הנשיא לשעבר שטראמפ מעריץ ומה הוא יכול לרמוז על הממשל החדש?
דונלד טראמפ רואה בנשיא ה-25 של ארה"ב, ויליאם מקינלי, מודל לחיקוי - משימוש במכסים ככלי כלכלי ועד שאיפות התפשטות טריטוריאלית; מה אפשר ללמוד ממדיניות החוץ של מקינלי על המהלכים של טראמפ בגרינלנד ובתעלת פנמה, ואילו השלכות עלולות להיות לחזון החדש של ארה"ב?
br="" />
ויליאם מקינלי, הנשיא ה-25 של ארצות הברית, לא היה דמות מרכזית בשיח הציבורי כבר למעלה ממאה שנה. אך לאחרונה הוא חזר לשיח כשדונלד טראמפ הזכיר אותו בנאום ההשבעה שלו, כשהוא משבח את תרומתו לכלכלת ארה"ב באמצעות מכסים ואת תפקידו בהנחת היסודות להקמת תעלת פנמה.
זמן קצר לאחר מכן, טראמפ חתם על צו נשיאותי שהילל את הישגיו של מקינלי, בדגש על ניצחונו במלחמת ארה"ב-ספרד. מקינלי היה זה שסיפח את הפיליפינים, גואם ופוארטו ריקו בסיומה של אותה מלחמה בשנת 1898, בתקופה שבה ארה"ב עוד כינתה שטחים כאלה "קולוניות"
במקום "טריטוריות". כמו כן, הוא זה שסיפח את הוואי - מהלך שבאופן אירוני אפשר לימים את הקמת מלון טראמפ אינטרנשיונל בווייקיקי.
בין הצעדים הראשונים של טראמפ עם חזרתו לבית הלבן היה שינוי שמה של הפסגה הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית חזרה
לשם "הר מקינלי", אחרי שברק אובמה שינה אותו ל"דן-אלי", שמה המקורי של הפסגה בפי הילידים. מה משותף לטראמפ ומקינלי ומה אפשר ללמוד מהנשיא המנוח על מה שצפוי תחת הכהונה השנייה של טראמפ?
- הפד חותך, טראמפ בוחר - השוק כבר מתמחר את יו"ר הפד הבא
- עליית מדרגה במלחמה בסמים: רחפני AI וכוח צבאי נגד הברחות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השאיפות הטריטוריאליות של טראמפ ומקינלי
תקופתו של הנשיא ה-25 מתוארת לעיתים כנשכחת בין כהונתם של
גרובר קליבלנד ותיאודור רוזוולט. אולם טראמפ רואה בו מודל לחיקוי בשל חזונו להרחבת שטחי ארה"ב, בין אם בגרינלנד, בפנמה ואפילו, כמו שרמז בעבר, על פני כוכב מאדים.
"לא ראינו התייחסות כזו למקינלי מזה עשורים", אמר ג'סטין פ. ג'קסון, פרופסור
במכללת בארד ומחבר הספר "עבודת האימפריה", שחוקר את תקופתו של מקינלי. לדבריו, טראמפ אולי אינו בקיא בפרטי תקופתו של מקינלי, אך הוא מזהה נכון את הישגיו הכלכליים והפוליטיים, כולל חיזוק כוחה של המפלגה הרפובליקנית בסוף המאה ה-19.
נראה כי טראמפ רציני מאוד לגבי הרחבת השפעתה של ארה"ב, במיוחד בנוגע לשליטה בגרינלנד ובתעלת פנמה. בעוד שבנוגע לגרינלנד הוא דיבר בגלוי על רכישתה, מטרתו הסופית נותרה לא ברורה: האם הוא באמת מעוניין בבעלות על האי, או שמדובר במנוף לחץ לשיפור עמדות צבאיות וכלכליות באזור? בינואר, במהלך מסיבת עיתונאים באחוזתו במאר-א-לאגו, טראמפ הצהיר כי הוא אינו שולל שימוש באמצעים כלכליים או צבאיים כדי לקדם את שאיפותיו. לדבריו, יש צורך במעורבות אמריקאית נרחבת בגרינלנד בשל נוכחותם הגוברת של כלי שיט וצוללות רוסיות וסיניות באזור הארקטי, כמו גם בשל מאגרי המחצבים הטבעיים והגז הטבעי שבשטחו.
