סכסוכים בין בעלי דירות לדיירים הם לא עניין חדש בכותלי בית המשפט. אבל לאחרונה סכסוך שנדון בבית המשפט השלום בתל אביב קיבל תפנית מפתיעה. בית המשפט דן בתביעה על הטרדה מינית של דיירת שתבעה את בעל הדירה בה התגוררה. מנגד, בעל הדירה טען כי מדובר בסך הכל בסכסוך על רקע רצונה של הדיירת לעזוב את הדירה לפני תום החוזה. בעל הדירה, בן 82 טען כי הדיירת מעלילה עליו וכי היא משקרת.

הדיירת הגישה לבית המשפט תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק של 120 אלף שקל לפי החוק למניעת הטרדה מינית. התובעת טענה כי הנתבע ביצע כלפיה עוולה של הטרדה מינית בכך שליטף את השד שלה ללא הסכמתה, ובכך שהעיר הערות מילוליות מטרידות ביחס לגופה, במספר הזדמנויות.

תחילתו של הסיפור בשנת 2018 בזמן שהתובעת חתמה על הסכם לשכירת יחידת דיור שבבעלות הנתבע. בכתב התביעה טענה התובעת, כי יחידת הדיור מהווה חלק ממספר יחידות שבנה הנתבע והשכיר לשוכרים שונים, ונמצאת בקומה הראשונה מעל בית הנתבע. כאשר על מנת להיכנס לדירה היא הייתה צריכה לעבור דרך שער ביתו של הנתבע.

התובעת טענה כי הנתבע ניצל את תלותה בו כבעלים של יחידת הדיור, והטריד אותה טלפונית לאחר כניסתה לדירה. בנוסף טענה כי במהלך התקופה עברה ניתוח להסרת גידול סרטני בשד שלה, וכי הנתבע היה מטריד אותה בהודעות ובשיחות כאשר היה שואל אותה האם השד החלים מן הניתוח ומה מצבו. בנוסף, הנתבע היה בולש אחריה וחוקר אחר כל מי שנכנס ליחידת הדיור במהלך תקופת השכירות ואף התקין מצלמה בחדר המדרגות המוביל לדירתה. עוד טענה, כי הנתבע הרהיב עוז ונגע בה תוך ליטוף גופה שעה שהגיע לדירתה, והטריד אותה מינית.

לטענתה, כתוצאה ממעשי הנתבע היא נכנסה למשבר נפשי קשה ומתמשך תוך היעדרויות רבות ממקום עבודתה, ומצבה הנפשי הסב לה עוגמת נפש רבה עד כי נאלצה לעזוב את יחידת הדיור כחודשיים לפני תום תקופת השכירות. התובעת ציינה כי התלות בנתבע נבעה מהחשש שאם תתנגד לביקוריו ביחידת הדיור הוא עלול לפנותה משם, וטענה כי הימנעותה ממחאה בזמן אמת או מפניה למשטרה נבעה בין היתר מחולשתה לאחר הניתוח להסרת גידול סרטני משדה ומהקושי בהתמודדות עם ההחלמה מהמחלה.

 האשמות כוזבות

הנתבע הכחיש את טענות התובעת וטען כי הוא לא ניצל את התובעת ולא הטריד אותה. לטענתו, התובעת טפלה לו האשמות כוזבות ולא גילתה את האמת על כך שהתגלעו ביניהם מחלוקות על רקע הסכם השכירות, וכי התובעת הייתה זו שהטרידה את הנתבע ואת בני משפחתו, איימה על הנתבע ועל אשתו וקיללה אותם לעיני שוכרים אחרים.

הנתבע טען כי במהלך תקופת השכירות נוצרה קירבה בין התובעת לבינו ולבין אשתו, והתובעת נהגה לפקוד את ביתם ולשוחח עמם – לרבות על ענייניה האישיים.

לטענתו, לאחר פרק זמן, בנה הבגיר של התובעת עבר להתגורר עמה ביחידת הדיור והחל להטריד את מנוחתם כאשר אירח חברים בחצר הבית עד לשעות הקטנות של הלילה; וכן ניסה להתפרץ לדירת הנתבע ומספר פעמים אף שוטרים התדפקו על דלתות ביתו של הנתבע בחיפוש אחריו.

