מאקרו: החצי השני של שנת 2023 יקבע את כיוון המניות בחצי הראשון שוק המניות לא מסונכרן עם הכלכלה הריאלית, אלא צועד צעד אחד לפניה. לכן, למרות שבשנת 2022 נרשמה צמיחה במרבית הכלכלות בעולם (לפחות ברוב השנה) ולמרות שרווחי החברות טיפסו, כמעטו כל שוקי המניות דווקא ירדו. בוול סטריט הסתכלו על הצפי להמשך, העריכו שבחודשים הקרובים הכלכלה תיכנס למיתון ורווחי החברות יחתכו, ומיהרו לתמחר את זה בשווי הנוכחי של המניות. כי השווי הנוכחי, כמובן, לא משקף את הרווח העכשווי, אלא מה מצופה מהחברות בעתיד הקרוב והרחוק. עונת הדוחות של הרבעון הרביעי של שנת 2022 עוד לא התחילה, אבל לפי ההערכות לעונת הדוחות של הרבעון הראשון של שנת 2023 (שיפורסמו לקראת אמצע השנה הבאה) צפויה להיות קטסטרופלית. זו בדיוק הסיבה שייתכן שהעליות דווקא יחזרו עוד לפני שנראה שיפור בכלכלה הריאלית. המפתח להבנת התנהגות השוק במחצית הראשונה של שנת 2023 הוא מה שצפוי לקרות במחצית השניה של השנה ובשנה הבאה. אנחנו כבר די יודעים מה יקרה במחצית הראשונה. הפד הכניס את הכלכלה האמריקאית בעיניים פקוחות ובכוונה מלאה להאטה על גבול המיתון. דוברי הפד' עדיין מאמינים שנחיתה רכה היא אפשרית, אבל השוק מתמחר מיתון. אבל כמה חריף יהיה המיתון ומתי הכלכלה תצא ממנו? זו שאלת מיליון הדולר, או שמא נאמר כמה מאות מיליארדי אם לא טריליוני דולר. במידה והשוק יעריך שהמיתון יהיה קצר ולא עמוק העליות יחזרו עוד במחצית הראשונה של 2023, במידה והשוק יעריך שאנו לקראת מיתון ארוך וכואב הירידות יחזרו ואף יעמיקו. ישנן כעת לא מעט שחקנים בשוק שמעריכים שאנו צפויים לירידות נוספות של עד 30% נוספים במדד ה-S&P500. חשוב לציין בהקשר הזה שלמרות הירידות הכואבות, המדדים המרכזיים למעט הנאסד"ק רשמו ירידות מתונות יותר מאשר בשווקים דוביים קודמים, וזה דווקא בשורות רעות, כי ייתכן שזה רומז שיש לשוק עוד לאן לרדת בשנת 2023.   מהם הגורמים שישפיעו על ההתאוששות שתקרה או לא בשנת 2023? הגורמים שישפיעו על הכלכלה העולמית בשנת 2023 דומים מבחינות רבות לאלו שהשפיעו בשנת 2022. נצביע על שלושת הגורמים שנראים בעיננו כחשובים ביותר: גאופוליטיקה – ערעור הדומיננטיות האמריקאית: מאז נפילת מסך הברזל העולם נשלט באופן כמעט מוחלט על ידי ארצות הברית. פוטין ניסה לערער את הסדר הזה עם הפלישה העבריינית והרצחנית לאוקראינה, ונראה שלפחות בשלב הראשון הוא נכשל. יחד עם זאת המלחמה באוקראינה וההתפתחויות סביבה בפוליטקה העולמית מעידות על היחלשות הדומיננטיות האמריקאית. נכון לשלב זה רוב אזרחי העולם גרים במדינות שלא נקטו בסנקציות נגד רוסיה. אמנם רוב המדינות העשירות – ארצות הברית, אירופה, יפן ומדינות מערביות אחרות כמו אוסטרליה או קנדה משתתפות בסנקציות, אבל מנגד ישנן לא מעט מדינות שלא משתתפות במשחק ומחליטות על מדיניות חוץ עצמאית או אפילו מנוגדת לזו המובלת על ידי ארצות הברית. את הציר האנטי אמריקאי מובילות סין (עליה נרחיב בהמשך) ואירן, אך גם להודו עם יותר ממיליארד תושביה, מדינות אפריקה ואמריקה הלטינית, ערב הסעודית ומרבצי האנרגיה שלה ולהרבה ממדינות אסיה לא מתאים לרקוד לפי החליל האמריקאי, והן פועלות לפי האינטרסים שלהן.   