- המניה הישראלית שנסחרה שנים בשווי זניח, וזינקה פתאום יותר מפי 50
- אלפאבית מתחזקת, OpenAI נחלשת: המשקיעים משנים כיוון במרוץ ה־AI
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- "אנבידיה נסחרת במכפיל שפל היסטורי" בנק אוף אמריקה ממליץ לנצל...
בכל הנוגע לתעלת פנמה, טראמפ טוען בעקביות כי היא "נפלה לידיים סיניות" - אמירה לא מדויקת, שכן השליטה בה נתונה לרשויות פנמה, בעוד שסין מחזיקה בנמלים מסחריים משני צידי התעלה אך אינה מפעילה אותה בפועל. אף
על פי כן, טראמפ הצהיר שוב ושוב כי בכוונתו "להשיב" את התעלה לשליטת ארה"ב.
האם טראמפ חוזר על טעויותיו של מקינלי?
בתקופתו של מקינלי, סיפוח השטחים החדשים עורר קשיים עבור ארה"ב. לאחר כיבוש הפיליפינים, לדוגמה, החלה מלחמה ממושכת
ועקובה מדם בין הכוחות האמריקאיים לכוחות המקומיים שהתנגדו לשלטון החדש. גם מקינלי עצמו הודה כי לא היה בטוח שהחלטתו הייתה נכונה, ואמר באחד הראיונות: "אם האדמירל דיואי פשוט היה מפליג משם אחרי שהשמיד את הצי הספרדי, כמה צרות זה היה חוסך לנו".
בהסתכלות היסטורית, תקופתו של מקינלי מסמלת נקודת מפנה שבה ארצות הברית ביססה את עצמה כמעצמה כלכלית וצבאית עולמית, תוך הסתמכות על מכסים, מדיניות חוץ אגרסיבית והתפשטות טריטוריאלית. ממשל טראמפ, בהשראת אותן מגמות, מציג עקרונות דומים: דגש על פרוטקציוניזם כלכלי,
התערבות גוברת במדינות זרות, והניסיון להחזיר את ארה"ב למה שהוא רואה כגדולתה ההיסטורית.
מקינלי ראה במכסים כלי מרכזי לפיתוח התעשייה האמריקאית ולהגנה עליה מתחרות זרה, בדיוק כפי שטראמפ עשה עם מלחמת הסחר מול סין והגבלות שהטיל על חברות
טכנולוגיה זרות. במידה מסוימת, ניתן לראות בממשל טראמפ המשך של אותה תפיסה כלכלית-לאומית ששלטה בסוף המאה ה-19.
מבחינה גיאופוליטית, שני הנשיאים שאפו להרחיב את השפעתה של ארה"ב מחוץ לגבולותיה, אך בעוד שמקינלי עשה זאת בכוח הזרוע באמצעות
סיפוחים ישירים, טראמפ מנסה להשיג שליטה באמצעות מנופי לחץ כלכליים ודיפלומטיים. ההצעות לרכישת גרינלנד, האיומים להחזיר את השליטה בתעלת פנמה והעימותים מול סין ורוסיה משקפים רצון לחזק את מעמד ארה"ב בזירה הבינלאומית, מבלי להיכנס לעימותים צבאיים ישירים.
עם זאת, למרות קווי הדמיון, יש הבדל מהותי בגישה האישית: מקינלי נתפס כמנהיג שקול וזהיר, שפעל מתוך גישה פרגמטית גם אם בסופו של דבר הוביל את ארה"ב למלחמה. טראמפ, לעומתו, נוקט בסגנון תוקפני ורועש, תוך יצירת משברים מתוקשרים שמשרתים את תפיסת "אמריקה תחילה". השאלה שנותרה פתוחה היא האם, כמו מקינלי, גם טראמפ ייאלץ להתמודד עם ההשלכות הבלתי צפויות של מדיניותו - או שהוא ישיג את מטרותיו ללא תג מחיר כבד.
