"אני לא תרגמתי" - העד שהפיל צוואה לנכד אחד
בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת ביטל צוואה שהותירה לנכד אחד את כל רכושה של אשה ילידת אתיופיה שלא ידעה עברית, אחרי שהתברר שמי שאמור היה לתרגם לה את הצוואה מעולם לא עשה זאת
זו היתה צוואה שחילקה משפחה לשני מחנות: מצד אחד נכד אחד שקיבל את כל עזבונה של סבתו, ומצד שני שאר הילדים והנכדים שנשארו בחוץ. עכשיו, אחרי כמעט שלוש שנים של התדיינות, פסקה השופטת דיאנה פסו-ואגו מבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת כי הצוואה בטלה, והכל בגלל מלה אחת שלא נאמרה: תרגום.
המנוחה ק.ד. ז"ל, ילידת 1931, עלתה לישראל מאתיופיה ב-1998 ורכשה דירה בקריית מלאכי. היא נפטרה בדצמבר 2021 בגיל 93, אחרי שהותירה אחריה חמישה ילדים. לפי הצוואה שנחתמה בביתה ב-17 למאי 2015, כשהיתה בת 84, כל רכושה - הדירה והכספים - עברו לאחד מנכדיה, המשיב בתיק, ד.ג. בצוואה אין שום אזכור לילדיה או לנכדיה האחרים.
שלושה מילדיה ושלושה נכדים (ילדי בתה שנפטרה) הגישו התנגדות לצוואה. בתחילה הם טענו למגוון רחב של פגמים - השפעה בלתי הוגנת, חוסר כשירות, הסתרת הצוואה - אבל בסיכומים הם זנחו את רוב הטענות והתמקדו בנקודה אחת: המנוחה מעולם לא הבינה עברית, והצוואה - שנכתבה בעברית - לא תורגמה לה בפועל לאמהרית, שפת אמה.
"רק הייתי צריך לחתום, הכל היה סגור"
לב הפרשה הוא עדותו של מ.נ., שהוגדר בצוואה עצמה כמתורגמן שתרגם למנוחה את תוכנה. עורך הדין שערך את הצוואה, ניסים אירני, נפטר, כך שהעד היחיד שיכול היה לשפוך אור על מה שקרה באותו יום הוא מ.נ. - וגרסתו היא זו שהפילה את הצוואה.
בדיון חזר מ.נ. שוב ושוב על הטענה שלפיה לא תרגם מלה: "עוה"ד ניסים היה המורה שלי.. ניסים אירני, אני ישבתי שם באיזה שהוא מקום, הוא ביקש ממני רק להיות עד בחתימה, לא תירגמתי גם, דרך אגב, לא תירגמתי, זהו, אני הייתי בחתימה, ונגמר הסיפור." הוא אף הוסיף כי כשהגיע למשרד עורך הדין, המסמך "כבר היה חתום על ידי המנוחה", וכל מה שנדרש ממנו היה לחתום בעצמו.
גם תחת חקירה נגדית נחושה מצד בא כוחו של המשיב, שניסה להראות שהמסמך לא יכול היה להיות "מוכן מראש" כפי שהעד טען, מ.נ. לא זז מהגירסה שלו. כשנשאל בפעם השלישית אם תרגם, הוא השיב בקצרה: "אני לא תירגמתי... לא תרגמתי."
המשיב טען בסיכומיו כי עדותו של מ.נ. "זוהמה" ו"מוכנה מראש", אך לא הציג כל ראיה לכך. השופטת בחרה להאמין למתורגמן, וקבעה כי אין לו שום אינטרס לפגוע במשיב, מכיוון שהוא אף לא הצביע עליו כמי שנכח באירוע.
פגם מהותי שיורד לשורש העניין
השופטת פסו-ואגו נשענה על פסיקה קיימת של בית המשפט העליון, שקבעה כי כשמצווה אינו שולט בשפה שבה נכתבה הצוואה, חובה לתרגם לו את תוכנה בפועל כדי להבטיח את הבנתו וגמירות דעתו, והיעדר תרגום בפועל הוגדר בפסיקה כפגם מהותי שיורד לשורש העניין. במקרה כזה, נטל ההוכחה עובר אל מי שמבקש לקיים את הצוואה - שבמקרה הזה זה הנכד שזכה בכל העיזבון.
הוא ניסה להרים את הנטל הזה באמצעות עדותו שלו, עדות של אמו ועדות של שכנה של המנוחה, שטענו כי המנוחה הביעה רצון להוריש לו את הבית בעקבות הטיפול המסור שלו בה. אבל השופטת לא התרשמה. "עדויות אלו אינן מספקות כדי להרים את הנטל הראיתי ונטל השכנוע הכבד הנדרש במקרה שלפני בו הוכח קיומו של פגם מהותי בצוואה", היא כתבה בהחלטתה. היא הוסיפה כי המשיב עצמו לא תמיד היה עקבי בעדותו, ונראה כי ניסה "להרחיק עצמו" מהאירוע, אך ללא הצלחה רבה.
מעבר לבעיית התרגום, קבעה השופטת כי גם לא הוכח שהמנוחה הצהירה בפני העדים, בשפתה, כי זו צוואתה - מה שמהווה פגם נוסף ביסוד הצוואה שאינו ניתן לתיקון בכלל. "מאחר שלא הוכח שהמצווה הביאה את הצוואה בפני שני עדים, לא התקיים מרכיב היסוד בצוואה בעדים... ולכן לא ניתן לקיים המסמך כצוואה", נכתב בפסק הדין.
בסופו של דבר הורתה השופטת על בטלות הצוואה, וחייבה את המשיב בהוצאות משפט בסכום של 35 אלף שקל. כעת, עזבונה של המנוחה יחולק כפי שקובע חוק הירושה - בין כל יורשיה, ולא יילך רק לאדם אחד.
