הטייקון שמעלה לכם את הריבית, מייקר לכם את הקולה וקובע על מה תדברו מחר בעבודה

מי קובע על מה ידברו? מי קובע מה יהיו הנושאים הבוערים? למרות שיש לכאורה שפע של ערוצי טלוויזיה, קשת 12 שולטת בשיח. היא מעל כולם ברייטינג, היא מונופול בתחום החדשות. זו עובדה, כשבמקרים רבם הרייטינג שלה עולה או מתקרב לשלושת הבאים אחריה גם יחד. אבי וויס, מנכ"ל ערוץ החדשות קובע את השיח הפוליטי-מדיני-ביטחוני ואבי ניר, מנכ"ל קשת קובע את "השיח הבידורי". מעליהם, בעל השליטה - דודי ורטהיים. כן, כמובן שיש חומות סיניות, וורטהיים לא קובע את התכנים, אבל אם כך, למה ערוץ 12 נמנע להעביר ביקורת ישירה ואמיתית על קוקה קולה ובנק מזרחי טפחות ששייכים  לורטהיים? אולי זה רמז לכך שמדברים על חומות סיניות ובשטח יש פרצה בגדר.   

ורטהיים מעשירי ישראל כנראה חזק יותר מהטייקונים האחרים - להם יש אולי יותר כסף, אבל במספרים האלו, כסף כבר לא משחק תפקיד ומעבר לכך - הוא זה שמשפיע על הציבור בישראל יותר מכל אחד אחר, ואפילו הרבה יותר מנוני מוזס בעל השליטה בידיעות. הוא קובע את האג'נדה, את סדר היום, את הכותרות.

ההפסד שלנו - הרווח שלו  

קשת 12 היא הגוף הכי חזק בשוק התקשרות, והיא גם מרוויחה (לעומת 13 שנמצא דה פקטו בסוג של הסדר חוב מתמשך), אבל הרווחים הגדולים של ורטהיים מגיעים מתחום הבנקאות. 

בזמן שמיליוני ישראלים מתמודדים עם ריביות גבוהות על משכנתאות וגם ריביות דרקוניות על הלוואות צרכניות, יש מי שסופר את הרווחים בשקט, הרחק מאור הזרקורים ועם מעט חשיפה בזכות העובדה שהוא זה ששולט כאמור בחשיפה. אם ירצה יהיה באור הזרקורים, אם ירצה - לא ידברו עליו. 

• מי לא ראה אתמול רוקדים עם כוכבים? על המונופול של קשת בשוק הטלוויזיה
• האם דודי ורטהיים דורש מערוץ 12 שבשליטתו שלא לבקר את קוקה קולה ובנק מזרחי טפחות שבבעלותו?

דודי ורטהיים, שולט בבנק מזרחי-טפחות, בחברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה ישראל) וגם בערוץ 12 (קשת). הוא לא מתראיין, בורח ממצלמות, וכמעט שלא תראו אותו בכנסים.

קוקה קולה היא החזקה ששווה מיליארדים - כנראה סביב 6-8 מיליארד שקל כשלורטהיים יש 60% מהחברה, כלומר שווי החזקה של כ-3.5-5 מיליארד שקל. אבל נראה שההשקעה במזרחי טפחות עקפה אותה בסיבוב.  בהמשך לתחזית האסטרטגית שפרסם בנק מזרחי-טפחות שבה התגאה הבנק בצמיחה מתמשכת, תשואה להון של 17%-18% ותוכנית רב שנתית לצמצום סניפים תוך הרחבת הפעילות העסקית מתחדדת השאלה: מי מרוויח מכך? ורטהיים, מבעלי השליטה בבנק מזרחי-טפחות מחזיק ב-20.3% ממניות הבנק דרך חברה משותפת שבה מחזיקה גם דרורית אחותו בשליש מהמניות (הוא עם שני שליש) והוא מורווח מעל 6 מיליארד שקל בחמש שנים מההחזקה בבנק.  סך ההשקעה במזרחי עולה על 10 מיליארד שקל, חלקו של ורטהיים כ-7 מיליארד שקל. 

יחד עם החזקות בחברות נדל"ן ועוד, הונו מוערך בכ-13-15 מיליארד שקל. הערכה שמרנית. 

קוקה קולה של ורטהיים, זה לא סוד היא סוג של מונופול ומעלה מחירים באופן תדיר. בנק מזרחי טפחות הוא הבנק הכי יקר במערכת הבנקאית בתחום המשכנתאות וההלוואות. בפיקדונות הוא באמצע הטבלה. לא נתונים שאפשר להתגאות בהם. קשת היא כאמור מונופול והיחידה שמרוויחה  בתחום. אנשים בתעשייה מספרים שהסיבה היחידה שרשת מקבלת לקוחות ומפרסמים היא כי קשת "זורקת" לה עצמות, כי היא לא רוצה שהרגולטור ישים עלייה את הזרקור ויגדיר אותה כמונופול. 

