תקציר דנא 6230/12

דוד מחקשווילי ואח' נ'

רשות המסים בישראל ואח'

בית המשפט העליון פסק כי אין מקום לקיים דיון נוסף בעניינם של העותרים. בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף נקבע כי אין בעיקרון מקום לפתוח מסלולי השגה בענייני מס שלא בדרכים הקבועות בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, בפקודת המסים (גבייה) ובהליכים מקבילים בתחום המסים, פרט למקרים חריגים כגון טענת "פרעתי" או טענת רישום בלתי-תקין. בנסיבות העניין נפסק כי העותרים לא הרימו את הנטל שהיה מוטל עליהם להראות כי עומדת להם לכאורה טענה, שלא יכולה הייתה להתברר בהליכי השגה או בהליכי הוצאה לפועל.

השאלה המשפטית והרקע העובדתי

המערערים הם בעלי נכסי מקרקעין שבגינם יש להם, לטענת המדינה, חובות מס - מס רכוש ומס הכנסה. המערערים כופרים בקיומם של חובות כאמור, ועל כן הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי, אשר לפיו חובות המערערים שלקיומם טוענים המשיבים למס רכוש ומס הכנסה - אינם קיימים, כולם או חלקם, ולחלופין אם החובות קיימים אזי הם התיישנו ורשות המס מנועה מלטעון לקיומם או לפעול לגבייתם.

בית המשפט העליון פסק כלהלן:

(א) ברגיל, טענות נגד חובות מס צריכות להיות מועלות בהליכי השגה. הליכי ההשגה גמישים דיים כדי לאפשר את מרבית הטענות שיכולות להיות לנישומים כנגד חיובי המס שלהם;

(ב) כאשר נישום אינו חולק על השומות אלא מבקש להעלות טענת "פרעתי" בנוגע לשומות אלה, הדרך פתוחה בפניו לעשות כן בהליכי הוצאה לפועל;

(ג) כאשר נישום מבקש להעלות טענה שעניינה רישום בלתי-תקין לכאורה שהוליד חוב לא ידוע - אפשר להביא טענה זו בפני בית המשפט, אך רק אם לנישום ראיות לכאורה שיש בהן כדי לסתור את חזקת תקינות המינהל.

בנסיבות העניין נפסק כי העותרים לא הרימו את הנטל שהיה מוטל עליהם - להראות כי עומדת להם לכאורה טענה שלא יכולה הייתה להתברר בהליכי השגה או בהליכי הוצאה לפועל.

דיון

אין זה מקרה הנמנה עם המקרים שבהם מוצדק להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ולהורות על דיון נוסף. העותרים אינם מלינים על הקביעות העקרוניות בפסק הדין בנוגע לדרך התקיפה של חובות מס, וביתר פירוט על הקביעות הנוגעות לאפשרות התיאורטית והחריגה לתקוף חובות מס בגדר הליך אזרחי "רגיל". טענות העותרים מופנות במהותן כלפי האופן שבו יושם הכלל בעניינם הפרטני. טענתם היא כי קביעתו של בית המשפט העליון הובילה לכך שתביעתם סולקה על הסף מן הטעם שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. לגישתם, לא היה מוצדק להורות כך. טענה זו וטענות נוספות שהועלו בעתירה בעניינם הפרטני של העותרים (למשל אופן יישום כלל חזקת תקינות המינהל) הן בסופו של דבר טענות ערעוריות מובהקות. טענות מסוג זה אינן מצדיקות דיון נוסף, שהוא הליך נדיר, מיוחד ויוצא דופן. יוער לסיום כי ההכרעה בעניינם של העותרים נעשתה פה אחד, וטעם זה מצדיק אף הוא - עם הטעמים האחרים - שלא להיעתר לעתירה.

תוצאה

העתירה נדחתה.

בבית המשפט העליון

לפני כב' הנשיא א' גרוניס

ניתן ב-4.9.2012