לטענתו, הוא ואשתו חששו משהותו של הבן ביחידת הדיור ופנו אל התובעת בבקשה שלא יגיע לשם, אך התובעת סירבה לבקשתם. לאחר מכן התובעת פנתה אל הנתבע והודיעה כי בכוונתה לסיים את הסכם השכירות חודשיים לפני תום תקופת השכירות ודרשה את השבת ההמחאות שמסרה לו בגין אותם חודשיים.

משסירב הנתבע – החלה התובעת להטריד אותו ואת אשתו באמצעות יצירת מטרדי רעש, סירבה מלחדול ואף איימה כי הנתבע ואשתו לא יישנו "לא ביום ולא בלילה". הנתבע טען כי התובעת גם הזמינה לביתו גברתנים שאיימו עליו, קיללו אותו ודרשו ממנו לקבל את דרישות התובעת. בנוסף טען, כי לאחר מספר ימים גם הגיע הבן וקילל את אשת הנתבע. וכי הגיש תלונה במשטרה אך זו נסגרה בחלוף מספר שבועות.

לטענת הנתבע, התובעת לא העלתה בפניו או בפני אחרים כל תלונה בדבר הטרדות שלכאורה הטריד אותה - לא בכלל ולא הטרדות מיניות בפרט, וטענות אלו עלו לראשונה במסגרת כתב התביעה.

האם הייתה הטרדה מינית?

השופטת מיה רויזמן-אלדור מציינת כי לשם הכרעת התיק עליה לבחון גרסת מי מהצדדים מהימנה ומסתברת יותר. באם יוכח שהצדק עם התובעת, השאלה המשפטית היא האם אירוע ליטוף השד וההערות המילוליות מהווים הטרדה מינית לפי החוק?

השופטת מציינת כי כבכל הליך אזרחי, גם בתביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, נטל השכנוע וההוכחה מוטל על התובעת. מידת ההוכחה הדרושה להוכחת הטרדה מינית היא כמידת ההוכחה הדרושה בכל הליך אזרחי רגיל, דהיינו – מאזן ההסתברויות. 

למרות זאת מסייגת השופטת כי ידוע שבתביעות להטרדה מינית יש קשיים ידועים "למשל הקושי בחשיפת פרטים אינטימיים מחיי התובעת, הקושי בהבאת ראיות לתמיכה בעדות הרלוונטיות וכן הלאה ולכן נקבע כי כבישת עדות, התפתחות גרסה, קיומן של סתירות מסוימות, ואף התנהגות "לא רציונאלית" של נפגעת עבירת מין הם מאפיינים מוכרים שיש לבחון אותם בזהירות וברגישות, ולא לזקוף אותם בהכרח ובאופן מיידי לחובת המתלוננת. גם קיומו של מניע זר איננו בהכרח שומט את הקרקע תחת מהימנות גרסתה של המתלוננת".

השופטת קבעה כי היא סבורה שגרסת התובעת היא המהימנה. "גרסתה של התובעת הייתה עקבית לאורך ניהול ההליך ולא נבקעו בה בקעים או סדקים בעניינים שבליבתה במהלך חקירתה הנגדית.

"הנתבע ניסה לצייר את התובעת כמי שאינה דוברת אמת בשל סתירות שעלו כביכול בגרסאותיה בכל הנוגע לטענות אלו. ואולם, לא מצאתי בעדותה או בגרסאות שמסרה התובעת סתירות מהותיות או כשלים בעניין זה". 

השופטת מציינת כי קיבלה את גרסת התובעת למרות שהמשך עדותה ציינה כי ההערות המיניות לא החלו ממש מתחילת תקופת השכירות. "כל ההטרדות המילוליות לא התחילו 4-3 חודשים אחרי ולא שנה. אחרי זה זה התחיל ואז אני באמת הצטערתי שבכלל הארכתי שם".

