הקמפוס המפואר של מובילאיי בירושלים, שבו עובדים עשרות עובדים, כולל גם חדר הכושר המאובזר. חלק מהעובדים יורדים למתחם הספא בסוף יום העבודה, ואילו אחרים ממהרים להסעה בחזרה הביתה. על רקע כל זה, התקבלה בבית המשפט המחוזי בירושלים הכרעה מעניינת לגבי השאלה, האם המדינה תכיר בכל אלה כהוצאות עסקיות שמזכות בניכוי מע”מ, או שמדובר בהטבות לעובדים שאין להן מקום בדיווחי החברה לרשויות המס? פסק הדין שניתן על ידי השופט אביגדור דורות ב-27 במאי 2025, במסגרת הליך ערעור שהגישה מובילאיי טכנולוגיות ראיה נגד מנהל מס ערך מוסף ירושלים, נגע בשאלה עקרונית שנעשית נפיצה יותר בשנים האחרונות - עד כמה מותרת לחברות טכנולוגיה הנדיבות שמאפיינת את תרבות ההייטק, כשמדובר בניכויי מס?

מובילאיי, מהחברות הבולטות בישראל בתחום פיתוח מערכות מתקדמות למניעת תאונות דרכים, נהפכה בשנים האחרונות לאחד מסמלי ההצלחה של תעשיית ההייטק הישראלית. עם משרדים נוצצים בירושלים ויותר מ-3,000 עובדים, החברה משקיעה לא מעט בשימור וגיוס כישרונות, כולל גם השקעה ניכרת ברווחת העובדים: חדרי כושר, מתחמי ספא, חדרי מוזיקה, שירותי הסעות מרחבי הארץ ואפילו ייעוץ פנסיוני פרטני. אלא שכשמנהל מע”מ ירושלים ערך ביקורת בדו"חותיה של החברה, הוא לא קיבל את עמדת מובילאיי שכל ההוצאות האלה מזכות אותה בניכוי מס תשומות. המנהל הוציא שומות בעקבות כמה סוגי הוצאות, תוך שהוא מסתמך על תקנה 15א לתקנות מס ערך מוסף, שקובעת כי אין לנכות מס תשומות בגין הוצאות לרווחת עובדים, כמו מזון, מגורים, נופש, תרבות והסעות. מובילאיי לא הסכימה לקביעה זו, וטענה מנגד כי ההוצאות נהפכו לחלק אינטגרלי מהפעלת עסק מורכב ועתיר כוח אדם באזור בעייתי תחבורתית - אזור הר חוצבים בירושלים - ולכן הן הוצאות עסקיות מובהקות.

החברה טענה כי השירותים והמתקנים המדוברים לא נובעים מרצון לפנק את עובדיה, אלא מתוך הכרח תפעולי וכלכלי. כך למשל, היא טענה שבלי מערך הסעות מרחבי הארץ, היא לא היתה מצליחה לגייס ולהעסיק עובדים מאזור המרכז, ובכך לשמר את כוח האדם המקצועי שלה. הסעות העובדים, לדבריה, הן "חלק מהשקעה במנוע הצמיחה של החברה". גם בעניין חדרי הכושר והפנאי, טענה מובילאיי כי מדובר באלמנט תפעולי של סביבת העבודה המודרנית, שאינו שונה באופן משמעותי ממטבחון או חדר ישיבות. "מתקני הפנאי משמשים חלק מהותי באטרקטיביות של החברה כמעביד תחרותי, ותורמים להעסקה ולפריון", נכתב בתביעת החברה. בנוגע לייעוץ הפנסיוני, טענה החברה כי השירות ניתן כחלק מחובת המעסיק להבטיח כי עובדים יבצעו בחירות מושכלות בתוכניות הפרישה, וכי מדובר בשירות שיש לו גם ערך תפעולי עבור החברה, בהפחתת אחריות וניהול סיכונים עתידיים. 

מנגד, רשות המסים טענה כי לא ניתן להכיר בהוצאות שבמהותן נועדו לשפר את תנאי רווחת העובד. ההסעות, לטענת המדינה, אינן נדרשות לתפעול העסק - התחבורה הציבורית הקיימת לירושלים מספקת, לדברי הרשות, גם אם היא לא אידאלית. גם מתקני הכושר, לטענתה, אינם חלק חיוני מפעילות עסקית, אלא נועדו לשיפור חוויית העובד. ייעוץ פנסיוני מבחינתה, הוא שירות אישי לחלוטין שאין לו קשר ישיר לפעילות העסקית של החברה.