• האויב מהצפון - מלחמה או שלום? ולמה הודנה היא תרחיש סביר
• רוצים להשאיר את הרכב קרוב לטרמינל בנתב"ג? המחיר יקפוץ ל-135 שקל ליום
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כל החלקים האלו באימפריה של ורטהיים שמים אותו בראש טבלת האנשים החזקים בארץ, ובעיקר כאיש הכי "מאותרג". לא נוגעים בו. לא הרגולטורים, ולא בתקשורת - אף אחד לא רוצה "להתעסק" עם האיש החזק בארץ. 

כיצד הצליח לשמר שליטה כה רחבה במגזרים שונים תוך הימנעות מביקורת ציבורית? ולמה, למרות הכוח העצום השם של ורטהיים כמעט ואינו מוזכר בדיון הציבורי? התשובות טמונות לכאורה לא רק באסטרטגיה של ורטהיים, אלא גם בגישה הרכה של הרגולטורים והתקשורת: בנק ישראל שמעדיף ללטף את הבנקים, הפיקוח שמתייחס לריכוזיות כאילו מדובר בתופעת טבע, ומדיניות שמגנה על 'יציבות המערכת' גם כשזו מייצרת עושר חסר תקדים לבעלי ההון.

יורש האימפריה: דודי קיבל את המפתחות

דוד (דודי) ורטהיים בנו של מוזי ורטהיים ז"ל, ירש ב-2013 את השליטה באימפריה המשפחתית, שכוללת את בנק מזרחי-טפחות, החברה המרכזית למשקאות וקשת. החלוקה בין דודי לאחותו דרורית לא הייתה שוויונית: הוא קיבל 63% מהאחזקות, בעוד דרורית קיבלה 37%. דרך חברת M.W.Z אחזקות שבה הוא מחזיק 63%, שולט ורטהיים בכ-20.3% ממניות מזרחי-טפחות, יחד עם משפחת עופר (21.2%), שמהווים יחד גרעין שליטה אפקטיבי בבנק השלישי בגודלו בישראל, ששווי השוק שלו חצה את ה-50 מיליארד שקל מה שמעמיד את חלקו של דוד ורטהיים כ-13% מהמניות על שווי של כ-6.6 מיליארד שקל. זהו זינוק של יותר מ-2 מיליארד שקל תוך כמה שנים, שמצטרף להכנסות מדיבידנדים של מאות מיליונים מדי שנה.

הסכסוך המשפחתי עם אחותו שטענה בעבר כי היא לא שותפה באופן הולם בקבלת ההחלטות מאפשר לנו הצצה אל המעמד הדומיננטי של דוד ורטהיים גם בתוך ניהול האימפריה המשפחתית. על פי דיווחים, היו ניסיונות מצדו לפצות את דרורית או לרכוש את חלקה לפי שווי מוערך של כ-7 מיליארד שקל מה שלא צלח. דודי ורטהיים נשאר בעל השליטה המרכזי. מבנה האחזקות המורכב שכולל שרשור של חברות פרטיות ונאמנויות שנמצאות בשליטתו מאפשר לו לרכז את הכוח אצלו באופן כמעט מוחלט. גם אם ההחזקות רשומות תחת שמות שונים או במסגרת שותפות עם אחרים, הוא שולט בגופים שמקבלים את ההחלטות בפועל. כך הוא מצליח לנהל את האימפריה העסקית מבלי להיחשף בעצמו לציבור או למוסדות הפיקוח, ולמזער את התלות בשותפים פורמליים כמו דרודית.

רווחי עתק - תוצר למדיניות בנק ישראל

התחזית האחרונה של מזרחי-טפחות שצופה את המשך הצמיחה בתשואה להון של 17%-18%, עם תיק משכנתאות של 225 מיליארד שקל וצמיחה שנתית ממוצעת של 10.7% מאז 2019 מבטיחה לבעלי השליטה ובכללם משפחת ורטהיים, המשך זרם דיבידנדים יציב וגדול. רק בשנה שעברה לבדה רשם מזרחי רווח נקי של כ-5.5 מיליארד שקל, מתוכם חולקו כ-2.2 מיליארד שקל כדיבידנדים כ-440 מיליון שקל מתוכם זרמו למשפחה וחלקו של דודי באחזקה הניב לו 286 מיליון שקל. בחמש השנים האחרונות גרף ורטהיים למעלה מ-3.1 מיליארד שקל מדיבידנדים ומרווחי שווי על המניות, וזאת תחת מדיניות הריבית הגבוהה של בנק ישראל, שבראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון והמפקח על הבנקים דניאל חחיאשוילי.

