הילדים נגד הנכדים, ארבע צוואות: מי קיבל את העיזבון של סבא וסבתא?
במרכז ענייני הירושה של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, עמדה תביעה סבוכה סביב עיזבונות בני זוג קשישים, שחשפה מאבק משפחתי רווי מתחים וחשדות הדדיים בין ילדים ונכדים. פסק הדין שהוכרז בסוף אוקטובר 2024 על ידי השופטת שירי היימן מספק הצצה לתוך מערכת יחסים מורכבת, מלאה בסכסוכים משפחתיים, השפעות הדדיות וטענות להשפעה בלתי הוגנת.
הפרשה עוסקת בירושותיהם של בני זוג קשישים שנפטרו בגיל 91 ו-90, והותירו אחריהם צוואות סותרות ושאלות כבדות משקל על כשרותן. לזוג היו שלושה ילדים, כולל בן שנפטר, ושלושה נכדים. בעוד שהנכדים ביקשו לממש צוואה מ-2020 לטובתם, הילדים טענו כי צוואה מאוחרת יותר, שחוברה ב-2021, מבטלת כל צוואה קודמת ומעבירה את כל העיזבון לילדים.
של אחד מבני הזוג הותיר שתי צוואות צילום: Istock
המאבק המשפטי כלל שתי צוואות עיקריות מצד הבעל ושתי צוואות עיקריות מצד האשה. בנוסף, כל צוואה עוררה שאלות בנוגע לכשרות המצווה, השפעה בלתי הוגנת של בני משפחה ומעורבותם בעריכת הצוואות.
הקשר בין הילדים לנכדים נעשה רעוע
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בני הזוג חיו תחת מתח מתמיד בין בני המשפחה, שהתגבר והתחדד עוד יותר לאחר פטירת הבן, שהיה אביהם של שלושת הנכדים. הקשר בין הילדים שנותרו לבין הנכדים נעשה רעוע, וכל צד האשים את השני במעורבות למטרות נישול.
לטענת הנכדים, ההחלטות האחרונות של הסבא והסבתא התקבלו תחת השפעת הילדים, שמנעו מהקשישים קשרים עם קרובים נוספים. הנכדים אף הציגו הקלטות שבהן נשמעו שיחות המעידות, לטענתם, על התלות של בני הזוג הקשישים בילדיהם ועל השפעה ישירה שלהם על ההחלטות הקשורות לצוואות.
מנגד, הילדים דחו בתוקף את הטענות, וטענו כי הנכדים עצמם ניצלו את מצוקות הקשישים כדי לגרום להם לשנות את צוואותיהם. הילדים טענו כי מערכת היחסים בתוך המשפחה היתה מורכבת, אך הם היו אלה שתמכו באופן שוטף בקשישים, בעוד שהנכדים פעלו ממניעים כלכליים.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
השופטת היימן הכריעה כי הצוואות שנחתמו בידי בני הזוג בתקופות שונות משקפות את רצונם האמיתי. היא דחתה את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת או לחץ שפגעו בהחלטותיהם.
הצוואה הראשונה, של הסב, מ-2020, העניקה את עיקר הרכוש לנכדה ה' ולבעלה. השופטת פסקה כי בעת חתימתה, האיש היה עצמאי במידה מספקת, וכשירותו לערוך צוואה לא הוטלה בספק. עם זאת, צוואה מאוחרת יותר מ-2021, שהותירה את הרכוש לסבתא, קיבלה תוקף סופי.
הסבתא מצדה, הותירה את עיזבונה לילדיה, תוך נישול הנכדים כמעט לחלוטין. השופטת ציינה כי אף שהמנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, היא לא פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת, והחלטתה לשנות את הירושה שיקפה את רצונה להתמודד עם המתחים במשפחה ולספק יציבות.
השופטת הבהירה שלא תתערב בסכסוך המשפחתי עצמו
פסק הדין חשף את האתגרים העומדים בפני מערכת המשפט במקרים של סכסוכי ירושה משפחתיים:
חובת ההוכחה: הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על הצד המעלה את הטענה. במקרה זה, אף צד לא הצליח להוכיח פגיעה בכשירות של המצווים.
קונפליקטים משפחתיים: שיקולי הצדק והאיזון בין כבוד המת לבין זכויות היורשים היו האתגר המרכזי. השופטת הבהירה כי תפקידה הוא למלא את רצון המצווים ולא להכריע במאבקים בין מי שעדיין חיים.
השפעת סכסוכים מתמשכים: תהליכים אלה מדגישים את הצורך בליווי משפטי מוקדם ובניהול מדיניות ברורה בנוגע לצוואות במקרים משפחתיים מורכבים.
פסק הדין סיכם את המחלוקת בכך שהעניק תוקף לצוואה המאוחרת של כל אחד מבני הזוג, והורה על חלוקת הרכוש בהתאם לצוואות האחרונות. הנכדים קיבלו חלק קטן בלבד מעיזבון הסבתא, ואילו הילדים זכו ברוב הרכוש של ההורים. מכיוון שהשופטת בחרה לקבל חלק מהטענות של שני הצדדים, היא לא הטילה הוצאות משפט על אף אחד מהם.
המקרה הזה מדגים איך סכסוכים משפחתיים עמוקים יכולים להשפיע על תהליכי ירושה, אבל גם איך מערכת המשפט מצליחה לנווט בין המורכבויות ולהכריע על פי עקרונות החוק והראיות.
- 1.win win 03/12/2024 11:10הגב לתגובה זולפי הצדק קודם הילדים כולל החלק של הילד שנפטר שהולך.לחלוקה בין הנכדים בלי סבירות רק צדק .
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