• יועץ מס זייף מסמכי מילואים כדי לחמוק מתשלום מס- יצא ל"שרת" בעזה מהבית
• חשד נגד בכירים להונאת משקיעים בעשרות מיליונים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט דורות בחן בפסק הדין שפורסם את המהות של כל הוצאה לגופה, תוך הישענות על עקרונות הפסיקה הקודמת ועל לשון תקנות המע"מ. ההבחנה שעמדה בבסיס ההכרעה שלו היתה בין הוצאות שנועדו "לצורכי העסק", כהגדרת סעיף 38 לחוק, לבין הוצאות שמיועדות לרווחת העובדים, גם אם יש להן תרומה עקיפה לעסק. כך למשל, בנוגע להסעות העובדים, דחה השופט את הטענה של מובילאיי, שלפיה מדובר בהוצאה הכרחית. הוא קבע כי, "העובדים הם הנהנים הישירים והדומיננטיים מההסעות שמארגנת המערערת, גם אם יש בכך תועלת מסוימת גם לעסק", והוסיף כי "מערך תחבורה ציבורית תקין קיים ומספק גישה סבירה להר חוצבים, גם אם הדבר כרוך באי נוחות".

עדויות עובדי החברה, לדבריו, חיזקו את המסקנה הזו. אחת העובדות ציינה בעדותה כי ההסעות היו "הגורם המכריע" בהחלטתה לעבוד במובילאיי, ואחרת אמרה שהיתה שוקלת שלא להישאר בחברה ללא ההסעה. גם בנוגע להוצאות על ייעוץ פנסיוני לעובדים, השופט קבע באופן ברור כי השירותים ניתנו לעובדים באופן אישי, והיו נגישים לכל עובד, "לפי בחירתו ובהתאם לצרכיו", ולכן אין לראות בהם חלק מפעילות העסק עצמו. מס התשומות בגין ההוצאות האלה, נקבע, לא ניתן לניכוי.

לעומת זאת, בגין הוצאות הקמת חדר כושר, חדר מוזיקה, ספא ושירותים נוספים שהוקמו כחלק מהקמפוס החדש של החברה, קיבל השופט את עמדת החברה. בפסק הדין נאמר כי מדובר במתחמים שתוכננו והוקמו מראש כחלק אינטגרלי ממרחב העבודה, ובניגוד להטבות נקודתיות שנועדו "לפנק" עובדים, מדובר בחלק מהאופי הארגוני של המקום. השופט דורות הסביר כי, "לא מדובר בהוצאה שנעשית 'על הדרך', אלא בבניית מרחב עבודה קבוע שתוכנן כך מלכתחילה... אין בכך הטבה זמנית אלא חלק מהמערך התפעולי של החברה". לכן נקבע כי ההוצאות האלה מוכרות לצורך ניכוי מע”מ.

• מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
• עסק של נכה קרס - האם הנושים יקבלו את הכסף שהוא חייב להם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

כן. השופט דורות הבחין בפסק הדין בין ההוצאות הקבועות שנבנו כחלק מהקונספט הפיזי של המשרד (כמו חדר כושר שהוקם במסגרת תכנון המבנה החדש), לבין השירותים שניתנים באופן מתמשך ואישי (כמו הסעות וייעוץ פנסיוני). לשיטתו, ההוצאה התשתיתית שבנויה כחלק בלתי נפרד מהקמפוס יכולה להיחשב חלק מהפעילות העסקית, בעוד ששירותים שצורכים העובדים באופן אינדיבידואלי נחשבים הוצאה לצורכי רווחה, גם אם יש להם ערך תפעולי עקיף.

האם העובדה שמובילאיי היא חברת טכנולוגיה משנה את האופן שבו בוחנים את ההוצאות?

לא באופן מהותי. השופט אמנם התייחס למאפיינים של חברות הייטק, כמו תחרות קשה על כישרונות וגיוס עובדים מהמרכז, אך קבע שהקריטריונים לניכוי מע"מ חלים על כל עוסק באשר הוא. לכן, גם אם בתעשיית ההייטק נפוץ להעניק תנאים משופרים, הדבר לא מעניק הכרה אוטומטית לצרכים האלה כהוצאות עסקיות לצורך חוק מע"מ.

האם קיימת אפשרות שניכוי המע"מ יוכר באופן חלקי (למשל רק על חלק מההוצאה)?

זו שאלה עקרונית שהתעוררה גם בפסק הדין. במקרה הזה, מובילאיי לא טענה להכרה חלקית - היא ביקשה הכרה מלאה בהוצאות. עם זאת, הפסיקה בכלל מכירה באפשרות של ניכוי חלקי, כשניתן להפריד בין הרכיבים העסקיים לרכיבים הפרטיים בהוצאה אחת. כך לדוגמה, אם שירות מסוים ניתן גם לעסק וגם לעובדים, ייתכן שניתן יהיה לחשב את היחס העסקי ולקבל עליו ניכוי. בפסק הדין הנוכחי, לא הובאו נתונים שמאפשרים חישוב כזה.

