הפלטפורמות לא יוכלו לטעון להגנתן ש"זה האלגוריתם"

לאחרונה הוציא בית המשפט במינכן צו מניעה זמני נגד גוגל, בעקבות התקצירים יצירי ה-AI שלה שקישרו שתי הוצאות לאור גרמניות למגוון פרקטיקות עסקיות מפוקפקות. הבעיה: הקביעות הללו לא הופיעו במקורות הרלבנטיים. הבינה המלאכותית, כך נקבע, פשוט המציאה את הקשרים.

עד היום נהנו מנועי החיפוש מחסינות רחבה: המנוע אינו "אומר" דבר, אלא רק מפנה לדברי אחרים. ההצדקה לגישה זו איתנה ומבוססת בין השאר על חשיבות פעילותם של מנועי החיפוש ועל העובדה, שהייתה נכונה עד לאחרונה, שמנועי החיפוש לא ייצרו תוכן משל עצמם.

 ה-AI יצר מידע שקרי

בית המשפט במינכן ניפץ גישה זו, בהתבסס על השינוי המהותי באופן הפעולה של מנועי החיפוש. ה-AI  יצר, יש מאין, תקציר סינתטי "במילותיו ובמבנה שלו", אשר הציג מידע שקרי ובעיקר בלתי קשור בעליל לחומרים שהופיעו באתרים ברשת (הוא יצר קשר שגוי בין התובעות לבין פרשיות בעייתיות של חברות אחרות). על יסוד עובדות אלה נקבע שגוגל היא המחברת של התוכן הבעייתי. מכאן שגוגל לא יכלה עוד ליהנות מן ההגנות שמספק הדין הגרמני (כמו לא מעט דינים אחרים) לפלטפורמות ולמנועי חיפוש, מקום שאינם אלא חוזרים על תוכן שפורסם במקומות אחרים.

עוד נקבע באופן חדשני, שההגנה החוקתית הניתנת בגרמניה להבעת דעה אנושית (ואשר מורחבת גם לתאגידים) אינה חלה במקרה זה, שכן לא מדובר בביטוי ל"שכנוע" של דובר אנושי אלא ב"תוצר של אלגוריתם",  שזוכה להגנה חוקתית מצומצמת יותר על חופש הביטוי. גם הגנות כגון ניסיון להסתמך על דיסקליימרים ועל יכולתו של המשתמש לבדוק עצמאית את נכונות המידע, נדחו על ידי בית המשפט.

אין מדובר, כמובן, בשאלה אירופית בלבד. בארה"ב מגנה על הפלטפורמות ומנועי החיפוש הוראת "סעיף 230" - אותה חסינות החלה כשהמידע המפורסם על ידי הפלטפורמה סופק על ידי יצרן תוכן אחר. אלא שגם שם ישנם ניצנים של הבחנה בין חומר שנוצר על ידי צד שלישי לבין חומר שנוצר על ידי הפלטפורמה באמצעות בינה מלאכותית.

בית המשפט דחה את בקשת מטא לדחות על הסף, על יסוד סעיף 230, תביעה בנוגע להרצת מניות בסגנון pump and dump באמצעות פרסומים ברשת (מטא הצליחה לבסוף למחוק את התביעה על בסיס אחר). במקביל נבחנות יוזמות חקיקה לעניין חריג AI להגנת סעיף 230 בקשר עם תוכן שמיוצר על ידי הפלטפורמה על ידי בינה מלאכותית.

ההשלכות הן גלובליות

חשוב לציין, כי ההבחנה המסתמנת משני צידי האוקיינוס היא מתבקשת. הפלטפורמות חרגו מאופן הפעולה של מנוע חיפוש. הן מסנתזות חומר חדש ועושות זאת למטרת צבירת רווחי עתק. קשה להצדיק מדיניות שתפטור אותן באופן גורף מאחריות, מקום שבו המערכות אותן בנו, מפרסמות מידע מסונתז חדש אשר הוא שקרי במובהק.

נוכח הגלובליות של החשיפה לפלטפורמות ול-AI, חייב כל יצרן של מערכות כאלה להביא בחשבון את החשיפה שעלולה להיגרם לו במדינות שונות. עם זאת, ייתכן שיש אינטרס ציבורי המצדיק קביעת הגנה חדשה שתטיל אחריות על הפלטפורמות רק ככל שהתרשלו. כך ייקבע גם סטנדרט הזהירות המתאים, ובמקרים שבהם הופנתה תשומת ליבן למידע השקרי והדבר נותר ללא טיפול (כפי שקרה במקרה גוגל).

על חברות המפתחות כלי AI או העושות שימוש בהם, מוטל גם לבחון את ההיבט הרחב יותר. מדובר כאן באחת הסנוניות המבשרות על בוא אביב שבו יתקשו הפלטפורמות להסתתר מאחורי הגנה בסגנון "האלגוריתם אשם". נראה, שבמקרים המתאימים לא יהססו בתי המשפט להטיל אחריות בגין פעולות האלגוריתם על מי שפיתח אותו ומרוויח ממנו, אף אם פעולת אלגוריתם ה-AI, מעצם טיבו, היא מעין קופסה שחורה שאת תוכנה איש אינו מבין ואשר את הילוכה אין איש יודע לשחזר.

• הבנקאי הבא שלכם עשוי להיות בינה מלאכותית
• אקסנצ'ר צונחת: וול סטריט חוששת שה-AI מתחיל לשנות את כללי המשחק בייעוץ

עו"ד יעקב אנוך, שותף בכיר וראש מחלקת A&M ועסקאות בינלאומיות וראש פרקטיקת הבוררות הבינלאומית במשרד פירון (צילום: סטודיו תומאס)