פרשת השבוע "תולדות" מפגישה אותנו עם סיפור מכירת הבכורה של עשו ליעקב תמורת נזיד. סיפור שנכנס ללקסיקון העברי והכלכלי עם הביטוי נזיד עדשים כדבר המתאר מצב בו אדם מקבל תשלום נמוך מאד עבור דבר ששווה הרבה יותר, רק משום שהמוכר נמצא במצוקה זמנית.

יעקב מתגלה כסוחר קר וממולח בניגוד לדימויו בספרות, ומפגין יכולת ניצול מצבים מרשימה. מנגד, עשו נתפס כמי שעבור הנאה רגעית מכר דבר שיש לו משמעות לעתיד. באנלוגיה לעולם העסקים ולשוק ההון, אנחנו נתקלים במקרים רבים של קניה במחיר לכאורה נמוך, בנזיד עדשים - כשהצד המוכר מוותר בגלל שלא העריך מספיק את נכסיו או שהיה חייב למכור (מכירה בלחץ). חברת הטקסטיל והאופנה דלתא עשתה בשנים האחרונות מספר רכישות בנזיד עדשים - האחרונה בוגרט (להרחבה על העסקה ומשמעותה לדוחות הכספיים).

עם זאת, לפחות בעולם העסקי לעתים מסתבר שמה שנראה נזיד עדשים הוא לא בהכרח כך - אותה "בכורה" שנקנתה בנזיד עדשים, לא שווה אפילו את הנזיד. זוכרים את "שיטת השקשוקה" - כמה ביקורת ספגה החברה לישראל שקנתה מהמדינה בזכות שיטת השקשוקה (ערבוב של הכל בכל - עורכי דין ומקורבים שעזרו לחברה, פקידים ממשלתיים שלא אכפת להם) את צים ב-90 מיליון דולר. כולם זעקו שמדובר בנזיד עדשים - זה לא היה נכון אז, וזה התברר כטעות מאוד גדולה של החברה לישראל בהמשך - כשמסתכלים על נתונים של שנה - של שנת העסקה, אז  נראה שהעסקה טובה, אבל כשמבינים שצים לא תחזור על תוצאות טובות (סייקל טבעי בשוק הספנות), מבינים שהרווח המייצג נמוך יותר - בפועל הוא הפסד. החברה לישראל ובהמשך קנון (פיצול מהחברה לישראל) הפסידו מאות רבות של מיליוני דולרים על העסקה שעשו "בנזיד עדשים" 

הפרשה - מכירת הבכורה

ונחזור לפרשה - אחרי ששבוע שעבר התוודענו לעסקה הראשונה בין בני אדם בתנ"ך, בפרשת השבוע הנוכחית אנחנו נחשפים לעסקה נוספת הפעם בין נכדיו של אברהם, עשו ויעקב. הסיפור שמוכר יותר בתור "מכירת הבכורה" מעלה מספר שאלות בתחומים שונים ומהווה הזדמנות להשליך מהסיפור על יחסים במשא ומתן ועל עסקאות בימינו.

• מה משמעות העליות של יום שני? איך נכון ולא נכון להשתמש ב-RSI?
• האם השקעה בחברות דיור מוגן כדאית?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כאקספוזיציה לסיפור משלים לנו התנ"ך בתמציתיות את תולדות האחים שהמאבק בניהם התחיל עוד בבטן אמם רבקה. עוד אנחנו לומדים על השוני בניהם, מצד אחד עשו מתואר בתור "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" מנגד הכתוב מתאר את יעקב בתור "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים".

אחרי ההקדמה הקצרה מסופר שבזמן שעשו מגיע עייף מהשדה יעקב מכין נזיד. עשו מבקש מיעקב שיאכיל אותו מהנזיד, יעקב מסכים אך בתנאי שעשו ימכור לו את "הבכורה", עשו מסכים ומנמק זאת כך: "אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה".

למעמד הבכור בתנ"ך ובעולם העתיק משמעות רבה מכיוון שחלקו של הבן הבכור בירושה גדול פי שניים מחלקם של יתר האחים. יתרה מזאת הבכור נחשב ממשיך דרכו של אביו ואכן בהמשך הפרשה יעקב סבור שבעקבות רכישת הבכורה הוא זכאי לקבל את ברכת אביו ראשון. על כן נשאלת השאלה מדוע הסכים עשו למכור את הבכורה בעבור תבשיל טוב באשר הוא יהיה?

• מסמך תמים, שפותח דלתות: כך פועלת יחידת הסייבר של חמאס שנחשפה על ידי פאלו אלטו
• בנק ישראל מסביר שחוק הגיוס הוא חוק השתמטות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

הפרשנים אכן נחלקו בשאלה זו והציעו מספר פרושים, האבן עזרא הלך הדרך ה"פשט" והציע שעשו אכן סבר שהוא הולך למות ולכן לא ראה חשיבות גדולה בתואר. כיוון נוסף בו הלכו הפרשנים הוא שייתכן שחוק הירושה עוד לא היה תקף בזמנם, ורק החשיבות שבמעמד ובברכה הייתה תקפה. אחרים סברו שיעקב שילם לעשו מחיר כספי עבור הבכורה, ונזיד העדשים היה רק 'גושפנקא' לחתימה בארוחה.

בין אם עשו לא ראה חשיבות בתואר ובין אם הוא מכר אותו מסיבות אחרות יעקב מתגלה בסיפור כסוחר ממולח וקר. התנהגותו מפתיעה מאד אל מול התיאור של יעקב כאיש תם כמה פסוקים לפני הסיפור.

יעקב רוצה את הבכורה והוא ממוקד במטרה, ברגע שנקרית בפניו ההזדמנות הוא מיד נחלץ לקדם את הרצון שלו. הוא מנצל את החולשה היחסית של עשו בין אם זאת העובדה שהוא עייף ובין אם זאת העובדה שהוא לא רואה חשיבות בתואר. מנגד, עשו מצידו מציג אימפולסיביות מסוימת וראייה לטווח קצר, בגלל חולשה רגעית, הוא מסכים למכור דבר בעל משמעות בטווח הרחוק עבור "נזיד עדשים". 

בסיפור נתבע הביטוי השגור בפיהם של סוחרים רבים עד ימנו, "נזיד עדשים". המתאר מצב בו אדם מוכר דבר בתשלום נמוך מאד עבור דבר ששווה הרבה יותר בגלל מצוקה. בנוסף, המונח משמש לתיאור החלטות שגויות או קצרות-רואי שנעשות כתוצאה מרעב או מצורך חומרי דחוף כלשהו.