ארצות הברית עדיין מאד חזקה כמובן, אבל כבר כעת נבנות מערכות פיננסיות עוקפות אמריקה. הנפט נסחר במטבעות שאינם דולר, נתיבי סחר ואזורי השפעה נבנים במרץ על ידי סין ומדינות נוספות, ואף אחד כבר לא נעמד דום כשאמריקה שואגת. הסיכון המיידי מהבחינה הזו בא מצד סין והקונפליקט בטיוואן, אבל כשארצות הברית כבר לא משמשת כשוטר הכל יכול של העולם משברים וקונפליקטים יכולים לפרוץ בעוד מקומות שקשה לדמיין כרגע. את פרמיית האי ודאות הזו כדאי לקחת בחשבון, כי קשה לנחש מאיפה יצוץ הברבור השחור הבא שעלול לערער את היציבות הפיננסית והפוליטית העולמית.   גיאופולטיקה - סין: בהמשך לנקודה הקודמת – המצב בסין משפיע על העולם יותר מאי פעם. סין היא כבר מזמן לא רק המפעל של העולם, אלא גם אחד הצרכנים הבולטים עם מעמד ביניים וגבוה הולך ומתרחב. הכלכלה השניה בגודלה בעולם מהווה את מנוע הצמיחה של החברות הגדולות והחשובות בעולם – אפל, טסלה (שצונחת מדי יום לשפל חדש) ועוד נושאות עיניים לענקית האסיאתית. הבעיה המרכזית עם סין היא שהיא עדיין תחת משטר קומוניסטי דיקטטורי, וכך גם יהיה בעתיד הנראה לעין, כשלא נראה שמשהו מערער על הדומיננטיות של המפלגה הקומניסטית במדינה. באופן כמעט חסר תקדים שי ג'ינפינג נבחר בפעם השלישית למנהיג המפלגה הקומוניסטית, מה שמראה את עוצמתו והשליטה המוחלטת שלו בסין.  אבל למרות שבסין הוא כל יכול מבחינה פוליטית, הכלכלה היא לא נתין סיני צייתן והיא פועלת לפי כללים משל עצמה, גם אם זה למורת רוחו של הדיקטטור. סין מתמודדת בשנים האחרונות עם בעיות כלכליות שהוא פשוט לא מצליח להתגבר עליהן, והוא לא ממש מראה סימנים לכך שהוא יודע איך להתמודד עם המצב.   הקורונה בסין היא נושא בפני עצמו אבל גם יכולה להוות דוגמה להתנהלות ולבעיות המובנות בסין. הקורונה התחילה בסין והתגובה הסינית הייתה קשוחה ויעילה כיאה למעצמה דיקטטורית עם שליטה מוחלטת בציבור. בעולם לפני פיתוח החיסון סין הייתה בין המדינות הראשונות שהצליחו לבלום את המגיפה ולחזור לרמה מסוימת של שליטה. אבל לאחר מכן חל שינוי עצום, וסין נשארה מאחור. בעוד בשאר העולם החיסונים המערבים היעילים איפשרו לכלכלות לחזור לשגרה ולחיים לצד הקורונה, בסין התעקשו על חיסונים מקומיים עם יעילות מפוקפקת עד לא קיימת, וכתוצאה מכך נאלצו גם להמשיך בנקיטת עם אמצעים דרקוניים לבלימת המגיפה הרבה אחרי שבשאר העולם כבר כמעט שכחו מהקורונה, ובדרך גם רצחו את הכלכלה.    הסגרים המתמשכים והמדיניות הקשוחה הקשו יותר ויותר על הכלכלה הסינית לחזור לשגרה והחלה תסיסה רבתית כמותה לא הכיר הממשל קודם לכן. בסופו של דבר, שוב, כיאה למדינה דיקטטורית שבמחי החלטה של הרודן לוקחת פניה של 180 מעלות, ההנהגה שינתה מדיניות בצורה דרסטית מאפס קורונה למאה אחוז קורונה ב-2 שניות וכל המגבלות מוסרות בצורה דרמטית. הבעיה? סין עדיין לא מחוסנת, לפחות לא בחיסונים המערביים היעילים. התוצאה? עשרות מיליוני!! נדבקים ביום (37 מיליון נדבקים דווחו ביום אחד השבוע), בתי חולים ששוב עומדים בפני קריסה ומספר לא ידוע של נפטרים (הנתונים הרשמיים כמובן שקריים, עוד בעיה של משטר דיקטטורי - אמינות). כקוריוז עצוב נציין שמניית חברת Fu Shou Yoan הנסחרת בהונג קונג ומפעילה את רשת בתי הלוויות הגדולה בסין זינקה בחודש האחרון בעשרות אחוזים. לאחר שבנובמבר רשמה המניה ירידה שנתית של 40%, נכון לעכשיו היא מציגה עליה שנתית של 15%. או במילים אחרות תעשיית המוות בסין פורחת וזו רק ההתחלה - שווה לשים שם כמה ז'יטונים.   