למרות החיבה שהביע טראמפ כלפי מקינלי, יש מי שסבורים כי הנשיא לשעבר היה מעדיף להיות מושווה
דווקא לת'יאודור רוזוולט. "רוזוולט דומה יותר לטראמפ - הוא הרבה לאיים, אבל בסופו של דבר היה פחות לוחמני ממקינלי", אמר פרופסור ג'קסון. אך דבר אחד בטוח - כמו מקינלי, גם טראמפ מאמין בכוחה של מדיניות מכסים ככלי ליצירת עוצמה כלכלית.
משקיעים עובדים AIשבוע של הורדת ריבית - האנליסטים נערכים לפתיחת המסחר בוול-סטריט
כולם סבורים שהפד' יוריד ריבית השאלה היא מה הסיבות למהלך הזה וגם איך יראה התוואי קדימה - 3 כלכלנים, 3 הסתכלויות; מלבד הריבית נקבל גם תוצאות כספיות מאורקל, אדובי, סינופסיס ואחרות - הנה כל מה שאתם צריכים לדעת לקראת פתיחת שבוע המסחר
וול סטריט "שבוע המסחר הקרוב צפוי להיות אחד המשמעותיים של הרבעון", תודו ששמעתם את זה לא מעט השנה, אבל גם הפעם כנראה שלהצהרה כזאת יש בסיס גדול על מה לשבת. גובה הריבית של הפד' זה נתון שמשפיע מאוד על השווקים, המשקיעים ממתינים עכשיו בדריכות לראות אם הפד' יעשה את הצעד שהשוק כבר תימחר כמעט לגמרי.
קשה לפרש את תמונת המצב במשק האמריקאי. הוא משדר אמביוולנטיות. מצד אחד יש רצף של נתונים שמרמזים על האטה. נתוני ה-ADP האחרונים הראו ירידה במספר המשרות, ממש צניחה במספר העובדים. גם מדדי ה-ISM בשירותים ובתעשייה מצביעים על התכווצות ברכיבי התעסוקה, מה שמראה שהמעסיקים מהססים יותר בגיוסים. גם נתוני הצריכה הריאלית מראים מגמה של התמתנות, וההוצאה הפרטית גדלה בקצב איטי יותר חודש אחר חודש.
אבל מהצד השני, יש נתונים שלא מתיישרים עם התמונה הזאת שכאילו משדרת
לנו שהכלכלה האמריקאית מאבדת גובה. התחום השירותי עדיין מתרחב, ורכיב הפעילות ב-ISM נשאר מעל 50, כלומר אין עדיין נסיגה בפעילות עצמה. מספר דורשי העבודה החדשים ירד לשפל של 191 אלף בלבד, רמה שבדרך כלל משויכת לשוק עבודה הדוק. האינפלציה, למרות הירידה בקצב, עדיין נעה
סביב 2.8 אחוז בליבה של ה-PCE, שזה רחוק ממצב שבו הפד' ירגיש דחיפות להפחית ריבית בגלל הלחץ של המחירים.
זה מה שגורם לאנליסטים לחלוק בהסתכלות שלהם על השוק, כולם עדיין סבורים שהפד' יוריד ריבית, אבל הסיבות שמאחורי הקלעים כמו גם התוואי קדימה - בכלל לא אחיד אצל כולם.
- המניה הישראלית שנסחרה שנים בשווי זניח, וזינקה פתאום יותר מפי 50
- עלייה של 30% מתחילת השנה - השוק הסיני עקף את וול סטריט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הלוח הכלכלי של השבוע: הפד', נתוני תעסוקה ואינדיקציות ראשוניות למצב הצרכן
ביום שלישי יתפרסמו נתוני ה-ADP השבועיים, אחרי ירידה של 13.5 אלף משרות בקריאה האחרונה. בהמשך אותו יום ייצאו נתוני ה-JOLTS, עם צפי ל-7.14 מיליון משרות פנויות, מספר שנשאר יציב יחסית בחודשים האחרונים.
