עושים צחוק מה"אינתיפדוש": בצל הטרור - זינוק במספר הפוסטים ההומוריסטים ברשתות

המתח מורגש באוויר, רחובות הערים דלילים, אנשים סורקים במבטם את הסביבה, קופצים מכל צפצוף של פוש שמה זו תהיה התרעה על פיגוע נוסף. וכנראה שאחד המנגנונים  להתמודד עם המצב הוא השימוש בהומור.   על פי נתוני חברת הניטור Vigo עבור אייס, עולה כי מאז תחילתו של גל הטרור הנוכחי, נרשמה באופן עקבי עלייה במספר הפוסטים ההומוריסטיים, שהצליחו לעקוף את מספר התגובות שעסקו בהודעות גינוי וצער. הגולשים אפילו בחרו האשטאג הומוריסטי לבדיחות על גל הטרור: #אינתיפאדה2S.  מתוך האשטאג #אינתיפאדה2S ב-1 באוקטובר מספר הפוסטים ההומוריסטים עמד על כ-200, מול 8,000 פוסטים בנושאי גינוי האירועים והודעות הצער. ב-5 באוקטובר התאזנו 2 הנושאים על כ-1,000 תגובות על אחד, ואתמול המספרים היו כאלה – 5,000 לטובת ההומור, מול 500 פוסטי גינוי וצער, דווקא ביום בו נהרגו 4 ישראלים. הבדיחות מתחלקות ל-2 סוגים: ביקורת על המצב או על השלטון. פוסטים שעולים על ידי מובילי דעה מהימין ומשמאל (כולל פוליטיקאים ואנשי תקשורת) וכוללים ציניות וביקורת על הממשלה והעומד בראשה בנימין נתניהו. בין אלה אפשרות למנות את יותם זמרי המזוהה עם הימין, רז ציפריס עם השמאל, המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, ח"כ ינון מגל ואחרים.   (מקור: Vigo) סוג שני של בדיחות הוא למעשה דרך התמודדות עם המצב, פוסטים שעולים בעיקר על ידי הקהל הרחב ולכן זוכים לפחות שיתופים. בין היתר זכתה המילה אינתיפאדה לגרסה חדשה – "אינתיפדוש", גולש אחר כתב כי "תושבי שדרות יושבים להם בבועה השדרותית שלהם, שותים תה עם לואיזה ומצקצקים על המצב", בדומה לביקורת שנמתחת על התל אביבים בכל פעם שישנה התחממות ביטחונית בגזרה הדרומית. גולש נוסף כתב: "הרגע הזה שאני (חזות מזרחית) עולה לאוטובוס וכולם נועצים עיניים בפחד, מהלחץ מביים שיחה לחבר ביידיש ומסיים בשירת התקווה".  

"היהודים שרדו בשואה באמצעות הומור"

  ד"ר סוזי קגן, מטפלת רגשית ומשפחתית, ומומחית לשימוש בהומור כדרך טיפול, אומרת כי מחקרים הראו שכבר "בשואה יהודים שרדו באמצעות הומור, ונמצאו בדיחות שחורות כאלה", כך שמדובר למעשה בדרך בדרכי התמודדות של הישראלי עם המצב. "יש צורך להכניס נדבך מלבד האסון הקיים, והשימוש בהומור זו קריאה של הנפש להרפיה".   -האם ישראלים עושים יותר שימוש בהומור מאחרים? "נשאלת למה הישראלים עושים את זה והאמריקאים לא? בגלל הלגיטימציה התרבותית של לתת מקום לשיח שחור, כזו שאומרת שאנחנו נחשבים – כתושבים במזרח התיכון – לאנשים בוטים יותר, ישירים יותר, ומבטאים יותר את הנפש. כשהיה אסון התאומים, האמריקאים לא העזו לצחוק על זה. קח דוגמה - כשהאורחים יוצאים מהשבעה, המשפחה מתבדחת. במקרה אסון, הישראלים הופכים למשפחתיים, ועם המשפחה מותר להתבדח".   לדברי ד"ר קגן, "הצחוק הוא אפילו על עצמינו. אנחנו יוצרים את השיחות האלה בין עצמנו. ההומור מגיע במצבי לחץ, ואנחנו חייבים את המפלט בהומור. היום דרך העברת הבדיחה גם הרבה יותר דינמית ומגיעה להרבה יותר אנשים – פעם היא נעצרה בגבולות השכונה, והיום היא מגיעה לכל הארץ. המידע על האירועים הקשים לא נעצר רק בחדשות ובתקשורת, אלא מגיע לבדיחות וממים".   את דבריה של ד"ר קגן מחזק רביב טל, מנכ"ל Vigo, שמסביר כי "בשבועות האחרונים הפכה הרשת החברתית לכלי חדשותי נוסף, המתחרה בערוצי המדיה הממלכתיים. יתרונה של הרשת הוא לא רק במהירות העברת המידע, אלא גם בחוסר הצורך להיות רצינית ואובייקטיבית". לדבריו, "הרשת משקפת דעות קיצוניות יותר לימין ולשמאל, אבל גם פנים אחרות של ההתמודדות עם הסכסוך כמו ההומור השחור ישראלי, שכבר סייע לנו בהתמודדות במשברים רבים". יבגני זרובינסקי (מימין) ורביב טל   עמוד הפייסבוק של יבגני זרובינסקי איש תקשורת חיפאי ואושיית רשת, חצה את רף 120 אלף העוקבים, ומרבית התוכן בו מתמקד בהומור – פוסטים וממים משעשעים. "הרשתות החברתיות מלאות בהומור מכל הסוגים על המצב הביטחוני, הרבה יותר מאשר בימים שקטים, שכן המצב מביא לאנשים חומרים רבים, בין אם זה להפוך תמונות של מחבלים מיידי אבנים לבדיחה, הומור על פוליטיקאים ועל ההתמודדות שלנו כעם עם המצב", הוא מסביר לאייס.   -זו דרך התמודדות עם המצב? "אני לא יודע אם מדובר בהומור כדרך להתמודד עם המצב או שפשוט לצערי כבר התרגלנו להכל במדינה הזו".   רביב טל מצליח להבחין לפחות בדבר אחד חיובי בתקופה המשוגעת שעוברת עלינו: "נעים לראות שלמרות המצב, הישראלים מצליחים לצחוק על הכל - וחלק מהבדיחות בהחלט מספקות אתנחתא מענגת מהחדשות הקשות".