פושט רגל עם חובות של 900 אלף שקל, שנמצא כבר שנים בהליכי פשיטת רגל ויתר על חלקו בדירתו באילת במסגרת הסכם הגירושין.  החייב העביר את חלקו בדירה לגרושתו שמצדה הסכימה לשלם את תשלומי המשכנתא על הדירה. לפני כשנתיים, בהליך חדלות פירעון הנוכחי של החייב עתר הנאמן לבית המשפט השלום בבאר שבע, בדרישה כי יורה על ביטול ההסכם וכי מחצית הדירה תשמש לכיסוי חובותיו של החייב.

תחילתו של הסיפור, בחודש מאי בשנת 2021 אז הגיש הנאמן בתיק פשיטת הרגל הנוכחי של החייב בקשה לביטול הענקה מכוח סעיף 220(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הנאמן טען כי בהסכם הגירושין מחודש מאי בשנת 2016 שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה באילת, הסכים החייב להעביר את זכויותיו בדירה באילת לאשתו לשעבר.

בפרוטוקול הדיון משנת 2016, הצהירו הצדדים כי הדירה שווה כ-900 אלף שקל וכי רובצת עליה משכנתא של 400 אלף שקל, ולכן החייב בעצם ויתר לגרושתו על רבע מיליון, 250 אלף שקל. בהתאם לוויתור החייב על זכויותיו התחייבה גרושתו לשאת במלוא תשלומי המשכנתא. סכום המזונות נקבע על 3,400 שקל לשני קטינים והצדדים וויתרו הדדית על כל רכוש וזכויות אחרות מכל סוג שהוא. 

הנאמן טען כי הדירה עדיין רשומה על שם שני בני הזוג וכי בבירור בפני הנאמן הצהיר החייב כי בעת הוויתור הוא היה חייב 100 אלף שקל לבנקים, עליהם הצהיר בבקשתו הנוכחית לקבלת צו לפתיחת ההליכים לחדלות פירעון.

• המחלוקת החלה ברשת, והדיון בה יוכרע בירושלים
• ניצחון לבעלי הדירות: עיריית ת"א דרשה להחליף את החלונות, ביה"מ דחה אותה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הנאמן ציין כי החייב העביר זכויותיו בדירה ללא תמורה או בתמורה שאינה הולמת וכי היה כבר מצוי בחובות בזמן העברת הנכס. ולכן משום שהוויתור היה בחודש מאי בשנת 2016, והבקשה לצו לפתיחת הליכים הוגשה לממונה בסוף שנת 2019, הפעולה היא בטווח של 4 השנים לפני הכניסה להליך שמאפשר את ביטולה לפי חוק חדלות פירעון.

רצה להעניק קורת גג לילדיו

החייב, טען כי העניק את הדירה בתום לב למען הבטחת קורת גג לילדיו, מתוך הבנה כי גרושתו תשלם את החוב המשותף לבנק מזרחי  של 100 אלף שקל. עוד טען כי חובותיו בהליך הנוכחי נוצרו משנת 2017 ואילך. ביחס לחובות משותפים טען החייב כי היה חוב לבנק ירושלים וחוב לבנק מזרחי  של 100 אלף שקל, אותו התחייבה גרושתו לסלק אולם לא עשתה כן ולכן הוא נכלל בהליך פשיטת רגל קודם שלו שבוטל.

הגרושה לא הגיבה לבקשת הנאמן, ולאחר התנגדות רפה של החייב, בשנת 2022 ניתנה החלטה על ביטול הענקה. בית המשפט מינה שמאי שקבע כי שווי הדירה כיום עומד על 1.3 מיליון שקל. לאחר מכן הגישה הגרושה בקשה לביטול ההחלטה.

• הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
• ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בבקשתה פירטה את מסכת חייה והבעיות הרפואיות שלה ושל הבת הקטינה ואת הסיבות בגינן לא הבינה כי עליה להתייחס לבקשה. החייב, לאחר החלפת ייצוג, התנגד לביטול ההחלטה ותמך בעמדת הנאמן לביטול הענקת הדירה לגרושתו. 

השופט עידו כפכפי ביטל את ההחלטה על ביטול ההסכם שניתנה בהיעדר הגרושה וקבע כי ייערך דיון מחודש בנושא.

הוויתור על הדירה התבצע בזמן בו ניתן לבטלו בהליך חדלות פירעון

השופט קבע כי "אין מחלוקת כי הוויתור חל בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק והמאפשר ביטול פעולה לגריעת נכסים". השופט ציין כי הנאמן בבקשתו לביטול ההסכם להענקת הדירה התבסס על הצהרת החייב כי היו לו חובות בשנת 2016 (בזמן שחתם על ההסכם לוויתור על מחצית הדירה), לבנק לאומי של  100 אלף שקל.

