק שלו בדירה תמורת סכום מסוים. במלים אחרות, לדבריה מדובר בהסכמה רכושית שעניינה העברת דירה אגב גירושים, שאינה קשורה לשאלה אם התינוקת היא בתו של המשיב או לא.

ואולם השופטים בהרכב הערעור דחו פה אחד את טענת האשה. לדבריהם, לשונו המקורית של ההסכם, שלפיה הדירה תישאר בבעלות האיש ותינתן לאשה האפשרות לגור בה עם הילדה, ככל שהיא תיוולד, לאורך ימים ושנים – מוכיחה כי למעשה מכירת הדירה לאשה במחיר נמוך קשורה להולדת הבת.

קיראו עוד ב"משפט"

"זכות המדור של המערערת בדירה ניתנה לה רק בכפוף ללידת הקטינה וכי אם המערערת לא תלד – מסיבה זו או אחרת – אף זכות המגורים תישלל הימנה והיא תידרש לעוזבה לאלתר. לטעמנו, העובדה כי הוסכם בין הצדדים כי לאחר איזון המשאבים הזכויות בדירה הן של המשיב, וזכויות המגורים של המערערת הותנו בלידתה של הקטינה, די בה לבסס את קביעת בית המשפט קמא, לפיה, קשרו הצדדים בין הזכויות בדירה להולדת הקטינה ולא מדובר היה בזכות שניתנה למערערת באופן אישי כחלק מאיזון המשאבים הרכושי", כתבו השופטים בפסק דינם.

הם הבהירו כי עם גילוי האיש על כך שהתינוקת אינה שלו, הבסיס שעליו נשענה הסכמת הצדדים להעביר לאשה את הדירה במחיר סמלי קרס כמגדל קלפים. לפיכך, קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי יש לבטל את הסעיף בהסכם ואת הנספח אליו, העוסקים במתן זכויות בדירה לאשה על רקע לידת הבת – נכונה ואין להתערב בה. בנוסף, האשה חויבה בהוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל.

בני זוג בני אותה דת, שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, לא יכולים להתגרש בישראל בהליך אזרחי, והגירושים נערכים על פי הדין הדתי שאליו משתייכים בני הזוג. תביעת גירושים של יהודים בישראל שהם אזרחי המדינה ותושביה שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, חייבת להיות מוגשת לבית הדין הרבני, אלא אם החוק המקומי במדינה שבה נישאו בני הזוג מאפשר להם להתגרש בה (והם ניצלו אפשרות זו והתגרשו שם). בני זוג חסרי דת או בני זוג השייכים לעדה דתית בלתי מוכרת בישראל (אינם יהודים, מוסלמים, דרוזים או נוצרים), רשאים להתגרש בהליך אזרחי ועליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לרשם הזוגיות (במקרה שנרשמו במרשם הזוגיות). בני זוג שאינם בני אותה הדת, או בני זוג שאחד מהם חסר דת או שייך לעדה דתית בלתי מוכרת, יפנו לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יכריע אם הליך הגירושין יתקיים על פי הדין הדתי הרלוונטי או בהליך אזרחי של התרת נישואין. גירושין של בני זוג בני אותו המין שנישאו בנישואים אזרחיים נערכים בבית המשפט לענייני משפחה.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    נחמן 31/05/2024 15:38
    הגב לתגובה זו
    מישהו מהקוראים קרא על המקרה ?
  • 1.
    נחמן 31/05/2024 15:36
    הגב לתגובה זו
    גם בגדה בו השרמוטות בטיול משותף שלהם בחו"ל וגם הבת לא שלו. מזכיר את המשפט התנ"כי: "הרצחת וגם ירשת" . רצחה לו את הנשמה, וקיבלה בית
פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט

העליון דחה את ערעורה של צעירה שהורשעה בליווי חבר למחלקה הסגורה אל מותו. המערערת, בעלת מוגבלויות קוגניטיביות ורקע נפשי מורכב, טענה כי לא התכוונה לסייע להתאבדות חבר שהכירה במחלקה הפסיכיאטרית. העליון קבע כי שורת מעשיה הובילה בפועל את המנוח אל הגג שממנו קפץ. דעת מיעוט סברה כי יש לזכותה בשל ספק ממשי בנוגע ליסוד הנפשי.