פתיחת הכלכלה הסינית הפיחה רוח חיים במניות הסיניות ועוררה גם תקוות לרוח גבית להתאושות הכלכלה העולמית. אך הידיעה לא הצליחה לסחוף את וול סטריט שממשיכה לדשדש או אף לרדת. יש לזכור שאמנם פתיחת הכלכלה יכולה להיחשב חיובית לצמיחה, אך גם עלולה להדליק מחדש את אינפלציית הסחורות שדי נעלמה בחודשים האחרונים.   אז מה יש לנו פה, ולמה זה משקף את סין? כוח שלטוני כמעט בלתי נגמר, שמנוצל בצורה אגרסיבית בהחלטה של אדם אחד, עוינות למערב שפוגעת בסין עצמה ובסופו של דבר בעיות אמיתיות מובנות שאין להם פתרון בספר ההדרכה לדיקטטור המתחיל (או הוותיק). הקורונה לא מפחדת מכדורי הרובים של החיילים הסינים והשפעתה אמיתית וקשה.   גם שאר הבעיות של סין לא נפתרו, ולא יפתרו במטה קסם, ולא נראה שלמפלגה הקומניסטית יש תשובה. המדינה סובלת מירידה קשה בילודה. למרות שהאיסור הלא אנושי על לידת יותר מילד אחד למשפחה בוטל, הסינים לא ממהרים להביא ילדים, להיפך. בינתיים שוק הדיור עדיין סובל מבעיות מבניות חריפות (בין השאר כי אין ילדים...) והצמיחה המהירה שאיפיינה את סין בעשורים האחרונים די נעלמה, לפחות לבינתיים. שוב, המחשבה שהממשלה הסינית יכולה לפתור בעיות בצורה אגרסיבית ולנהל את הכלכלה מלמעלה בהבל פה של המנהיג העליון מוכיחה את עצמה כטעות קריטית.   יש עוד הרבה מה לדבר על סין, ולמה היא הוכחה שבסופו של דבר דמוקרטיה, על כל מגרעותיה, טובה יותר מדיקטטורה, אך קצרה היריעה. רק נציין שלמרבה הצער הכלכלה העולמית תלויה מאד בסין, ולכן ההתפתחויות שם ישפיעו בצורה מכריעה על היכולת של העולם להתאושש מהמיתון הצפוי ב-2023.   אינפלציה: המדדים האחרונים מעוררים תקווה מצד אחד, אך מדאיגים מצד שני. הצעדים הראשונים לבלימת האינפלציה כנראה נושאים פירות וחתכו כ-2% משיאי האינפלציה שנרשמו ביוני. אולם כידוע זה לא מספיק, וה-2% הבאים יהיו כבר הרבה יותר "דביקים" קשים להורדה, ולאחריהם עדיין צריך להוריד עוד 2% (לא ש2% הראשונים היו קלים...). נראה שהאינפלציה עיקשת ודביקה יותר מהצפוי, והסייקל הנוכחי רחוק מסיום. בשבוע שעבר הראנו שמאינפלציה ממוקדת סחורות עברנו לאינפלציה ממוקדת שירותים. העלאות המחירים בסקטור הזה רק בתחילתם ועוד ימשכו זמן מה. כל עוד הם ימשכו, וכל עוד הפד' לא יראה את האינפלציה מתכנסת לתוך היעד, הוא לא צפוי להפסיק במדיניות המצמצמת. גם אם העלאות הריבית יואטו או אף יפסקו, נזכיר שיש לפד במאזן עוד כמה טריליונים להעלים, וזה יהיה כואב.   ריבית גבוהה, כידוע, היא מכה אנושה לשוק המניות משתי סיבות. ראשית, היא מהווה אלטרנטיבה נטולת סיכון וגורמת לכך שהמניות יהיו פחות אטרקטביות. שנית היא משפיעה באופן ישיר על רווחי החברות, דרך עלות גיוס החוב המזנקת וכן עקב קשיי הצרכנים להמשיך ולצרוך, זאת במקביל למחירים העולים.   