השופטת מיה רויזמן-אלדור הסבירה כי למרות ש"דברים אלו שמסרה התובעת עשויים להתפרש כעומדים בסתירה לדברים הקודמים שמסרה ולפיהם ההערות המילוליות היו ברקע למשך כל תקופת השכירות. ואולם בחינה ממבט-על של כלל הדברים שמסרה בעדותה, אינם מלמדים לטעמי על סתירה של ממש".

 שאלות מביכות

התובעת העידה כי ההטרדות המילוליות החלו הרבה לפני הניתוח, וכי הדבר אירע "בכל הזדמנות שהוא היה לבד".  "איך שהגעתי הביתה הוא היה כל יום מתקשר ושואל אותי שאלות מביכות....מה צבע השד שלך, האם הוא חם, איך נראית הצלקת, כואב לך? אני הייתי עונה לו אבל אני לא ידעתי באותו רגע מה לעשות רציתי לקבור את עצמי באדמה. מה זה השאלות האלה? זה לא היה צריך לעניין אותו"

השופטת ציינה כי למרות העובדה שהתובעת לא פירטה את מעשיו של הנתבע בתצהירה, יש לזכור כי בענייני הטרדה מינית לעתים גרסתה של מתלוננת מתפתחת עם הזמן ואין בכך בלבד כדי ללמד על כך שאינה מהימנה. "לא שוכנעתי שיש בכך כדי לפגוע במהימנות גרסתה לעניין ההערות המילוליות, בין היתר מן הטעם שהתובעת עצמה ראתה באירוע ליטוף החזה את ליבת ההטרדה ואת פסגתה וייחסה לו חשיבות רבה יותר".

התובעת העידה כי "הנתבע עלה לביתי והחל לשוחח איתי. בסלון שביחידת הדיור הקטנה הייתה ספה אחת ואני ישבתי עליה באותו זמן. מיד כשנכנס ליחידת הדיור הנתבע התיישב על הספה בצמוד אליי, דיבר שוב על גופי ואמר לי שרזיתי ולפתע, ללא הסכמתי וללא כל התראה מוקדמת – שלח את ידו והעביר את ידו על החזה שלי מחלקו העליון כלפי מטה, תוך שהוא מנצל את העובדה שהייתי לבד בביתי. הייתי המומה מהאירוע, בתגובה ספונטנית התרחקתי מהנתבע ואמרתי לו: "מה קרה לך?!" אולם הוא לא השיב ועזב את הדירה".

השופטת קבעה בפסק דינה כי "אין חולק על כך שהתובעת עברה ניתוח להסרת גידול סרטני משדה. קשה להעלות על הדעת אישה שהתגלה לה פעמיים גידול סרטני בשד, עברה ניתוח וטיפולים, תמסור דברי שקר ובמהלך עדות תחת אזהרה ולמרות זאת תישבע בחייה ותאחל לעצמה את חזרת מחלת הסרטן ככל שהדברים אינם אמת".

בנוסף קבעה השופטת כי "במהלך עדותה של התובעת ניכר היה שהיא נסערת, כי היא מדברת מדם ליבה, וכי היא חווה תחושות שליליות וכעס כלפי הנתבע. התובעת אף בכתה במהלך עדותה - בכי שנראה כן".

השופטת רויזמן-אלדור קבעה בנוסף, כי "עדותה של חברתה של התובעת מהימנה עליה, למרות שהיא לא הייתה עדה לא להערות המילוליות ולא לאירוע ליטוף החזה הנטענים ולכן עדותה לא יכולה להוות ראיה קבילה לעצם הערת ההערות או לעצם התרחשותו של אירוע ליטוף החזה. אך למרות זאת, עדותה יכולה לתמוך בגרסת התובעת בכל הנוגע לדברים שמסרה לה התובעת בזמן אמת ולהלך רוחה של התובעת באותו מועד".

לא פנתה לאשתו של הנתבע

השופטת רויזמן-אלדור פירטה בנוסף בפסק דינה מדוע טענות הנתבע לא מתקבלות: בנוגע לטענה כי לא פנתה לבת זוגו של הנתבע מציינת השופטת כי לא ניתן לטעון לבעיית מהימנות בגרסתה עקב כך. "כאשר נשאלה מדוע לא הסבה את תשומת ליבה של בת-הזוג של הנתבע לאירוע ליטוף החזה או להטרדות טענה "לא חשבתי לרגע לסכסך ביניהם", ותשובתה זו הגיונית וסבירה לגופה.

