אין ישראלי שטס בשנים האחרונות לחו"ל שלא שם לב למגמה מאוד מעודדת. אם פעם השקל היה מטבע חלש ביחס לדולר ולאירו, היום הוא התחזק מאוד ומאפשר לנו, כתיירים או כאנשי עסקים, להוציא פחות ולקבל יותר.

התחזקות השקל מול המטבעות המובילים בעולם יצר תהליכים נוספים. דוגמה בולטת היא הירידה היחסית בעלייה מצרפת, כאשר הפיחות של האירו עודד רבים מהעולים דווקא לשוב חזרה למדינה האירופית.

לפני עשור, בשל חוסנו היחסי של האירו מול השקל וגל אנטישמיות בצרפת, כמעט ולא היה ניתן למצוא דירה בתל אביב, בנתניה או באשדוד; כשדירות רבות נותרו דירות רפאים. היום זה כבר לא משתלם להם. היום כבר לא שומעים על העלייה הצרפתית. גם בגלל השקל החזק.

אבל התחזקות השקל והפיחות בדולר ובאירו לא משפיעה על מרבית משקי הבית. במרץ 2015, הדולר היה בשיא של כמעט עשור עם יחס של 4.05 שקלים על כל דולר. כיום, הדולר נסחר בכ-3.43 שקלים. ירידה של כ-15%, שאמורה להשפיע באופן רוחבי על כלל הייבוא לישראל ועל הכיס של הצרכן הסופי.

• לבד במערכה: כך הפכו אימהות יחידניות לקורבנות המרכזיים של יוקר המחיה
• יבוא וירידה במחיר או ביטחון תזונתי? 5 עובדות על שוק החלב בישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפועל זה לא קורה. הישראלי הממוצע, כצרכן, לא מרגיש את זה – למה בעצם?

מארג של מונופולים

אחת הבעיות של ישראל היא מארג של מונופולים, ששולטים לא רק בייבוא, אלא גם באנרגיה ותחומים נוספים. אלה, ביחד ולחוד, מעלים משמעותית את מחיר סל הצריכה הממוצע ומדכאים כל ניסיון לתחרות בשוק. זה לא באמת הגיוני - אין סיבה אמיתית למחירים הגבוהים.

כאשר הדולר והאירו יורדים לעומת השקל, אנחנו הצרכנים צריכים ליהנות ממחירים טובים יותר. היבואנים אמורים להוריד מחירים. הם לא עשו זאת ולא עושים זאת. הם בשיא חוצפתם זועקים עכשיו שהקורונה עלולה לגרום להם לעלות מחירים, הם מחפשים הזדמנויות לעלות מחירים, כשבפועל הם היו צריכים להוריד מחירים בשיעור חד ולא עשו כך - מחירי המכוניות לא הוזלו, מחירי המזון המיובאים לא הוזלו? למה בעצם? פשוט - כי אפשר. 

מדובר בגופים שבחלקם שולטים בשוק, מדובר בגופים חזקים שמנסים בכל כוחם לשמר את כוחם - כך בצעד מעורר מחלוקת, שהקים נגדה גם את שר הכלכלה, רשות התחרות הודיעה כי דיפלומט ושסטוביץ, שניים מיבואני המזון והטואלטיקה הגדולים בישראל – אשר דה פקטו שולטים בתחומם – לא יוכרו כמונופול. ההחלטה די בעייתית. שני הגופים האלה מונעים כל ניסיון לייבוא מקביל, דבר שיכול להפחית בצורה משמעותית את המחירים שאנחנו משלמים על מוצרי הייבוא ושמרכיבים חלק ניכר מכל סל הוצאות משפחתיות בכל שנה.

• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• שנת הקציר של קרנות הפרייבט אקוויטי: מי הציפו ערך ומי עדיין מחכים?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

העניין הוא, שלרשות התחרות נוח להתמודד עם מפעילי המעליות, שהואשמו לאחרונה בתיאום מחירים וגם עם חברות גיזום. עם טייקונים, ששולטים במזון, בטואלטיקה ובמוצרי הבנייה, קצת פחות.

אבל גם בתחום הגז, למרות המחויבות של יצחק תשובה להיפרד ממאגר תמר בשנה הבאה, עם קצת עזרה "מהגאונים" ברשות החשמל - סינדל את חברת החשמל למחירים גבוהים ביחס לשוק העולמי. באירופה לדוגמה, מחיר יחידת חום של גז ירד ביולי האחרון לרמה של 3.8 דולרים. בישראל באותה התקופה, המחיר עמד על 6.2 דולרים. ירדן לעומת זאת, גם בשל נושאים מדיניים, משלמים דולר פחות מאיתנו.

מיסוי מוטה יצרנים

פעם היה הטרנד להשוות בין המחירים של מוצרים ישראליים בארץ ובברלין. ברוב המקרים, בשל הצורך להישאר תחרותיים, יצרנים מקומיים מוכרים את מרכולתם מעבר לים במחירים שכל ישראלי היה חולם עליהם. מחירים שלעיתים מגיעים לשליש מהמחירים בארץ.

אין מה להלין על החברות. הן רוצות להרוויח ויעשו כל שביכולתן כדי לעשות כן. ואם נותנים להן, הן ייקחו. ובשתי ידיים. העניין הוא שבמדינות רבות, קיים מיסוי אפקטיבי, שמחייב כל חברה שמוכרת מוצרים בחו"ל, למכור במחיר הנמוך ביותר שהיא מוכרת בשווקים שמחוץ למדינתם.

ישראלים צריכים את החוק הזה כמו אוויר לנשימה.

מחירי הדלק הגבוהים

מחיר הדלק בישראל נקבע על פי 4 פרמטרים מרכזיים: מחיר בשער בית הזיקוק, מס הבלו,  סל הוצאות השיווק לבנזין ומע"מ. מסים על גבי מסים על גבי מסים. מחיר הדלק אמנם ירד מתחת ל-6 שקלים, אבל גם כאן מדובר באבסורד.

מחיר של חבית נפט עולה היום 50 דולר. מדובר בכ-170 שקלים לכ-160 ליטרים. זה אומר שהפער בין מחיר החבית למה שמשלמים עליו הצרכנים הסופיים עומד על למעלה מ-460%. זהו פער בלתי נתפס.

הנפט הוא כיום הדם של התעשייה והכלכלה. בלעדיו משאיות לא נוסעות, מטוסים לא טסים ואוניות לא שטות. אז למה המיסוי הוא רוחבי? למה אי אפשר שיהיה מס פרוגרסיבי? כזה שיאפשר לחברות מסחריות להוציא פחות על דלק וכך להוזיל משמעותית את מחירי הסחורות – כשתוך כדי לחייב בחקיקה את היצרניות לגלם את ההנחה לצרכן הסופי. זה ייתכן, זה אפשרי, אבל בסוף היום, סביר להניח שזה לא יקרה בזמן הקרוב.