רשתות המזון בעתירה לבג"ץ - לבטל הקנסות בגין אי סימון מוצרים
איגוד רשתות שיווק המזון בלשכת המסחר תל אביב והמרכז ותשע רשתות שיווק מזון: ויקטורי, טיב טעם, יינות ביתן, מחסני השוק, חצי חינם, מגה, מעדני מניה, סופר דוש וקשת טעמים עתרו היום (א') לבג"ץ כנגד שר הכלכלה והרשות להגנת הצרכן בדרישה לבטל סעיפים מרכזיים בתקנות ובנוהלי האכיפה, המתייחסים להטלת עיצומים כספיים בגין אי סימון מחירים על גבי מוצרים.
בעתירה, טוענים האיגוד ורשתות השיווק, כי הרשות להגנת הצרכן אוכפת את החוק בעניין סימון מחירים באופן הנגוע בחוסר סבירות קיצוני, אשר גורם לפגיעה כבדה ובלתי מידתית בזכויותיהן החוקתיות לקניין ולחופש העיסוק. זאת לטענתם במסגרת קנסות של מאות אלפי שקלים המוטלים בגין אי סימון מוצרים - הסנקציה החריפה ביותר הקבועה בחוק.
עוד נטען כי פקחי הרשות להגנת הצרכן עורכים ביקורות בבתי עסק, שאינן מתועדות כראוי, וזאת בניגוד להתחייבויות שניתנו בעניין זה לכנסת לפני חקיקת החוק. עוד נטען כי הרשות להגנת הצרכן אף אינה בוחנת את היחס בין כמות המוצרים שבהם נטען כי נמצאה הפרה של אי סימון מחיר לבין כמות המוצרים המוצעים למכירה בבית-העסק.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