בנוסף טען הנאמן כי לחייב יש חובות כיום של 700 אלף שקל. הנאמן פירט כי הוגשו 14 תביעות חוב בהיקף של 880,432 שקל בהליך הנוכחי כנגד החייב, אשר הוכרעו והועמדו על 744,060 שקל בדין רגיל ו-6,795 שקל בדין קדימה. הנאמן ציין גם כי במצב הנוכחי החייב עומד בפני ביטול ההליך לאור מחדליו, בנוסף יש לחייב זכויות פיננסיות בחברת מגדל של 222,640 שקל

השופט עידו כפכפי ציין כי בדוח ממצאי הבדיקה פירט הנאמן את גרסת החייב לפיה קריסתו הכלכלית החלה לאחר גירושיו, לטענתו עקב משיכת כספים על ידי גרושתו מחשבון בנק משותף בבנק מזרחי. מבדיקת החובות לכל הנושים שפורטו בהליך נמצא כי מועד יצירת החוב הוא משנת 2017 ואילך.

לגבי החוב לבנק לאומי, אשר לא מופיע בין החובות המוצהרים בהליך זה, הפנה הנאמן לשתי הלוואות ממרץ 2016, סמוך לפני הסכם הגירושין, של 106,511 שקל, ולפניית בנק לאומי משנת 2019 בהליך הקודם של החייב, בה פירט כי תביעת החוב המקורית הוגשה על 86,000 שקל והוחזר סכום של 51,711 שקל ממימוש הרכב כך שנותרה יתרת חוב של כ-34,000 שקל.

השופט ציין כי ההליך הקודם של פשיטת הרגל של החייב בוטל בשנת 2019 עקב מחדליו בהליך. במסגרת ההליך הקודם שהיה סמוך יותר להסכם הגירושין לא הוגשה בקשה לביטול ההענקה של הדירה. בנוסף, מבדיקת בקשת בנק לאומי בהליך למימוש הרכב ניתן ללמוד כי שתי ההלוואות נועדו לצורת רכישת רכב חדש מסוג סיאט איביזה.

לטענת הגרושה, בעלה לשעבר לא היה חדל פירעון במועד הסכם הגירושין הואיל ורכש רכב חדש בשנת 2016, טס לחופשה במרץ 2017 ולשיטתה רק לאחר תאונה שעבר בשנת 2017, חלה ההתדרדרות הכלכלית שהובילה להסתבכותו.

האם היה חדל פירעון בזמן מתן הדירה?

השופט ציין כי יש לבדוק האם החייב היה חדל פירעון בעת הענקת זכויותיו בדירה. בתגובתו הראשונית החייב התנגד לבקשה,  אך שינה עורו לאחר שהבין כי מימוש הדירה יכול להציל אותו מביטול הליך חדלות הפירעון הנוכחי שלו, ולכן טען כי חובותיו נוצרו לאחר ההסכם.

הנאמן הציג למעשה רק את החובות לבנק לאומי כעילה לקבוע שהחייב היה חדל פירעון. למרות שהחייב וגרושתו טענו כי היו חובות משותפים לבנקים, ההסכם שותק ביחס לחובות אלו. החייב בתגובתו הראשונה אישר את טענת המשיבה כי התחייבה לסלק את החוב לבנק מזרחי, אולם לטענתו לא עשתה כן.

השופט ציין כי מבדיקת ברשימת החובות המוצהרים אין חוב לבנק מזרחי הגרושה טענה כי היא כן פעלה לתשלום חוב זה ועמדה בהתחייבויותיה לשלם לבנקים. הגרושה  הגיעה להסדר חוב עם הבנק ושילמה 55 אלף שקל

השופט קבע כי לא נסתרו טענות הגרושה כי היא פעלה לתשלום החובות המשותפים לבנקים וכי במועד ההסכם בעלה לשעבר לא היה במצוקה כלכלית. השופט ציין כי אומנם חובות משותפים לבנקים יכולים להעיד על חדלות פירעון של החייב, אולם לא הוצגו ראיות להיקף החובות, בנוסף קבע כי  החובות המשותפים בעת הגירושים הם לא חלק מהחובות בהליך הנוכחי של החייב.

השופט הוסיף כי לגבי החוב לבנק לאומי, נמצא כי אכן נלקחו שתי הלוואות, אולם נרכש תמורתן רכב, ולכן אין הדבר מעיד על חדלות פירעון. בנוסף, הנאמן לא הציג ראיות כי בעת חתימת ההסכם בשנת 2016 לא עמד החייב בהתחייבויותיו ולא יכול היה לשלם את חובותיו במועדם.

השאלה המשפטית שנדונה היא האם יש לבטל את הענקת זכויותיו של החייב בדירת בני הזוג לבת זוגו במסגרת הסכם גירושין, המקביל להליך להתרת נישואיהם?

