המדור ההיסטורי - והפעם על ג'ון ג'ייקוב אסטור
ג'ון ג'ייקוב אסטור (1763-1848) עשה את הונו מעסקי הפרווה והנדל"ן. הוא המייסד של שושלת אסטור המפורסמת שהיתה בזמנה המשפחה העשירה ביותר בארה"ב. היא החזיקה בתואר במהלך המאה ה-19, כאשר במאה ה-20 החל הונה להדלל. אך המורשת שהותירה אחריה ממשיכה להתקיים עוד היום. מלבד הספרייה הציבורית בניו יורק שמה נישא גם במוקדי פאר ומוקדי חיים שונים ברחבי ארה"ב כמו הוולדורף-אסטוריה המפורסם, העיירה אסטור אשר בפלורידה ואינספור רחובות, פארקים ובתי משפט ציבוריים.
ג'ון ג'ייקוב אסטור נולד בוולדורף שבגרמניה. את לימודי האנגלית שלו ניהל בלונדון, שם עבד אצל אחיו שייצר אז כלי נגינה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, בשנת 1784, עבר ג'ון לארה"ב שם הקים חנות פרטית למכירת פרוות. "הסכם ג'יי" שנחתם אז בין ארה"ב ובין האימפרייה הבריטית עזרו לג'ון לחדור לשווקים חדשים באיזורים הצפוניים של ארה"ב. עד שנת 1800 צבר ג'ון הון של כ-250 אלף דולר והפך לאחד האנשים המובילים בעסקי סחר הפרוות.
בשנת 1800 החל ג'ון בסחר פרוות עם סין הענקית. הוא ניצל הסכם סחר עם האימפרייה הבריטית בו נאמר כי סוחרים אמריקנים לא צריכים אישור לסחור בנמלים אשר לאימפרייה הבריטים מונופול על הסחר בהם. האמברגו של תומס ג'פרסון בשנת 1807 פגע קשות בעסקי הייצוא שלו. על מנת למנוע קריסה עיסקית הקים ג'ון, באישור הממשל, את חברת "American Fur Company". בשנת 1808 הקימה החברה שתי חברות בת על מנת לשלוט בכל תנועת הפרוות בנהר קולומביה ואיזור האגמים הגדולים.
המלחמה של שנת 1812 פגעה שוב בעסקי החברה אך ב-1817 עמדה החברה שוב על הרגליים ואישררה את מקומה כמובילת שוק בתחום. ב-1833 הקים אסטור את "בית אסטור" שהפך למרכז העיסקי של חברת "American Fur Company" ולמרכז העולמי לסחר בפרוות. אסטור פרש מהחברה בשנת 1834.
לאחר הפרישה החל אסטור לעסוק בהשקעות נדל"ן בניו יורק. תוך כדי ניהול עסקיו הפך לתומך נלהב של תרבות וחינוך. בזמן מותו נאמד הונו על כ-20 מיליון דולר, הוא היה אז האדם העשיר ביותר בארה"ב. את מרבית הונו השאיר לבנו השני וויליאם בקהווס אסטור ואת השאר העניק לספרייה הציבורית בניו יורק.
מאת: יניב לפן.

איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?
מה זה חשבונית פיקטיבית, איך הצליחו ברשות המסים לעלות על חשבוניות פיקטיביות ומה צפוי בהמשך?
מלחמה של שנתיים כמעט ולא מורגשת בגירעון של המדינה. יש הורדות דירוג, הציבור מרגיש את העול הכלכלי, הכלכלה פחות צומחת, ועדיין מבחינת הגירעון - הוא נמוך (להרחבה: הגירעון ממשיך להצטמצם: 4.7% מהתוצר באוגוסט). איך מסבירים את "הקסם" הזה? הכנסות גדולות ממסים. אבל, מסים הולכים יחד עם הכנסות - ההכנסות והרווחים של העסקים והציבור בירידה במקרה הרע, קיפאון במקרה הטוב - זה לא אמור להגדיל מסים.
הגידול במסים נובע מפעולות אסטרטגיות ויזומות של רשות המסים בניהולי של שי אהרונוביץ , לצד חקיקה שהגדילה את בסיס המס. החוק על מיסוי רווחים כלואים הוביל לכך שהרווחים חולקו או יחולקו והגדיל את המס על הדיבידנדים. הקפאת מדרגות המס הגדילה את המש השוטף על השכר. היוזמות להגברת בדיקות תשלומי המס והמע"מ, מניבות הכנסות משמעותיות, ונראה שחוד החנית של פעילות רשות המסים היא הפעילות נגד ההון השחור.
הון שחור בהיקף של מאות מיליארדים מסתובב במשק מדי שנה, ופעולה אחת חשובה חיסלה חלק ממנו - פרויקט חשבונית ישראל שקיבל כתף קרה מאוד מרואי החשבון, יועצי המס והשוק כולו, מתברר כחבל הצלה לתקציב השנתי. המתנגדים חששו גם לפרנסה שלהם - הפרויקט מדבר על דיגיטציה מלאה כזו שתקביל חשבונית שמוציא א' עם קבלת חשבונית שמדווח עליה ב'. ככה אי אפשר לזייף, או נכון יותר - קשה יותר לזייף. ככה עולים על חשבוניות פיקטיביות.