מצד שני הכלכלה האמריקאית עדיין משדרת עוצמה, עם שוק עבודה חזק במיוחד. זה אולי מדאיג את פאוול ועלול להרחיק עוד יותר את הורדת הריבית, אבל זה גם מעודד ומשדר חוסן וצמיחה. גם הדולר חזק, מה שגורם הפסדים אולי לחברות האמריקאיות הפעילות בשוק הבנלאומי, אבל גם מראה, שוב, שהכלכלה חזקה ולא הולכת להידרדר כל כך במהירות. אם נסכם נראה שהשפעת שלושת הגורמים הללו, בעיקר השניים האחרונים די שקולה. סין יוצאת מהסגרים, אבל עדיין מתמודדת עם בעיות קשות ונוסף גם הסיכון לעליית מחירי הסחורות. האינפלציה נרגעת, אבל עדיין כאן ועדיין מאיימת על הצמיחה. בשבועות ובחודשים הקרובים נראה איזה כיוון גובר.   מיקרו – עוד סייד קיק של המכוניות החשמליות – השקעה ספוקלטיבית ביצרנית ליתיום חברות הרכב החשמלי חטפו הרבה בשבועות האחרונים. טסלה כבר איבדה מעל 70% מהשיא ומעל 40% רק בחודש דצמבר, כשאליה הצטרפה ביום המסחר האחרון חברת NIO עם הורדת תחזית שהפילה את מחיר המניה. נזכיר עם זאת שהעולם עדיין הולך לקראת חשמול תעשיית הרכב. כל החברות הגדולות ממשיכות להשקיע מיליארדים, ובסופו של דבר טסלה, מובילת שוק הרכב החשמלי היא עדיין חברת הרכב הגדולה בעולם במונחי שווי שוק, למרות הצניחה החופשית במחיר המניה (מה שמעיד על גודל הבועה שהייתה קודם לכן).  לפני מספר חודשים הצבענו על כך שלא פעם ממהפכות בתעשייה כלשהו נהנות דווקא החברות שמלוות את התעשייה מן הצד. הדוגמה המפורסמת היא חברת ליוויס שנוצרה ופרחה עקב הבהלה לזהב בקליפורניה של המאה ה-19. דיברנו, אם כן, על יצרניות המטענים של הרכבים החשמליים, שיכולות להנות ממהפכת הרכב החשמלי. הפעם נצביע על גורם אחר שמתלווה לתעשיית הרכב החשמלי – תעשיית הלת'יום.   ליתיום היא מתכת נדירה החיונית ביותר ליצור בטריות שהן אולי החלק החשוב ביותר בתעשיית הרכב החשמלי. בשנתיים האחרונות עלה מחיר הליתיום פי 13, ומחיר הבטריות מבוססות הליתיום זינק ב-485% בשנה האחרונה. לפי ההערכות הביקוש לליתיום צפוי לזנק פי 40 עד שנת 2040. דרושה השקעה של 42 מיליארד דולר נוספים רק כדי לענות לביקוש הצפוי עד שנת 2030. כך נוצר מירוץ בין יצרניות הרכב החשמלי על אבטחת אספקת הליתיום. בראש המירוץ נצבת טסלה.   ניתן לחלק את התעשייה באופן גס לכריית ועיבוד או זיקוק. באוגוסט השנה אמר אלון מאסק בשיחת הוועידה עם משקיעי טסלה לאחר פרסום תוצאות הרבעון השני כי תעשיית זיקוק הליתיום היא מדפסת כסף. ושהמרווחים בתעשייה מזכירים מרווחים של חברות תוכנה. "הייתי רוצה לחזור ולעודד יזמים להיכנס לעסקי זיקוק הליתיום. כריית הליתיום היא יחסית קלה, הזיקוק קשה הרבה יותר. אתה לא יכול להפסיד, זהו רישיון להדפיס כסף" אמר מאסק באותה וועידה. הבעיה: זה לא פשוט לבנות את מכונת הכסף הזו: "זה די קשה, זה דורש כמות עצומה של מיכון, וקשה לשדרג את היכולת הזו". מאסק הוסיף, ש"אם הספקים שלנו לא יפתרו את הבעיות האלו, אז אנחנו נעשה זאת", ובכך סימן אולי את אחד ממנועי הצמיחה העתידיים של טסלה החבוטה. לחברה אף פטנט רשום לזיקוק ליתיום ממרבצי ליתיום.  