עוזי גרסטמן |

הבוקר ההוא בירושלים, שבסיומו קפץ צעיר בן 32 אל מותו מגג בניין בן עשר קומות ברחוב יפו, ממשיך להדהד גם שנים לאחר מכן. בתוך הפרטים העובדתיים, העדויות, חוות הדעת הפסיכיאטריות והניתוחים המשפטיים, נותרת תמונה אנושית קשה של שני צעירים פגיעים, שנפגשו בין קירות מחלקה פסיכיאטרית סגורה, פיתחו קשר מורכב, ובשלב מסוים החלו לרקום יחד תוכנית התאבדות. אלא שבשעה שהמנוח הלך עד איתה עד הסוף המר, המערערת חזרה בה במהלך הדרך. למרות חזרתה, בית המשפט המחוזי הרשיע אותה בסיוע להתאבדות וגזר עליה שישה חודשי עבודות שירות. הערעור לבית המשפט העליון נדחה בדעת רוב, בהחלטה ארוכה ומעמיקה שניתנה היום.

במרכז פסק הדין ניצבת השאלה האם ניתן להרשיע בעבירת סיוע להתאבדות אדם שלא רצה בתוצאה הקטלנית, ואף ניסה לשכנע את חברו שלא לבצע את המעשה, אך בפועל הוביל אותו שלב אחר שלב עד לנקודה שממנה התאבד. הסיפור מתחיל חודשים קודם לכן, כשהמנוח, לאחר ניסיון התאבדות קודם שבו שבר את רגליו, אושפז במחלקה הסגורה בהדסה עין כרם. שם הכיר את המערערת, צעירה עם עבר של מצוקה נפשית, מנת משכל גבולית ורקע משפחתי מורכב. השניים התיידדו, ולקראת אמצע דצמבר 2018 נרקמה ביניהם תוכנית, שלפחות לפי דבריה הראשוניים של המערערת, היתה "תוכנית התאבדות משותפת, עם מקום וזמן ספציפיים", כפי שאמרה בחקירתה: "כן. היה לנו תכנון להתאבד ביחד... היה מקום וזמן ספציפיים".

ביום מסוים, כשהמערערת יצאה לחופשה קצרה מהמחלקה, ביקש המנוח מהצוות לצאת לטיפול שיניים בליווי אדם נוסף. הבקשה הזו התקבלה, והמערערת הגיעה אל בית החולים כדי להוציא לפועל - כך סברו התביעה ובית המשפט - את התוכנית. היא שכנעה עובד בית חולים שהיא המלווה המותרת עבור המנוח, ובכך הצליחה להביא לשחרורו מהמחלקה הסגורה.

"ישתו קצת אלכוהול ויתאווררו"

מכאן ואילך התגלגלה העלילה במהירות. המערערת נטלה הליכון, הושיבה את המנוח בכסא גלגלים, העלתה אותו למונית והשניים נסעו לבניין הגבוה שבו תכננו לשים קץ לחייהם. אלא שבמהלך הנסיעה, כך טענה המערערת לאורך הדרך, חל אצלה מהפך פנימי. היא סיפרה כי חשבה לוותר על רעיון ההתאבדות המשותפת וניסתה לשכנע את המנוח לחזור בו. היא אף תיארה כיצד שכנעה אותו שבמקום לקפוץ, הם "ישתו קצת אלכוהול ויתאווררו". בית המשפט המחוזי אמנם התרשם מקיומה של אמביוולנטיות מסוימת בתוכנית, שלעתים נראתה כלקראת התאבדות, ולעתים כיציאה ספונטנית לשתייה - אך חרף זאת קבע כי בבסיסה היתה תוכנית קונקרטית למדי.

כשהגיעו השניים אל הבניין, המערערת סייעה למנוח לצאת מהמונית, להסיעו אל המעלית, ואפילו גייסה שני גברים שנקרו בדרכם כדי שיעלו אותו ואת כסא הגלגלים עד לגג. שם, לפי כתב האישום וכפי שאישר בית המשפט, היא הותירה אותו בקרבת הגדר, שגובהה 125 ס"מ. הגובה הזה, שנטען כי "מאפשר קפיצה מעליו בלא קושי רב", היה נקודת מחלוקת מהותית: כיצד אדם עם רגליים מגובסות קפץ מעל גדר זו? השופטים אינם יודעים, וגם המערערת נשאה בהבעותיה את התמיהה הזאת. בחקירתה היא העידה כי, "בגלל שהיה לו גבס לא חשבתי שהוא באמת יעשה משהו... זה גבוה, אני לא הצלחתי לעלות".