השבוע דווח כי לאיש העסקים אליעזר פישמן הולכת להיות "תספורת" ענק על סך של יותר ממיליארד שקלים. מאז הדיווח העיתונים רועשים באמירות של בנקאים, אנשי פיננסים ופובליציסטים לגבי העסקה הנרקמת ועושה רושם שהעם היושב בציון מזועזע מהפרשה. בטור זה נרצה לעשות סדר ולהכניס לפרופורציות את התספורת של פישמן ולהראות שתספורות הן חלק ממהלך העסקים התקין של גופי אשראי, גם אם המקרה הזה הוא מקרה הקיצון. אחת הסיבות העיקריות ללקיחת ריבית על הלוואות היא כדי לפצות את הגוף המלווה על הסיכונים שהוא לוקח (בעיקר שהכסף עצמו לא יחזור) והבנקים יודעים מראש שחלק מההלוואות שהם נותנים לא יוחזרו במלואן. כמובן שעולות שאלות קשות האם הבנקים עמדו נכון את הסיכון של ההלוואה לפישמן ולזה נתייחס בהמשך.

בעוד אנשים שמקושרים לעסקה מביעים את דעתם בניסיון לשפר את מצבם היחסי בעסקה, מתנהל דיון ציבורי עירני לגבי השאלה האם נכון לאפשר לאיש עסקים לעשות "תספורת" לחוב. כמו כל דיון ציבורי הוא יהיה יעיל רק אם יתבסס על נתונים ועובדות ולא על אמירות חסרות בסיס.

בפוסט זה ננסה להבין תחילה מהי תספורת של חוב ואז נצלול לנתונים וננסה להבין האם תספורות נפוצות יותר בישראל מאשר במדינות אחרות בעולם והאם נכונה האמירה (החוזרת על עצמה בתקשורת) כאילו הבנקים "רכים" יותר עם אנשי עסקים שמפסידים מיליארדים מאשר עם עסקים קטנים שמפסידים עשרות או מאות אלפי שקלים.

נזכיר כי תספורת זה מצב שבו הלווה לא יכול לשלם בחזרה את כל הקרן והריבית על ההלוואות שהוא לקח ולכן מחזיר רק חלק מתוך החוב הכולל. במצב זה המלווים (לרוב מוסדות פיננסים) סופגים הפסדי אשראי שכן ההחזר שהם מקבלים נמוך מההחזר שהם צפו.

• האמת על אליעזר פישמן - ולמה הוא ימשיך להיות מודל לחיקוי?
• חייו ומותו של אליעזר פישמן - הטייקון שאיבד נכסיו, אבל לא את חבריו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

1. האם תספורות נפוצות בישראל יותר מאשר במדינות אחרות?

כבר שנים שאני שומע במסדרונות האוצר שהפסדי האשראי של הבנקים והמוסדיים הישראלים נמוכים מאשר של מקביליהם בחו"ל. חיפוש של השוואות בין-לאומיות העלה חרס אך בדוחות של הפיקוח על הבנקים יש מספר השוואות שמראות שהאשראי הפגום בישראל נמוך מאשר במדינות ה-OECD. בגרף הבא שנלקח מהסקירה בנקאית השנתית של הפיקוח על הבנקים ניתן לראות שאחוז האשראי הפגום של הבנקים בישראל נמוך מאשר במרבית מדינות ה-OECD. מצד שני ניתן לראות שהוא עדיין גבוה יותר מאשר המדינות שישראל רוצה להידמות להן ובראשן ארה"ב ובריטניה.

הגרף מראה שסך האשראי הפגום של הבנקים בישראל הוא 1.9% בעוד ממוצע ה-OECD הוא 6.1% והחציון הוא 3.1%. כלומר לא נראה שהבנקים בישראל נותנים אשראי בצורה פחות טובה מאשר בשאר מדינות המערב.

2. האם הבנקים רכים יותר עם "טייקונים" לעומת עסקים קטנים?

בשנים האחרונות נחשפנו לתספורות רבות. בין אנשי העסקים שהגיעו למצב זה ניתן למנות את נוחי דנקנר, אילן בן דב ויצחק תשובה. חשוב לשים לב שאשראי שניתן לתאגידים גדולים הוא לרוב אשראי שנקרא non-recourse כלומר אשראי שברגע שהוא ניתן אי אפשר לחזור ללווה (לאיש העסקים) ולדרוש ממנו שישלם בעצמו את החוב. זאת בניגוד לאשראי שרובנו לוקחים בבנק שבו כן ניתן לחזור ללווה במקרה שהוא לא שילם ולכן אנחנו תמיד נחתום על ערבות (או נביא ערבים) לחובות שלנו מול הבנק.

• על ניהול סיכונים: איך נזהה את הקרנף האפור?
• הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ לישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• על ניהול סיכונים: איך נזהה את הקרנף האפור?

