"הדרך הבטוחה להחזיר את הצמיחה לישראל, היא פשוט לא לעמוד בדרכה", כך אמר אמש (ב') פרופ' אדוארד פרסקוט, חתן פרס נובל לכלכלה (2004), בפתיחת כנס כלכלה עולמית שהתקיים במרכז אהרון מאיר לחקר הבנקאות באוניברסיטת בר-אילן, כשהציג בהרצאתו גישה קפיטליסטית במיוחד, המתנגדת להתערבות ממשלתית מיותרת ולהעלאת מיסי ההכנסה.

פרופ' פרסקוט, אשר משמש כיום כראש מחלקת המחקר של הפדרל רזרב במיניאפוליס וחבר סגל בכיר באוניברסיטת אריזונה, הגיע לישראל כדי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם חבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן. מחקרו הייחודי של פרסקוט, עוסק בתנודות כלכליות במשק והשפעתן על קביעת מדיניות פיסקלית ומוניטרית.

במסגרת הרצאתו, הסביר פרופ' פרסקוט לכלכלנים הבכירים בישראל, ובהם פרופ' אליס ברזיס, פרופ' אבי שמחון, פרופ' צבי אקשטיין וד"ר עקיבא אופנבכר, מדוע התיאוריות הקלאסיות אינן טובות מספיק כדי לטפל בבעיות של המאה ה-21. פרופ' פרסקוט הציג בפני הקהל תיאוריה חדשה, אשר מוסיפה למודלים הקודמים של צמיחה, משתנה חדש על מנת להבין התפתחות המשק: ההון הבלתי מוחשי (intangible capital).

תיאוריה זו מציעה הסבר לעליית פריון העבודה דווקא בתקופות של שפל כלכלי. "במהלך המיתון של השנים 2008-2009, ראינו כי פריון העבודה עלה, אפילו כשהתוצר צנח" מתאר פרסקוט. "עובדה זו הניעה אותנו לפתח תיאוריות חדשות של מחזורי עסקים. הבנו כי פריון העבודה, כפי שזה נמדד על ידי החשבונאות הלאומית לא יכול לתת תמונה מלאה ולתאר את הדינמיקה של ייצור", כאשר הדרך הנכונה בעיניו לשקם את כלכלת ארה"ב היא "לחזור למדיניות מוטת פריון עבודה, ולהיפטר מכל המיסים על רווחי ההון".

את תיאוריית ההון הבלתי מוחשי, פרסקוט היטיב לסכם באמרתו של אלברט איינשטיין: "Not everything that counts can be counted, and not everything that can be counted - counts".

פרסקוט, שמחקריו השפיעו על יישומה של מדיניות כלכלית במדינות רבות, התייחס בהרצאתו גם לכלכלת ישראל. פרסקוט הדגים את הפער ההולך וגדל בין התל"ג לנפש בארץ לבין התל"ג לנפש במדינות מתועשות מובילות. "אם בין השנים 1953-1973 היחס של התל"ג לנפש בישראל ביחס למדינות המפותחות צמח בהתמדה מ-33% ל-77% ביחס למדינות המובילות, הרי שבין השנים 1974 עד 2007 נרשמה ירידה מ-77% ל-70%.

"לאחר 2007, בתקופת המיתון, ישראל אמנם הציגה נתונים יציבים ומעודדים יותר בהשוואה לארצות אחרות, כמו ארה"ב, אך תקופה זו הגיעה לסיומה ועל פי התחזית הצמיחה בישראל בטווח הנראה לעין צפויה להיעצר".

"מצבה של הכלכלה בישראל יכול היה להיות טוב יותר, בהתחשב בכמות הכישרונות שיש כאן" ציין פרסקוט בהרצאתו והוסיף ביקורת גם לגבי מדיניות האוצר והאפקט השלילי של העלאת המיסים: "העלאת המסים על הציבור תביא את הכלכלה לשפל".

"להפסיק את המניפולציות הפוליטיות על המספרים"

פרופ' אליס ברזיס , לשעבר יועצת לבנק ישראל וכיום ראש מרכז אהרון מאיר, המליצה לנציגי האוצר, לאמץ את המדדים שהוצגו על ידי פרסקוט: "הגיע הזמן להפסיק את המניפולציות הפוליטיות על מספרים שמציגים תמונה ורודה של כלכלת ישראל, ולפרסם לצד שיעור הצמיחה השנתי שלנו, נתון נוסף שיבטא את היחס בין התל"ג לנפש בישראל לבין התל"ג לנפש של חמש מדינות מובילות בעולם. רק כאשר נראה שהפער עם מדינות אלו הולך וגדל, נתפכח מהאשליות ונחפש פתרונות שהולמים את המציאות הכלכלית הנוכחית".

פרופ' אבי שמחון , אשר השתתף בכנס ושימש עד לאחרונה כיו"ר הוועדה המייעצת לשר האוצר לשעבר ד"ר יובל שטייניץ, התייחס לדבריו של פרסקוט כבר בפתח הרצאתו: "כשאני שימשתי כיועץ לשר", התפאר בפני פרסקוט "תמיד ייעצתי לאוצר נגד העלאת המיסים, זאת בניגוד ליועץ הנוכחי".

פרופ' צבי אקשטיין , לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל וכיום דיקן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה, התייחס בכנס לפער שהדגיש פרסקוט בין ארה"ב לישראל. אקשטיין הראה כי אם מסתכלים על יעילות ניצולן של כל התשומות המשתתפות בתהליך הייצור, הבעיות העיקריות של המשק הן השתתפות נמוכה בשוק העבודה ופריון עבודה נמוך. "אם מסתכלים על פריון כולל, לרבות השיפורים הטכנולוגיים, רואים כי אנחנו לא יעילים והבעיות של ישראל הן בטווח הארוך".

ד"ר עקיבא אופנבכר, הממונה על האגף המוניטרי פיננסי בבנק ישראל, התייחס בכנס לתיאוריה שזיכתה את פרסקוט בפרס נובל העוסקת בחוסר עקביות על פני זמן. אופנבכר התייחס לאתגרים בתכנון מדיניות כלכלית בהתחשב לקושי לחזות את התנהגות הפרט. בעקבות התיאוריה המפורסמת של פרסקוט, מדינות רבות, ביניהן גם ישראל, חוקקו חוקים והנהיגו כללי מדיניות ברורים הכוללים הנחיות לטיפול במצבים שונים שעשויים להתרחש בעתיד "זאת כדי למנוע פזילה למדיניות שנראית כדאית יותר בטווח הקצר".