השופטת קבעה כי גם בנוגע להימנעותה מהגשת תלונה במשטרה השיבה התובעת תשובה מניחת דעת ולפיה: "הוא שואל למה לא הגשתי. אני עברתי טראומה מאוד רצינית במחלה הראשונה שלי עברתי טיפולים מאוד קשים, קרחת נראיתי כמו עב"ם ולא נמצאו לי סיכוי לחיים. הקב"ה הציל אותי ובפעם השנייה שחליתי שוב בסרטן השד, כל הזמן הייתי בקטע הזה גם. מה יהיה מה יהיה, לא הייתי פנויה לדברים האלה אני אם חד-הורית כל הזמן חשבתי על הבן שלי"

השופטת ציינה כי "מעבר לכך שתשובה זו הגיונית וסבירה לגופה בנסיבותיה של התובעת, יש גם להוסיף ולהזכיר כי על פי הפסיקה, הימנעותה של מתלוננת מהגשת תלונה במשטרה לא תיזקף בהכרח לחובתה ולא תפגע בהכרח במהימנותה".

השופטת קבעה כי מצאה סתירות רבות בגרסתו של הנתבע וכי מצאה אותה לא אמינה בנוסף קבעה כי הנתבע נמנע מלזמן את העדים עליהם הצהיר, וכי לא ידע להסביר מדוע לא זומנו העדים. בנוסף מצאה כי הסתירה בין גרסתו לגרסת אשתו יש בה בכדי להוכיח כי רצה להסתיר את מעשיו. הנתבע טען כי אשתו ידעה על העובדה כי הוא מדבר עם הדיירת גם לא על עניני החוזה וגם כי הוא נמצא בדירתה,  כאשר אשתו מנגד טענה כי לא ידעה על כך וכי היא נמצאת בבית כל הזמן.  

השופטת קבעה כי מדובר בהטרדה מינית אסורה לפי החוק ומשכך דין התביעה להתקבל. "דומני כי גובה הפיצוי בעוולות מסוג זה צריך להיות כזה שישרת באופן הראוי ביותר את תכלית החקיקה, והיא הגנה על כבודם של המוטרדים באשר הם, תוך הכוונת התנהגות ושידור מסר חברתי ראוי לציבור, המרתיע מפני הטרדות מיניות. אין מקום להקל עם מטרידים בקביעת גובה הפיצוי לעניין זה.

"שוכנעתי כי הנתבע העיר לתובעת הערות מילוליות הנוגעות לגופה בכלל, ולמראה גופה ולמצב השד שלה לאחר הניתוח שעברה בפרט, באופן שפגע בכבודה ובדימויהּ העצמי, והסב לה – כפי שהיה מסב לכל אישה – אי נוחות והשפלה לא מבוטלות. לא הוכח לפניי בכמה אירועים ובכמה הזדמנויות העיר הנתבע לתובעת הערות מסוג זה, ובנסיבות אני מוצאת לנכון להתייחס להערות כולן כאל חלק מאירוע אחד ופוסקת בגינן לתובעת פיצוי בסך של 15 אלף שקל".

השופטת קבעה בנוסף כי בנוגע לאירוע  ליטוף החזה, "מדובר בהטרדה מינית חמורה הפוגעת בכבודה של התובעת, מחפיצה אותה והופכת אותה לאובייקט מיני בידי הנתבע תוך השפלתה וביזויה ותוך חדירה למרחב הפרטי של גופה - מבצרה, ובפרט בשים לב למצבה המוחלש ממילא של התובעת לאחר ניתוח להסרת גידול סרטני בשד, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת בגין אירוע זה פיצוי בסך של 45 אלף שקל".

השופטת קבעה כי הנתבע ישלם בסך הכל לתובעת פיצוי כולל בסך 60 אלף שקל בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ובתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 10 אלף שקל.