גירושין נוסח יוון: כיצד ניתן להציל את הספינה השוקעת?
אורית לוין, אנליסטית בנקים וטכנולוגיה, בנק מזרחי טפחות, מביאה את הדרך הבטוחה להציל את כלכלת יוון והמשך לכך גם את גוש האירו כולו
יוון המפלגה הזוכה בבחירות ביוון, מפלגת הסיריזה, חרתה על דיגלה את ההתנגדות למדיניות הצנע האירופאית ופתיחת הסכמי הסיוע. מדוע, על אף שיש אמת בדבריה, היא תיאלץ לסגת מהדרישות?
נתחיל בעובדות
כלכלת יוון נקלעה למשבר בשל התלות הגבוהה שלה בענף התיירות כמו גם עקב ניהול לא נכון של התקציב. כאשר החל המשבר הכלכלי העולמי, התיירות פסקה והכלכלה היוונית החלה לשקוע. תכניות הסיוע העיקריות ליוון התבצעו בשלושה שלבים: ב-2010, כשרמות החוב שלה הרקיעו, יוון קיבלה סיוע חירום מהטרויקה (גוש האירו, הבנק האירופי המרכזי וקרן המטבע העולמית) של 45 מיליארד אירו. הסיוע השני היה ב-2011 בסך של 110 מיליארד אירו והסיוע השלישי ב-2012 - 130 מיליארד אירו. בין לבין היו תכניות נוספות למחיקה ופריסה של חובות, כל אחת מהן דרשה מיוון לבצע צעדי קיצוץ משמעותיים בתקציב ולצמצם את הגירעון הממשלתי. ב-2009 הגירעון בתקציב עמד על 15.7% מהתוצר והחוב על כ-175%. האירופים דרשו מיוון להגיע בהדרגה ליעדי גוש האירו לכל החברות בו מאז הקמתו: גירעון של לא יותר מ-3% מהתוצר וחוב של עד 60% מהתוצר - אלו הם יעדים פשוט בלתי אפשריים ליוון.
הסיוע שהחמיר את המצב
בזכות צעדי הריסון התקציבי והצנע, שדרשה הטרויקה, יוון הצליחה לצמצם את הגירעון האדיר של 2009 ל-8.6% ב-2012 אך הוא חזר לעלות ב-2013 מעל 12% מהתוצר. האירופים האמינו, שצמצום הגירעון והחובות הממשלתיים הם יעד עליון. בו בעת, הבעיה הייתה שהתוצר ירד, האבטלה זינקה והמשבר רק החריף. כלכלה במשבר כה עמוק זקוקה לסיוע ממשלתי, לתכניות דחף של בניה וסלילה של כבישים שיורידו את האבטלה, להורדת נטל המס ולתכניות סיוע באשראי לעסקים והשקעות ממשלתיות - כל זאת לא קרה, להיפך, הממשלה נאלצה לצמצם תכניות אלו, לפטר עובדים, להעלות מסים ולמכור נכסים. כלכלה הנשענת על תיירות בתקופת משבר כה חמור מזה שבע שנים, לא יכולה להגיע לגירעון תקציבי נמוך, כמו בגרמניה, מדינה המבוססת על ייצוא.
מדוע היוונים יאלצו לרדת מהעץ?
נטל החוב של יוון אכן בלתי אפשרי - סכום עתק של כ-82 מיליארד אירו, מהם כ-14 מיליארד אירו אמורים להיפרע עד חודש מארס. מיותר לציין, שליוון אין 14 מיליארד אירו מיותרים והיא תהיה חייבת להגיע להסדר סיוע נוסף. היא יכולה לנסות לאיים לפרוש מגוש האירו או לא לפרוע את החוב, אבל זה לא יהיה צעד חכם מצידה. גם כך אמון המשקיעים ביוון נמוך מאד. פגיעה נוספת בו רק תבריח עוד משקיעים מהשקעה במדינה ותקשה עליה עוד יותר לגייס חובות. חזרה למטבע הדרכמה המקומי יוביל לפיחות אדיר. פיחות שיגביר את הייצוא בשלב הראשוני, אך מכיוון שעיקר הייצוא של יוון הוא תיירות מאירופה, והמשבר בכל גוש האירו רק יחריף עם פרישתה, היא לא תוכל לבנות על צמיחה מחודשת. ובמידה וזו תיקלע למשבר נוסף, היא לא תוכל לקבל את סיוע החירום של הטרויקה.
- השביתה המקומית שהובילה לשינוי בכל כלכלת פולין ומה קרה היום לפני 37 שנה
- יורונקסט בדרך לרכישת הבורסה באתונה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אבל גם האירופים לא יכולים לבלף
התרחיש הגרוע ביותר לאירופה כולה ולגרמניה בפרט, הוא פרישה של יוון מגוש האירו. בשלב הראשוני, זה יוביל לייסוף של האירו מול שאר המטבעות ויצמצם משמעותית את היצוא האירופי לעולם. במקביל, המשקיעים יברחו מאירופה וזו אט אט תשקע למיתון עמוק. מעבר לכך, הבנקים האירופים חשופים בסכום אדיר של כ-56 מיליארד אירו לבנקים היוונים. קריסה של יוון ופרישתה מגוש האירו תוביל למחיקה אדירה של נכסים בבנקים האירופים ואולי אף חלילה, למשבר בנקים נוסף.
אז אם כולם לא רוצים בפרישה, איך יסתיים המשא ומתן?
הפתרון הטוב ביותר לכולם הוא ניהול משא ומתן שפוי, לפיו האירופים לפחות דוחים את חלק מצעדי הצנע בטווח הקרוב, עד שיוון תצליח לחזור לצמיחה, ואילו היוונים נסוגים מהדרישות לביטול כל צעדי הצנע, מפסיקים לאיים בפרישה ומקבלים את הסיוע הנדרש. ויליאם הייג', פוליטיקאי בריטי, ממפלגת השמרנים, דימה פעם את גוש האירו לבניין בוער ללא דלתות יציאה. זה המצב בכל אופן עבור חלק מהחברות בו. נקווה רק שאת האש הזאת אפשר יהיה לכבות.
***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
- 5.יעקב 31/01/2015 22:58הגב לתגובה זוהעובדות במאמר נכונות, אבל הפתרון הטוב ביותר הוא ניהול משא ומתן? למה ? מה התוצאה הרצויה ? החוב נשאר חוב. עדיף לאירופה וליוון שיוון תחזור לדרכמה. אין צורך לזרוק את הכסף הטוב שוב לשוק היווני- הם צריכים להתחיל לעבוד ולא לחיות מקצבאות.
- 4.פרופורציות 30/01/2015 14:57הגב לתגובה זוההשפעה של עזיבת גוש היורו היא אפסית ולא תשפיע כלל על כלכלת האיחוד
- מתעניין 31/01/2015 09:34הגב לתגובה זוכן אבל הבנתי שחוששים שעוד מדינות ילכו בעקבותיה אם התנאים לא יראו להן
- 3.פשוט קצר וקולע (ל"ת)איתן 30/01/2015 11:50הגב לתגובה זו
- 2.מ 29/01/2015 13:58הגב לתגובה זוסוף סוף כלכלנית שלא מדברת במונחים שלא ניתן להבין
- 1.טור מצוין. אורית עושה סדר בסלט היווני. תודה. (ל"ת)המנטליסט 29/01/2015 12:14הגב לתגובה זו
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