הריבית הגבוהה, שהוצגה ככלי ל"ייצוב הכלכלה", הפכה את הבנקים למרוויחים הגדולים. בעוד הלקוחות משלמים ריביות של 5%-7% על משכנתאות ואפילו יותר מזה על הלוואות צרכניות הריביות על העו"ש נותרו אפסיות. הציבור התרעם, חברי הכנסת דפקו על שולחנו ובנק ישראל לקח חצי שנה כדי להכריז על "הטבות" בסך מיליארדים אותן הוא חייב את הבנקים 'להחזיר' לציבור, אחרי מסיבות היח"צ נדהמנו לגלות שההטבות הן תיאורטיות ללא אכיפה ממשית ומסתכמות על כ-3 מיליארד שיפרסו על שנתיים. זאת מבלי לעשות את הצעד הברור מאיליו ושיכול היה לקחת לא חצי שנה אלא אולי חצי שעה וזה לחייב את הבנקים לתת ריבית סבירה על המיליארדים של משקי הבית ששוכבים בעו"ש. התוצאה של הגישה הרכה והמלטפת הזאת היא המשך עושק הבנקים של הציבור בכ-7 מיליארד שקל בשנה על חשבונות העו"ש, בעוד התשואה להון שלהם מזנקת מ-10% ל-18% תחת הנגיד הנוכחי. התחזית מגדילה מספרת שמזרחי מתכנן להמשיך ולנצל את המצב, עם יעדים שאפתניים להגדיל את נתחי השוק באשראי ובפיקדונות והוא אפילו יעשה "ייעול" שמשמעותו פחות סניפים ויותר דיגיטציה כלומר, פחות שירות אנושי ללקוחות.

שליטה רב-מגזרית

מעבר לבנק מזרחי, ורטהיים שולט גם בחברה המרכזית למשקאות, שמחזיקה במותגים כמו קוקה-קולה, טרה, נביעות וקרלסברג, ובכך מהווה לכאורה מונופול בשוק המשקאות. בנוסף, הוא מחזיק כ-74% מקשת, ערוץ הטלוויזיה הנצפה בישראל. השילוב הזה שליטה בבנק, במונופול צרכני ובכלי תקשורת מרכזי יוצר ריכוז כוח חסר תקדים. היו לא מעט תחקירים ששרטטו דפוס עקבי של הימנעות מסיקור ביקורתי של עסקיו בערוץ 12. למשל כשהערוץ סיקר את משבר יוקר המחיה בעבר כמעט ולא הייתה התייחסות לקוקה-קולה וזאת למרות שליטתה הכמעט מוחלטת בשוק המשקאות בשיווק ובמדפים. גם בנוגע לבנק מזרחי-טפחות הסיקור התקשורתי היה שולי ועם טון מרוסן זאת בניגוד לבנקים אחרים שזכו לביקורת תכופה ונטולת פניות.

השליטה בקשת מעניקה לורטהיים השפעה עקיפה על השיח הציבורי. בעוד ערוץ 12 נתפס כמבקר חריף של הממשלה, נושאים הקשורים לעסקי ורטהיים - כמו בנק מזרחי-טפחות או החברה המרכזית למשקאות - מקבלים סיקור זהיר ומצומצם. זו אינה טענה שוורטהיים מתערב ישירות בתוכן החדשות, אלא תצפית על תבנית חוזרת: העסקים של ורטהיים שנוגעים בחיי היומיום של מיליוני ישראלים זוכים למעט מאוד ביקורת בערוץ שבבעלותו וגם בערוצים אחרים שבתקשורת הממסדית. הדפוס הזה מעורר שאלות על היכולת לקיים דיון ציבורי פתוח ומאוזן בנוגע לכוח הכלכלי העצום של אחד האנשים העשירים במדינה.

הרגולציה בישראל נכשלה בשתי חזיתות מהותיות: האחת - בהגנה על הציבור מפני רווחיות מופרזת של הבנקים, והשנייה - בטיפול בריכוזיות הכלכלית של בעלי הון כדוגמת דוד ורטהיים, שמחזיק בעמדות שליטה בשלושה מהתחומים המרכזיים במשק: אשראי (מזרחי טפחות), צריכה (קוקה-קולה ישראל), ותקשורת (קשת 12).

רשות התחרות, שאמונה על שמירה על תחרות, נמנעה מלהכריז על החברה המרכזית למשקאות כ'קבוצת ריכוז', אף ששולטת בפועל ברוב שוק המשקאות הקלים והממותקים. משרד הכלכלה, שיצא בהצהרות תקיפות נגד יוקר המחיה, לא קידם חקיקה מחייבת או פיקוח אמיתי על מחירים. במקביל, בנק ישראל, תחת הנגיד פרופ' אמיר ירון והמפקח דניאל חחיאשוילי, בחר שלא לעסוק בשאלת מבנה השליטה של ורטהיים ומשפחת עופר בבנק מזרחי-טפחות לא נבחנה שקיפות, לא נבחן ממשל תאגידי, ולא נשקל פירוק גרעין שליטה או פתיחת הבנק לתחרות מבנית.

התוצאה היא מערכת רגולטורית שמייצרת אשליה כאילו היא מפקחת אבל בפועל מניחה לבעלי ההון לשגשג כשהציבור ממשיך לשלם ביוקר - בקופה, במשכנתא. הכשל הזה מעמיק את אי-השוויון הכלכלי, כשמי שנהנה מהרווחים הם מעטים, והמחיר מוטל על הכתפיים של מיליוני ישראלים.