מצב עניינים זה הוא הגיוני בסה"כ ומעוגן היטב ברעיון של חברות בערבון מוגבל מכיוון שלא ניתן לצפות שמישהו יקח על עצמו התחייבויות של מיליארדים. מה שכן כאשר נותנים אשראי מסוג זה הגופים המלווים צריכים לבדוק שהחברה אכן תוכל להחזיר בעתיד את ההלוואה שלקחה ולשם כך לרוב מבקשים ביטחונות גבוהים ועמידה בקובננטים (אמות מידה פיננסיות) כדי להגן על עצמם.

ועדיין עומדת השאלה? האם הבנקים בישראל רכים יותר עם אנשי עסקים עמידים מאשר עם אדם אנונימי מהיישוב? התקשורת הכלכלית בשנים האחרונות עונה על השאלה הזאת בכן מובהק ומתרצת את הסיבה לכך בריכוזיות הגבוהה במשק ובמשחקי תן-קח בין המקורבים. האמת היא שמסקירות חוזרות ונשנות של הפיקוח על הבנקים מתקבלת תשובה שונה לחלוטין. בגרפים הבאים תוכלו לראות שהפסדי האשראי של הבנקים מלקוחות קטנים גבוהים מהפסדי האשראי שלהם מהחברות הגדולות. למעשה המגזר שבו היקפי התספורות הם הגבוהים ביותר הוא מגזר העסקים הקטנים. לפי הגרף הבא מגזר העסקים הקטנים יצר בשנים 2009-2014 הפסדים של בין 0.5% ל-1.4% בעוד שמגזר העסקים הגדולים יצר הפסדים של עד 0.9%. חשוב לשים לב שבחלק מהשנים ההפסד אשראי של הבנקים על עסקים גדולים היה שלילי כלומר הבנקים הצליחו לגבות יותר מאשר הם מחקו באותה שנה. סה"כ מתקבלת תמונה שמראה שהעסקים הקטנים זוכים להרבה יותר תספורות מאשר העסקים הגדולים מה שמסביר בין היתר את הריביות הגבוהות יותר שהעסקים הקטנים משלמים.

מהסקירה האחרונה (שפורסמה ממש לפני שבועיים) עולה כי יש גידול מדאיג במחיקות האשראי ללקוחות פרטיים שהגיעו בשנת 2016 לכמט פי 20 ממחיקות האשראי על הלקוחות הגדולים. הגידול במחיקות האשראי ללקוחות הקטנים מדאיג ועל זה התבטאו באחרונה בכירים בבנק ישראל ובראשם נגידת הבנק, ד"ר קרנית פלוג.

סיכום

הסאגה של פישמן עם הגופים המממנים נכנסה אמנם לישורת האחרונה אך היא רחוקה מסיום. כבר לפני מספר שנים היה ברור לכולם שאלא אם יתרחש נס כלכלי פישמן יגיע לפשיטת רגל כאשר על פי פרסומים בעיתונות (משנת 2015) החובות שלו היו גדולים בכ-2.5 מיליארד מהנכסים שלו.

בינתיים הפער הזה קטן ועכשיו העיתונות מדברת על תספורת של כ-1.5 מיליארד אך המספרים הראשוניים עליהם מדברים עוד כנראה ישתנו.

האם העמדת האשראי לפישמן הייתה תקינה? קשה לדעת. בוודאי שיהיה נכון לבחון את הנושא לעומק לאור גודל ההפסד שהגופים המממנים ספגו מעסקה זאת ואני בטוח שגם בבנקים עצמם וגם בפיקוח על הבנקים נעשית בדיקה בנושא זה.

האם נכון להכניס את פישמן לפשיטת רגל? זוהי שאלה של האם להיות חכם או להיות צודק ואין לה תשובה ברורה. אם נסתכל רק על פישמן עצמו עדיף לגופים המממנים להגיע איתו להסכמות ולהימנע מהסחבת המשפטית היקרה והמיותרת. אך אם מסתכלים קדימה על איש העסקים הבא שיגיע למצבו ורוצים להרתיע אותו אולי יהיה נכון לגרור את פישמן למהלך המביך של פשיטת רגל.

הרשת עוד תרעש ותגעש על פרשת פישמן כמו שהיא רעשה על הפרשות הקודמות (וכנראה גם על הבאות שיבואו יום אחד). אבל חשוב להתסכל על הנתונים ולהבין שתספורות הן חלק אינטגרלי מהעולם ולא ניתן לקיים עולם עסקים ללא תספורות שכן סיכונים תמיד יתקיימו ולעיתים גם יתממשו. הנקודה שצריך לשאול את עצמנו היא האם הגופים הפיננסיים תמחרו נכון את ההלוואה שנתנו לפישמן והאם הגנו על עצמם בצורה טובה. אלו שאלו מקצועיות שכיום הרגולטורים צריכים להתעסק בהן. אך מסע צלב כנגד הבנקים או פישמן עצמו לא יקדמו אותנו לשום מקום וגם אין להם מקום בחברה דמוקרטית.

*הכותב הוא בעל תואר ראשון ושני בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון ששימש במשרד האוצר במספר תפקידים. בין השאר היה עוזר למנכ"ל המשרד, יועץ כלכלי לסגן שר האוצר, הוביל 3 רפורמות גדולות במשרד ושימש כמרכז ועדת הריכוזיות וכמרכז וועדת שטרום.