חשבונית פיקטיבית היא חשבונית של עסק בכאילו או של עסק אמיתי שנוצר רק כדי לייצר חשבוניות. בדרך הזו מייצרים הוצאות ל"מזמין החשבונית". דמיינו שיש לכם עסק עם הכנסות חודשיות נטו של 300 אלף והוצאות של 100 אלף שקל. יש לכם רווח של 200 אלף שקל. אתם צריכים לשלם על זה מס של 23% - כלומר 46 אלף שקל. אם תקנו חשבונית פיקטיבית של 200 אלף שקל - אתם במצב שאין לכם רווח ואין מס. יתרה מכך, אתם מקבלים את מע"מ התשומות - 36 אלף שקל (18% על 200 אלף שקל). כלומר חשבונית של 200 אלף שקל הניבה לכם 72 אלף שקל.
- נותנים לכם כסף ואתם לא לוקחים - לישראלים מגיע מיליארד שקל בשנה מרשות המס והם מוותרים
- מספרים לכם שיורידו לכם מסים על השכר - זה לא יקרה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשתמשים בחשבוניות הפיקטיביות היו ארגוני פשע, גופים מפוקפקים וחברות ועסקים אמיתיים שרימו את רשויות המס, ושכך הצליחו לגנוב מהמדינה עשרות מיליארדי שקלים. החשבוניות הפיקטיביות הגיעו לחפי ההערכות ל-100 מיליארד שקל בשנה. לא בכל מצב הזדכו על המס באופן מלא, אבל גם בהערכה שמרנית מדובר על רווח למשתמשים של מעל 30 מיליארד שקל.

השקל חונק את הסטארט-אפים - מה אפשר לעשות?
שערי המטבע הם תמיד כמו נדנדה: תמיד כשצד אחד מרוויח, צד אחר נפגע. כשהשקל מתחזק, כמו שקורה בחודשים האחרונים, היצואנים, בעיקר, מרגישים את ההכבדה. במילים פשוטות הם מקבלים פחות דולרים תמורת השקלים שלהם, ואיתם הם צריכים לשלם לעובדים ולמלאי ברמות מחירים יקרות יותר בהשוואה לפעילות העסקית. בשגרה אפשר לאזן את זה. כשהמגמה היא איטית וסבירה ונעה בטווח הגיוני, קל יותר לגדר את המטבע ולהוריד סיכון. אבל כשהמגמה מתחזקת וגם נמשכת, הכלים הרגילים כבר לא מספיקים.
ראינו את זה טוב בעונת הדוחות האחרונה, כשחברות רבות הצביעו על שער הדולר כסיבה עיקרית להיחלשות התוצאות. על הרקע הזה, ובעיקר לאור ההתחזקות הנוספת של השקל מול המטבע האמריקאי שמתרחש בעקבות התקווה לעסקה בעזה שוחחנו עם ד״ר אדם רויטר, יו״ר חברת חיסונים פיננסיים כדי להבין מה המשמעות המיידית עבור היצואנים, אילו תרחישים יכולים לשנות את התמונה, והאם בכלל אפשר להתכונן לגל הבא.
מה המשמעות המיידית של התחזקות השקל עבור היצואנים?
אני אומר כבר שנים רבות שהיצואנים חייבים לגדר את עצמם. פשוט חייבים לגדר את עצמם. מי שכבר עשה את זה לא נמצא כל כך בלחץ בסיטואציה הנוכחית. זו נקודה מרכזית, שכולם חייבים, באופן עקבי, ושיטתי, לבצע גידורי מטח. זה נכון שבעתיים כשרמת השערים נמצאת בשערים טובים יחסית היסטורית.
עכשיו, מה זה שער שהוא טוב היסטורית? בוא נאמר שיצואן צריך להסתכל על השער הממוצע של נניח השלוש שנים האחרונות ולומר לעצמו, כמו שהצלחתי לחיות בצורה סבירה עד עכשיו, בשלוש שנים האחרונות, אז אני חייב לגדר את עצמו בשער גבוה מהממוצע ויהי מה. זוהי צורת החשיבה שחייבת להיות בקרב היצואנים כדי לא להיכנס להיסטריה במצבים כמו המצב הנוכחי, שהשער יורד ויורד ויורד. ואז מי שלא גידר, ואמנם רבים מהיצואנים מגדרים, אבל מי שלא גידר, נמצא בסיטואציה מאוד בעייתית.
- החשיבות בחיסול אנשי הכספים והמקרה האיראני
- מפחידים אותנו שהאיחוד האירופי יטיל חרם על ישראל – זה לא יקרה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ומי שלא גידר עד עכשיו?
להתחיל לגדר בשער הנוכחי זה אמנם לא
מזהיר, אבל עדיין, מי שלא גידר חייב לצמצם את הסיכונים שלו, לפחות לחצי השנה הקרובה כדי שהסיטאציה לא תחריף עוד יותר עבורו.