מינהל מחקר וכלכלה בתמ"ת בחן את נושא ההצקות וההתעמרות בעבודה ומאפייניה העיקריים של תופעה זו כפי שהם באים לביטוי בישראל.

התעמרות והצקות במקום העבודה מוגדרות כהתנהגויות של התעללות מילולית או רגשית הנתפסות, בעיני העובדים עצמם, כהתנהגויות פוגעת/פוגענית. מדובר במנעד רחב של התנהגויות הנתפסות כחוויה שלילית ע"י העובד-מושא ההצקות.

● 55.4% מאוכלוסיית העובדים השכירים בישראל, 1.464 מיליון שכירים, נפגעו מהצקות בעבודה בשנת 2011 בתדירות של מדי פעם ועד לעיתים קרובות.

● 36.9% דווחו שנפגעו מהצקות ע"י מנהלים, 33.6% דווחו שנפגעו מהצקות מצד עמיתים בעבודה ו- 23.1% דווחו שנפגעו מהצקות מצד לקוחות.

● 50.8% מהמרואיינים סבורים שהצקות מהוות מטרד משמעותי בעבודתם היומיומית ו -43.9% סבורים שההצקות מהוות בעיה חמורה במקום עבודתם.

קיימים מעט מחקרים כמותיים- אמפיריים בנושא בכלל ובישראל בפרט, אך מתוך נתונים שנאספו במדינות מערביות שונות, ניתן ללמוד שזוהי תופעה נרחבת ומורכבת למדי :כ- 30% מהעובדים במדינות שנבדקו חוו הצקה כלשהי במקום עבודתם, מרביתן הצקות של ממונים כלפי הכפופים להם.

הנושא נבדק בו- זמנית באמצעות מספר שיטות מחקר שונות:

1. ניתוח סקר כמותי טלפוני שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת של עובדים שכירים בישראל לבחינת היקף התופעה ומאפייניה העיקריים.

2. מחקר איכותני, באמצעות קבוצת מיקוד, בהנחיית מר איתן מאירי, שבה הועלו, ע"י מנהלי ארגוני שירותים וחברות עסקיות, נקודות התייחסות לנושא מזוויות ראיה שונות והובהרו היבטים מקומיים של הצקות והתעמרויות כאלו.

3. סקר ספרות מקצועית רלבנטית על תופעת ההצקות וההתעמרות בעולם המערבי שנערך בידי צוות חוקרים בראשות פרופ' ענת רפאלי מהפקולטה להנדסת תעשיה וניהול בטכניון. בסקר נדונה המסגרת המושגית וטווח ההתנהגויות הנכללות תחת הרעיון של הצקות והתעמרות, כמו גם סיכום מימצאי סקירות אמפיריות עדכניות על תופעת ההצקות וההתעמרות בעבודה (ר' נספח).

הממצאים מלמדים שהצקות והתעמרות בעבודה אינן ייחודיות לארגון זה או אחר, וכי אחד מכל שני עובדים מדווח שנפגע מהצקות בעבודה בתדירות של מדי פעם ועד לעיתים קרובות במהלך שנת עבודה אחת. על כן, מן הראוי הוא שהפתרונות לבעיה יוצגו ברמה כלל- ארגונית או לאומית: בהסכמי עבודה כלליים או בחוק, ולא רק כדרך התמודדות של ארגונים מסוימים או של פרטים שנפגעו מהצקות.

התמונה המצטיירת מכל העבודות הנזכרות, מספקת תיאור מקיף של תופעת ההצקות וההתעמרות בעבודה בישראל, אולם בשל מורכבות הסוגיה של התעמרות בעבודה ומכלול השאלות שהיא מעוררת, מובן שלא ניתן היה, בעבודות הנוכחיות, לספק תשובות לכל המימדים והנושאים הכלולים בתחום הנדון. כך, כדי להשיב לשאלות כמותיות על מידת השפעתן של הצקות והתעמרות בעבודה על פריון העבודה, נדרשת מדידה מדויקת יותר של כמות ההיעדרויות מהעבודה, האיחורים, שעורי העזיבה ועוד, נושאים שראוי להעמיק בבדיקתם בהמשך.