מניה טרנדית; קרדיט: רוי שיינמן, ChatGPTהמניה הישראלית שנסחרה שנים בשווי זניח, וזינקה פתאום יותר מפי 50
החברה שנכנסה לוול סטריט לתוך שלד, פועלת בתחום סימון וזיהוי חומרים, ומציעה טכנולוגיה שמאפשרת לעקוב אחר מוצרים לאורך שרשרת האספקה באמצעות סמנים כימיים המשולבים בחומר עצמו. הסמנים שומרים על תכונותיהם גם לאחר עיבוד, התכה או מיחזור, ומאפשרים לזהות את מקור החומר גם בשלבים מתקדמים של תעשייה. למרות שהחברה פעלה במספר ענפים והציגה יכולות טכנולוגיות ייחודיות, היא התקשתה במשך שנים לבסס לעצמה מעמד יציב בשוק ההון. מה שהדליק את המשקיעים בתקופה האחרונה היה סדרת הודעות שהחברה פרסמה. בכנס בדובאי חשפה SMX יכולות זיהוי של זהב וכסף לאחר התכה, יכולת שלטענתה קיבלה הכרה מגוף רגולטורי מקומי. לאחר מכן פרסמה החברה דוחות נוספים שהציגו התקדמות במימוש הטכנולוגיה בתחומים נוספים.
בנוסף וכנראה הסיבה העיקרית לזינוק, החברה הציגה לאחרונה גם הסכם מימון משמעותי עם קרן Target Capital 1 בהיקף של כ־110 מיליון דולר. ההסכם כולל שטר המרה ויכולת למשוך אשראי נוסף, ללא מגבלות משמעותיות. מבחינת השוק, מדובר באיתות של תמיכה מצד גוף מוסדי, אך גם במהלך שמדגיש את הצורך של החברה בהון נוסף כדי להמשיך לפעול בקצב הנוכחי. השילוב בין גיוס ההון, ההכרה הטכנולוגית והחשיפה בתקשורת יצר תמהיל שמוכר היטב בשוק האמריקאי: ציפייה שעסק קטן יחסית יצליח לפרוץ לתחומים גדולים. תנאי כזה מייצר לעיתים הזדמנויות אמיתיות, אך גם פותח פתח לתנועות חדות שמנותקות מהמצב העסקי בפועל.
ההיסטוריה של SMX בשוק ההון מורכבת. החברה הונפקה באוסטרליה לפני שש שנים, ולאחר מכן ביצעה מיזוג SPAC לפי שווי של כ־200 מיליון דולר. אף על פי שהחברה התחילה פעילות מסחרית רק בשנים האחרונות, הדוחות הכספיים מצביעים על הפסדים משמעותיים. במחצית הראשונה של השנה הפסדיה המצטברים הגיעו ליותר מ־100 מיליון דולר, והיא טרם הציגה הכנסות משמעותיות. בעלי המניות המרכזיים בחברה השתנו גם הם. קיבוצים שהחזיקו מניות בתקופת המיזוג כבר אינם חלק מהתמונה. כיום, שני בעלי העניין העיקריים הם המנכ"ל חגי אלון והיו"ר אופיר שטרנברג, כל אחד עם החזקה של כ־6%.
האתגר הכפול
מצד אחד הטכנולוגיה של SMX מציעה מענה לסוגיות שהעסיקו תעשיות שונות במשך זמן רב, מזיהוי מתכות יקרות לאחר עיבוד ועד שיפור האמינות של נתונים בתחום הרגולציה הסביבתית. מצד שני, הפיכת יכולת טכנולוגית למקור הכנסה עקבי דורשת תהליך ארוך: בניית מערך מסחרי, חדירה לשווקים שמרניים יחסית ועמידה בתקנים רגולטוריים מחייבים. הפער הזה עדיין לא נסגר, והוא נמצא במרכז הדיון סביב פוטנציאל הצמיחה של החברה.
