הגרעון בחשבון השוטף האמריקני 208.7 מיליארד ד'
משרד המסחר האמריקני פרסם מוקדם יותר היום את נתוני הגרעון בחשבון השוטף של המשק האמריקני. המשרד דווח על ירידה בגרעון לרמה של 208.7 מיליארד דולר אל מול גרעון של223.1 מיליארד דולר עליו דווח במהלך הרבעון הרביעי של שנת 2005.
החשבון השוטף הינו הנתון המרכזי המודד את רמות היבוא של סחורות והון אל מול היצוא. בכלליות הנתון מודד כמה המשק האמריקני אמור להלוות מחו"ל על מנת לממן את רמות הצריכה שלו.
הרמה הנוכחית של הגרעון בחשבון השוטף מהווה כ-6.4% מהתוצר, ירידה משמעותית משיעור של 7% מהתוצר עליו דווח במהלך הרבעון הרביעי של שנת 2005. הדעה הרווחת בקרב אנליסטים הייתה לירידה לרמה של 222 מיליארד דולר. טווח ההערכות נע בין עליה לרמה של 224.9 מיליארד דולר לירידה לרמה של 185.4 מיליארד דולר.
הירידה הגיע על רקע הירידה בתשלומי העברה וירידה בכמויות היבוא. הגרעון המסחרי ירד לרמה של 190.7 מיליארד דולר אל מול 194.8 מיליארד דולר עליו דווח ברבעון הרביעי של שנת 2005.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