בני פפרמן, מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת הדגיש כי את מימדי התופעה בישראל: "להצקות במקום העבודה ישנן השלכות כלכליות נרחבות על יכולתו של הפרט לייצר ולהפיק את המירב הנדרש ממנו. למדנו מתוך הפעילות המחקרית, שכאשר עובדים נחשפים להצקות - נפגע פריון העבודה שלהם ולכך ישנן השלכות כלכליות חמורות, לצד השלכות ברמה האישית והמשפחתית".

מצורפים קבצי המחקרים:

כמו כן ראו תקציר בנספחים המצורפים בזאת

נספחים:

1. הצקות והתעמרות בעבודה- תמצית מסקר מינהל מחקר וכלכלה.

הצקות והתעמרות במקום העבודה מוגדרות כהתנהגויות של התעללות מילולית או רגשית הנתפסות, בעיני העובדים עצמם, כהתנהגויות פוגעת /פוגענית. מדובר במנעד רחב של התנהגויות הנתפסות כחוויה שלילית ע"י העובד-מושא ההצקות.

קיימים מעט מחקרים כמותיים- אמפיריים בנושא, אך מתוך נתונים שנאספו במדינות מערביות שונות, ניתן ללמוד שזוהי תופעה נרחבת ומורכבת למדי :כ- 30% מהעובדים במדינות שנבדקו חוו הצקה כלשהי במקום עבודתם, מרביתן הצקות של ממונים כלפי הכפופים להם.

עובדים מגיבים להצקות בדרכים שונות שיש להן השלכות ומחיר ברמת הפרט, ברמת הארגון וברמת המשק בכללו.

הסקירה שלעיל מציגה מיפוי ראשוני של הנושא באמצעות ניתוח סטטיסטי -תיאורי של תופעת ההצקות וההתעמרות בעבודה בישראל ומספקת תמונה ראשונית של היקף התופעה ומאפייניה.

הנתונים בסקר הנוכחי נאספו בחודשים ינואר- פברואר 2012 באמצעות 1,120 ראיונות טלפון שנערכו בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית השכירים הבוגרת ( גילאי 18+), העובדים או מחפשים עבודה בישראל.

שאלון הסקר נבנה יחד עם צוות מחקר מהפקולטה לתעשייה וניהול בטכניון, חיפה, בראשות פרופ' ענת רפאלי, ובזיקה לסקר ספרות בנושא שערך צוות זה (ר' פרסום באתר האינטרנט של מינהל המחקר והכלכלה, משרד התמ"ת).

התמונה המצטיירת מהסקר, נבנתה עפ"י מדדים והערכות של הפרטים עצמם, כפי שהם באו לביטוי בתשובות המרואיינים בסקר. יודגש שאין מדובר במדידה ישירה של תופעת ההצקות בעבודה, אלא בהערכות סובייקטיביות של העובדים לגבי התנהגות של התעללות מילולית או רגשית הנתפסת, בעיני העובדים עצמם, כהתנהגות פוגעת /פוגענית.

אולם, הצקות מפריעות לא רק לעובדים אשר חוו אותן באופן אישי. בספרות מתוארת השפעה דומה של הצקות הן על עובדים שהיו קורבנות, והן על עובדים שלא דיווחו על עצמם כקורבנות. מכאן, שמי שנכחו בסיטואציית הצקות והתנהגות פוגענית כלפי עמיתים לעבודה[1][1], עשויים להגיב באופן דומה: ברמת היעדרויות גבוהה או בנטייה לחפש מקום עבודה אחר, ועל כן נכון לצרף השפעות אלו לחישוב של סך העלויות וההשפעות של ההצקות על עובדים כפרטים וע"י ארגונים כמכלול.

נושאים אלו ונוספים ראויים לבחינה בהמשך.

עיקרי הממצאים בסקר:

● 55.4% מאוכלוסיית העובדים השכירים בישראל, 1.464 מיליון שכירים, דווחו שנפגעו מהצקות בעבודה, בשנת 2011, בתדירות של מדי פעם ועד לעיתים קרובות.

● 36.9% דווחו שנפגעו מהצקות ע"י מנהלים.

● 33.6% דווחו נפגעו מהצקות מצד עמיתים בעבודה . כלומר: כל אדם שלישי נפגע לפחות מדי פעם, מהצקות של מנהלים או של עמיתים בעבודה.