Price of lithium has gone to insane levels! Tesla might actually have to get into the mining & refining directly at scale, unless costs improve. There is no shortage of the element itself, as lithium is almost everywhere on Earth, but pace of extraction/refinement is slow.

— Elon Musk (@elonmusk) April 8, 2022

  בינתיים, עד שמאסק יבנה את יכולות הזיקוק שלו, ישנן חברות אחרות שפעילות בשוק. אחת מהן היא סיגמה ליתיום (סימול: SGML) הפעילה בברזיל ונסחרת בנאסד"ק ובבורסת טורנטו בשווי שוק של כ-3 מיליארד דולר, לאחר עליה של מעל 250% בשנה האחרונה ושל קרוב ל-1000% בשנתיים האחרונות, וזאת למרות שלחברה אין עדיין הכנסות. מה שכן יש לה זה פעילות בכמה פרויקטים מבטיחים שאמורים למצב אותה כחברה ורטיקלית שפועלת גם בתחום הכרייה וגם בתחום הזיקוק. לחברה פרויקט כרייה באזור מינס גרייס בברזיל שהוא הפרויקט המרכזי של החברה. בתחילת החודש עדכנה החברה כלפי מעלה ב-63% את עתודות הליתיום הצפויות במכרה, וכעת היא מעריכה אותם בשווי של כ-15 מיליארד דולר. המכרה צפוי להפיק בסיום בניית השלב הראשון (צפי לתחילת עבודה בתחילת 2023) כ-270 אלף טון של ליתיום לשנה, ובתום השלב השני יגדל הייצור ל-531 אלף טון. אורך החיים של הפרויקט כ-20 שנה. במקביל בונה החברה מפעל לזיקוק. אם התוכניות אכן יצאו אל הפועל כמתוכנן תהפוך החברה לאחת מ-4 יצרניות הליתיום הגדולות בעולם. האנליסטים צופים שבשנת 2023 תעבור החברה לראשונה לרווחיות (או בכלל לרשום הכנסות...) לאחר חמש שנות פעילות, עם הכנסות של מעל 600 מיליון דולר.   48% מהחברה מוחזקת בידי חברות הון פרטי ו-11% על ידי מוסדיים. שאר החברה מוחזק בידי הציבור הרחב. למרות העובדה שאין לחברה הכנסות כעת, קצב שריפת המזומנים סביר יחסית, ובידי החברה מספיק מזומנים כדי לפעול עוד כ-4 שנים גם ללא כל הכנסות, אם כי ההכנסות צפויות להגיע בקרוב. בנוסף גייסה החברה לאחרונה חוב שמבטיח את פעילותה עד שהקופה הרושמת תתחיל לצלצל. בפברואר השנה החברה נבחרה על ידי בנק אוף אמריקה לאחת מ-50 החברות בעשרה סקטורים שבמחסור. סיכונים: הסיפור הזה אמנם נראה מבטיח, אך יש לזכור שהחברה עוד לא ייצרה דולר אחד ובינתיים בעיקר שורפת מזומנים. חברה מן הסוג הזה צריכה להוכיח יכולות תפעוליות וביצועיות ובינתיים אין כאלה בנמצא. גם קצב ההשקעות עוד עלול לגדול כשמפעל הזיקוק עדיין נמצא בשלב הראשוני.