הצידוק לכלל הייחוס לאחור בחוק המאפשר ביטול גריעת נכס מקופת הנשייה, הוא כי החייב היה בחדלות פירעון בעת הפעולה שנעשתה. ההנחה היא כי כאשר החייב בחדלות פירעון, אין לאפשר לו לנצל את פרק הזמן עד שפונה להליך, כדי להעביר את נכסיו לאחרים.

השופט ציין כי "מהוראה זו יש להסיק כי מקום בו החייב ביצע את הפעולה בזמן שידע שהוא בחדלות פירעון או מתוך כוונה להבריח נכסיו, ראויות להחמיר עם הקביעה כי הוא היה חדל פירעון. מנגד, מקום בו כמו חלק גדול מהאוכלוסייה היו לו התחייבויות שיכול היה לעמוד בהן, לא בקלות ייקבע כי היה בחדלות פירעון".

 

פרידה אמיתית

השופט ציין כי לגבי "החובות אחרים לבנקים לא הוכח טיבם ולא נסתרה טענתה כי היא הייתה זו שנשאה בחובות האלו. בעלה לשעבר החל לצבור חובות החל משנת 2017 ופנה להליך פשיטת רגל, בחלוף כשנה במרץ 2018. השופט קבע כי "שוכנעתי כי בעת הגירושין לא היה בעלה לשעבר במצב של חדלות פירעון, אלא נקלע אליו לאחר מכן".

השופט קבע כי "מדובר בפעולה שבוצעה כחלק מהסכם גירושין כולל, כחלק מהליך התרת נישואין בין בני הזוג, כאשר אין חולק כי מדובר בפרידה אמיתית ולא למראית עין לצרכי הליך זה". השופט ציין כי "ויתור על נכס במסגרת הסכם גירושין יכול להיחשב כעסקה לגריעת נכס מקופת הנשייה, אולם יש לנקוט משנה זהירות מהתערבות בהסכם גירושין תקף אשר נועד לצרכי סיום הקשר הזוגי, תוך יתרונות וחסרונות לשני הצדדים".

"אולם כאשר מדובר בבקשה לביטול הענקה שבוצעה אגב הסכם גירושין שאושר בערכאה שיפוטית יש לנהוג זהירות יתרה, הן מטעמים של כיבוד ערכאות והן משום ששיקולים של בני זוג שמתגרשים מורכבים. זהירות זו מתחייבת במיוחד אם הצדדים התגרשו לפני שבן הזוג החייב נקלע לחובות ולבן הזוג הגרוש אין קשר לחובות מאוחרים אלה".

השופט קבע כי  "ניתן לראות בהסכם הגירושין והאיזונים בו כתמורה בת ערך בגין וויתור החייב על חלקו בדירה, כאשר לדברי החייב הוא ויתר על חלקו בדירה כדי להעניק לילדיו קורת גג.

גרושתו ציינה כי יוצגה על ידי עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי והיקף החובות המצומצם שהוטלו על החייב בהסכם, מלמדות כי מדובר היה באיזון ראוי בין נכסי בני הזוג. הודגש כי החייב לא נדרש לשאת בהוצאות מיוחדות עבור הקטינים ובנוסף לא נקבעו זמני שהות עם הקטינים, כך שכל נטל הגידול נפל על כתפיה.

עוד הודגש כי נשאה בתשלום חובות משותפים וכי לא דרשה את חלקו של החייב בזכויות פנסיוניות שנצברו לזכותו. האישה לשעבר הפנתה לכך שהחייב נטל הלוואה מקרן הפנסיה לאחר הסכם הגירושין.

השופט כפכפי קבע כי הגרושה נשאה בחובות משותפים, וכן וויתרה על זכויות פנסיוניות של החייב. כמו כן, היקף החיובים שהוטלו על החייב בהסכם הגירושין, יש בהם כדי לתמוך בבקשת המשיבה כי קיבל הוא תמורה בגין הוויתור על חלקו.

לפי הצהרת הצדדים בעת אישור ההסכם, הוויתור היה על זכויות של כ-250,000 שקל  בלבד, תוך שהגרושה התחייבה לשאת במשכנתא, אשר מחציתה הייתה שווה לערך לזכויות החייב בדירה. הנאמן ציין בהליך כי אין להכיר בטענת קיזוז של תשלומי משכנתא כתמורה, וכי הנושים רשאים להגיש תביעת חוב בגין תשלומים אלו, אולם נתון זה מהווה שיקול נוסף במסקנה כי וויתור החייב לא היה על זכויות רבות ובחינת מכלול ההסכם ונסיבותיו מלמדת כי החייב קיבל תמורה בעד ערך בגין הוויתור.