● 23.1% מהעובדים דווחו שנפגעו מהצקות מצד לקוחות.

● 50.8% מסכימים עם ההיגד שהצקות מהוות מטרד משמעותי בעבודתם היומיומית

● 43.9% מסכימים עם ההיגד שההצקות מהוות בעיה חמורה במקום עבודתם.

● האוכלוסייה שנפגעה יותר מהצקות מנהלים זוהתה כעובדים צעירים (18-34) ש-40.7% מהם חוו הצקה ממנהלים, גברים, ש- 40.2% חוו הצקה ממנהלים ועובדים מסורתיים 40.4%.

● שעור הנפגעים מהצקות מנהלים עומד על 37.3% בקרב עובדים בארגון שבו עד 10 עובדים, לעומת 44.1% של מי שחוו הצקות ממנהלים בארגונים שגודלם מעל 100 עובדים.

● עובדים שהממונה עליהם הינו גבר דווחו על היפגעות מהצקות מנהלים בשיעור העולה על זה שדווחו מי שהממונה עליהם הינה אשה:41.2% לעומת 33.9% בהתאמה.

● עובדים בתפקידי ניהול בארגון דווחו, על הצקות מצד חברים בעבודה , בשיעור העולה על זה של מי שאינם בתפקידי ניהול:40.0% לעומת 31.2% בהתאמה.

● עובדים בעלי ותק קצר בתפקיד ובארגון נוטים להיפגע מהצקות (מכל מקור /גורם) יותר מעובדים וותיקים בתפקיד ובארגון. כך נמצא כי 41.5% מקרב עובדים בעלי ותק קצר של 0-2 שנות עבודה בארגון ו-39.4% מקרב בעלי ותק קצר בתפקיד חוו הצקות מצד מנהלים , לעומת 33.4% מקרב בעלי ותק שמעל 11 שנים בארגון ובתפקיד שחוו הצקות כאלו.

● 48.2% מהמשיבים הסכימו שהצקות פוגעות באיכות חייהם.

● 51.6% הסכימו שהצקות פוגעות במוטיבציה שלהם בעבודה.

● טווח התגובות להצקות בעבודה נע בין תגובה פסיבית של בכי עלבון :26.1% מגיבים כך (לעיתים ועד לעיתים מאד תכופות), העלבה וצעקות על המציק:20.2%,ועד לתגובה אקטיבית -אגרסיבית של הכאת המציק, שהיא נדירה למדי עפ"י הדיווח, בישראל- 2% מגיבים כך אך גם זאת רק לעיתים נדירות.

● דרכי התמודדות של עובדים עם אירועי הצקה ברמת הארגון:

1) איחור בהגעה לעבודה: 12.0% (בתכיפות של עד פעם בחודש, הכוללת גם התנהגות כזו כל יום או פעם בשבוע לפחות).

2) הפסקות בעבודה ,מעבר להפסקות הרגילות, 9.9%.

3) קיצור יום העבודה-5.4%.

4) היעדרות מהעבודה בנימוק של התחלות- כ- 3.5%.

5) 2.7% נוהגים להיעדר מהעבודה לאחר אירוע הצקה (לעיתים ועד לעיתים תכופות מאד).

6) 3.6% עוזבים את מקום העבודה לאחר אירוע הצקה (לעיתים ועד לעיתים מאד תכופות).

● 62.4% מסכימים עם ההיגד שלמקום העבודה שלהם אכפת מכך שמציקים לעובדים.

● 71.2% מסכימים עם ההיגד שבמקום העבודה שלהם ברור למי לפנות במקרי הצקות.

2. סיכום הממצאים מקבוצת מיקוד בנושא: הצקות והתעמרות במקום העבודה.

קבוצת המיקוד כללה 10 משתתפים, מנכ"לים בכירים וסמנכ"לי משאבי אנוש המייצגים גופים וארגונים מהמגזר הציבורי והעסקי בענפי התעשייה והשירותים המעסיקים במצטבר עשרות אלפי עובדים. דיוני הקבוצה נערכו באוגוסט 2011, בהרצליה, במהלך כ- 3 שעות.