כיצד ניתן היה אולי להוכיח שההסעות הן הוצאה עסקית?

אחת הדרכים שייתכן שהיתה יכולה לשנות את התוצאה, היא הצגת ראיות שמוכיחות קשר ישיר בין מתן ההסעות לבין יכולת תפעול בסיסית של העסק. כך לדוגמה, אם מובילאיי היתה מוכיחה שבלי ההסעות, מחלקות מסוימות כלל לא היו יכולות לפעול, או שפעילות קריטית הושבתה - ייתכן שאז הפסיקה היתה שונה. במציאות, לא הובאו ראיות ישירות כאלה, אלא בעיקר עדויות כלליות על העדפת העובדים להסעה.

האם המדינה בוחנת מקרים דומים גם אצל חברות אחרות בענף?

בהחלט כן. פסק הדין הזה משתלב במהלך רחב יותר של רשות המסים לחידוד גבולות ניכוי מס תשומות על הוצאות רווחה. בשנים האחרונות מתנהלות בדיקות גם בקרב חברות גדולות אחרות, לרבות בענפי הפיננסים והאנרגיה, במטרה לקבוע קווים ברורים להפרדה בין הוצאות פרטיות לעסקיות. פסק הדין של מובילאיי צפוי להפוך לתקדים חשוב במקרים דומים.

האם פסק הדין יוצר תקדים מחייב?

מכיוון שמדובר בפסק דין של בית משפט מחוזי, אין לו תוקף של תקדים מחייב פורמלית. עם זאת, במישור המעשי הוא ישמש דוגמה חשובה ומרכזית לבתי משפט אחרים ולרשויות המס. ככל שיוגשו ערעורים דומים בעתיד, קיים סיכוי גבוה שפסק הדין ישפיע על האופן שבו יוכרעו מקרים אחרים.

מה יכולות לעשות חברות כדי להיערך בהתאם לפסק הדין הזה?

חברות צריכות לבחון מחדש את אופן סיווג ההוצאות בדו"חות המע"מ שלהן, ולוודא שכל הוצאה שיש לה רכיב רווחה אישי לעובד זוכה לטיפול זהיר וזהיר מאוד. רצוי לשקול תיעוד מדויק של ההקשר התפעולי של כל הוצאה, להימנע משימוש בנוסח אחיד כלפי רשויות המס ולהיוועץ עם יועצים המתמחים במיסוי עקיף.

בשבוע שעבר קיבלה הענקית הישראלית בתחום כלי הרכב האוטונומיים הורדת המלצה מגולדמן סאקס, לאחר שבית ההשקעות הוריג את דירוג המניה מ"קנייה" ל"נייטרלי". ההחלטה הגיעה בעקבות הערכה מחודשת של האנליסטים לגבי קצב התפתחות השוק והיכולת של החברה להתמודד עם התחרות הגוברת בתחום הרכבים האוטונומיים ומערכות הסיוע לנהג. לפי האנליסט מארק דלייני, הצמיחה המהירה בתחום הרכבים האוטונומיים אינה מתורגמת לביקושים חזקים עבור מוצרי מובילאיי כפי שהוא צפה. למרות שהשאיר את מחיר היעד ללא שינוי ב-17 דולר למניה, ההורדה בדירוג שיקפה הערכה מחודשת לגבי היכולת של החברה לרכוש נתחי שוק במהירות הנדרשת ולהפיק תועלת מהגידול בפעילות הטכנולוגית בתחום.

בנוסף, בסוף החודש שעבר דווח כי לראשונה, יצרנית רכב עולמית בחרה בטכנולוגיית הרדאר הדימותי (Imaging Radar) של מובילאיי כרכיב מרכזי במערכת הנהיגה האוטונומית שלה לכלי רכב פרטיים - מערכת שתאפשר נהיגה ללא ידיים ועיניים על הכביש (SAE Level 3). היישום צפוי להתחיל ב-2028, אז תשלב היצרנית את הרדאר בכלי הרכב שלה, עם יכולת תפקוד בתנאים קשים במיוחד כמו ערפל, גשם או טווחים ארוכים. הרדאר של מובילאיי נמצא בפיתוח מ-2018 ונועד להוות שכבת חישה נוספת שמתווספת למצלמות. הרכיב שואף לתת מענה לרמות מורכבות בתאורה, בתנועה ובסביבה, תוך שמירה על עלות נמוכה - מה שמאפשר שימוש בטכנולוגיה הן במוניות מסוג רובוטקסי והן בכלי רכב פרטיים.