א. כל משתתפי קבוצת המיקוד ידעו לזהות אירועי הצקות והתעמרות בעבודה, חלקם אף חוו התעללות במהלך הקריירה שלהם. האחרים הכירו את התופעה ברמה התיאורטית. אצל חלק מהמשתתפים התפתחה המודעות לנושא רק בעקבות חומרי רקע אשר נשלחו אליהם לקראת הדיון, או בעקבות הרצאות של ניהול אפקטיבי בנושא. (כחלק משלב ההכנה טרם התכנסות קבוצת המיקוד, קיבלו כל חברי הקבוצה נתונים וחומרי רקע על התופעה ).

התעמרות או התעללות פסיכולוגית בעבודה הוגדרה, על דעת הקבוצה, כ "מצב מתמשך של מישהו בעבודה הנוהג באחר באופן חוזר ונשנה ברשעות, על פי רוב ע"י מניפולציות רגשיות, איומים, שתלטנות, או תוקפנות, גורם לו למצוקה ופוגע ביכולת התפקוד של האחר ובבריאותו הנפשית והפיזית". הגדרה זו נראית להם כהגדרה שמכסה את מרבית התרחישים בתחום.

היתה הצעה, של המשתתפים בדיון ,להרחיב את הגדרת ההתעמרות ולכלול בה נושאי אפליה על רקע לאום / צבע / מגדר.

ב. היתה הסכמה כי תופעת ההתעמרות שכיחה בכל מגזרי המשק: ממשלתיים, ביטחוניים, ציבוריים ופרטיים, כשהתחושה היא שככל שהניהול מתקדם יותר, התופעה פחות שכיחה.

ג. בהסתמך על ניסיונם האישי ובהיעדר נתונים סטטיסטיים מהארץ, הסכימו המשתתפים כי הנתונים ממדינות מערביות, שהוצגו בפניהם, לגבי היקף התופעה ונזקיה, אינם שונים, ככל הנראה ממה שקורה בישראל.

ד. חברי הקבוצה מקבלים כסבירים את הממצאים לגבי סוגי המתעמרים שהם: ממונים ישירים בד"כ, וכן עמיתים לעבודה או לקוחות, וכך לגבי סוגי ההתעמרויות השכיחות, הזמן שהן נמשכות, ואפיוני האישיות הייחודיים של המתעמרים ושל הנפגעים .

ה. יש הסכמה כי על הארגון מוטלת החובה לפעול למניעה ולמיגור התעמרויות, אולם לא היתה הסכמה על מי מוטלת אחריות זו: האם על מנכ"ל הארגון ? על מנהלי משאבי אנוש? או אולי נדרשת חקיקה מחייבת שתקבע את דרכי המניעה והטיפול בבעיה ברמה כלל ארצית.

חברי הקבוצה מכירים בכך שיש רצף התנהגויות, החל מהתנהגות לגיטימית, אם כי לא נעימה ובוטה(כגון התפרצות חד פעמית היכולה להתבטא בצעקות / השפלה / ביקורת שלא במקום), עד להתנהגות שהיא ללא ספק התעמרות לכל דבר ועניין(התנהגות מתמשכת ועקבית שיש בה אלמנטים מרושעים והתנהגויות.

3. תקציר מנהלים מסקר הספרות : הצקות והתעמרות במקום העבודה-הגדרה, אפיון וממצאים מהעולם/פרופ' ענת רפאלי, יעל שבבו, הדר מוריה

חווית העבודה של עובדים כוללת לעיתים הצקות והתעמרות על ידי עמיתים, ממונים או לקוחות. סקירה זו מזהה מושגים שונים וטווח רחב של התנהגויות אשר נכללות תחת הרעיון של הצקות והתעמרות וסוקרת את הספרות המקצועית הרלוונטית. הצקות מוגדרות ככל התנהגות אשר פוגעת בעובד וגורמת לעובד אי נוחות משמעותית, כגון העלבות, התעלמות או זלזול, אי מתן קרדיט על עבודה, הצבת דרישות עבודה לא ריאליות, או ביקורתיות יתר. הדגש הוא על התנהגויות אשר מהווה מבחינת המושא להן התעללות מילולית ו/או רגשית.

על פי דיווחים שונים, התופעה של הצקות והתעמרות קיימת ברחבי העולם המערבי, ולפי הנתונים, כאחד מכל שלושה עובדים חש מידה זו או אחרת של פגיעה במהלך עבודתו. ישנם זיהויים של מקומות עבודה ומנהלים "מכובדים" אשר מאפשרים התעמרות, ודוגמא בולטת היא סטיב ג'ובס אשר נהג כלפי הכפיפים לו בקוצר רוח והנחיל לחברת אפל אקלים ארגוני של קוצר רוח, אי סובלנות וזלזול כלפי עובדים. יש אפילו דיווחים המקשרים התנהגויות של הצקה לחדשנות ואיכות של מוצרי החברה. אולם הנחת העבודה בספרות של התנהגות ארגונית, פסיכולוגיה ארגונית וסוציולוגיה ארגונית היא שההצקות מלוות בתוצאות שליליות מבחינת איכות החיים של העובדים ומבחינת התנהלות הארגון.

קיימת בעיה להגדיר מהן התנהגויות של הצקה והתעמרות מאחר וההגדרה תלויה בנורמות חברתיות לגבי התנהגויות לגיטימיות וישנה שונות בין תרבותית בהגדרה של מה נחשב ללגיטימי. כמן כן ישנו סיכוי לפער בין הכוונות מאחורי התנהגויות שונות לבין התוצאות שלהן והשפעתן על מושא ההתנהגות. לכן הגדרת התנהגות מציקה או מתעמרת חייבת להיות על פי המידה בה ההתנהגות נתפשת על ידי אנשים (מושאים או קורבנות להצקה) כהתנהגות כזו, וניתוח הנושא חייב להיות מבוסס על דיווח עצמי של עובדים לגבי חווית העבודה שלהם. ניסיון להגדיר התנהגויות מסוימות בלבד כהצקה עשוי להוביל לאובדן המיקוד בבעייתיות של התופעה.

ישנו מספר מוגבל מאוד של סקירות אמפיריות על תופעת ההצקות וההתעמרות בעבודה, וסקירות קיימות מזהות היקפים נרחבים במקומות מסוימים ובמקצועות שונים. ישנן טענות שעיקר ההצקות נגרמות על ידי ממונים ומנהלים כלפי הכפיפים שלהם, אולם דיווחים אחרים מציעים שהאוכלוסייה החשופה ביותר להצקות היא של עובדים במקצועות השירות והסיעוד, אולי בשל האינטראקציה של עובדים אלה עם גורמים רבים הכוללים מנהלים, עמיתים, לקוחות ובני משפחה של לקוחות.

ניתוחים קיימים עוסקים בין השאר בזיהוי גורמים אשר מביאים לכך שישנן הצקות בעבודה. ישנם היבטים של אישיות העובד המקושרים לתופעת ההטרדה. עובדים הנוטים להערכה עצמית נמוכה ויכולת הגנה עצמית מוגבלת נוטים להיות קורבנות. קורבנות נוטים לסבול גם מרמה גבוהה של רגישות, חשדנות, ודיכאון. קשה לזהות עובדים הנוטים להציק לאחרים, בשל מגבלות היכולת לגרום לאנשים להודות או להכיר בכך שהם מציקים. אולם הצקות מצד מנהלים ולקוחות מדווחות לעיתים תכופות יותר מאשר הצקות מצד עמיתים או כפיפים. ישנם היבטים של מקום העבודה אשר מהווים קרקע פורייה להתעללויות והצקות לעובדים, בעיקר אקלים ארגוני אשר אינו כולל התנהלות מוסרית כמרכיב מרכזי וכולל שינויים תכופים, משברים וקונפליקטים בין אישיים.

תגובות עובדים להצקות והטרדות כוללות התעלמות או הבלגה, במיוחד כאשר ההצקות הן בנסיבות של סביבת עבודה מצליחה, יצירתית ורווחית, אך גם התעמתות עם המציקים, בעיקר אם האקלים הארגוני נותן לעימות כזה גיבוי. ממצאים מציעים שהצקות מעיקות ומזיקות לבריאות הנפשית של עובדים, ומביאות להתנהגויות בעלות עלות ארגונית כגון היעדרויות ותחלופה, כמו גם ביצועים ירודים. לא קיים גוף ידע על התופעה בישראל.