הזינוק המטורף במניית דלק קבוצה מתחילת 2009 הודות לתגלית 'תמר' הניב תשואה אדירה למשקיעים רבים. אלא שמתברר שיש גם מי שמכרו מניות של חברת ההשקעות 'רגע לפני' והפסידו כסף רב. ראובן מלמד כהן טוען שהפסיד 122.6 מיליון שקל בגין מכירת מניות קבוצת דלק ב-2008.

התביעה הוגשה נגד בינלאומי, שם ניהל ראובן מלמד כהן חשבון בסניף של הבנק באשקלון. התובע מבצע השקעות בהיקפים גדולים יחסית בבורסה ועם פרוץ המשבר בקיץ 2007 החליט למכור את תיק המניות שלו.

רכש מניות של קבוצת דלק ומכר אותן בשנת 2008 לפני הפריצה הגדולה

התובע טען שהבנק לא מיהר למכור את תיק המניות שלו לאחר שביקש לעשות זאת ונציגיו אמרו לו שכדאי לו לרכוש מניות של קבוצת דלק כי מדובר ב"הזדמנות השקעה חד-פעמית". בניגוד לנהלים - הבנק הציג בפני התובע עבודה פנימית שלו שמסקנתה שערכה של מניית קבוצת דלק יאמיר.

התובע נעתר ורכש מניות קבוצת דלק בנוסף לאלו שכבר היו לו, אך מחיר המניה ירד בבורסה באותה תקופה. הבנק גם הסכים להעמיד לתובע אשראי לצורך רכישת המניות. התובע מכר בחודשים ינואר-פברואר 2008 מניות של אבנר יהש נטל הלוואה מהבנק ורכש בכל הכסף מניות של קבוצת דלק.

האשראי ניתן ללקוח בתנאי של Margin Call - כלומר שהבנק יכול לסגור ללקוח את הפוזיציה אם מחיר המניה יורד לשער מסוים. בחודש יוני מניית קבוצת דלק נעה סביב מחיר ממוצע של 390 שקל, נפילה של שליש מערכה מתחילת 2008 והתובע חרג מתנאי ההלוואה.

הבדל בין השקעה באופן עצמאי להשקעה לאחר ייעוץ של בנקאי

התובע טען שהבנק כפה עליו למכור את כל המניות ולהחזיר את האשראי. שווי תיק המניות היה בזמנו כ-40 מיליון שקל. אגב, היום מחיר המניה 1,289 שקל כשבדרך חולקו דיבידנדים שמנים, כך שמדובר בפספוס ענק של המשקיע המנוסה. בבהמ"ש התברר שההחלטה למכור את המניות הייתה של התובע במקום להגדיל את הבטחונות.

לאחר שמכר מניות קבוצת דלק נשאר התובע עם 15 מיליון שקל בלבד. הבנק גרף בדרך 1.8 מיליון שקל מעמלות וריביות.

השופט יעקב שינמן פסק לתובע פיצוי של 4.5 מיליון שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחה של עורכי דין בגובה של 270 אלף שקל.ראובן מלמד כהן יוצג על ידי עוה"ד בועז בן צור, דקלה סירקיס ואיתן חימוביץ'. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה שנערכה על ידי פרופ' אבנר קלעי.

בית המשפט המחוזי בלוד הבהיר כי יש הבדל בין שני סוג השקעות שלקוח של בנק מבצע. הראשון - הלקוח מנהל את תיק ההשקעות בעצמו; השני - קיומו של "לקוח מיועץ" שמחייב את הבנק לנקוט בהליכים ולהחתים את הלקוח על מסמכים מיוחדים, דבר שלא נעשה במקרה זה.

שיטת ההשקעה של התובע

הבנק טען שהמשקיע הגדול, ששמו נחשף היום לראשונה, נחשב למשקיע מנוסה, הפועל בהיקפים עצומים מתוך היכרות מעמיקה עם ניירות הערך בהם הוא משקיע. שיטת העבודה שלו היא לרוב החזקה במניה אחת או שתיים לאורך תקופה ארוכה.

התובע הכיר היטב את מניית קבוצת דלק והיה פעיל בה בהיקפים גדולים עוד בשנים 2000 ו-2005 ונהג להשתתף באסיפות הכלליות של אבנר יהש ודלק קידוחים יהש שהן שתי ההחזקות העיקריות של חברת דלק אנרגיה הכלולה בפורטפוליו של דלק קבוצה.

הבנק הבינלאומי הבהיר שלא דחק בתובע לרכוש את המניות והתובע אינו אדם שניתן לדחוק בו. בין הבנק לבין התובע נחתם במאי 2001 הסכם ייעוץ בכתב. התובע הוא זה שפנה לבנק מיוזמתו בבקשה להעמיד לו אשראי לרכישת מניות, כפי שעשה פעמים רבות בעבר.

מטעם הבנק העידו: דניאל נחמני מנהל סניף אשקלון של הבנק הבינלאומי, אלה גולן אז מנהלת מחלקת ניירות ערך בבנק, יצחק סער - יועץ השקעות בסניף הבנק באשקלון ופרופ' דן גלאי כמומחה.

החלטה: "דין התביעה להתקבל בחלקה"

השופט יעקב שינמן קבע כי "דין התביעה להתקבל בחלקה". הבעיה של התובע הייתה שלא היו בידיו די הוכחות (מסמכים, הקלטות או עדויות) כך שטענתו נחשבת "עדות יחידה של בעל דין". המסקנה - בהתנהלות חשובה מול פקיד בבנק כדאי לשמור תיעוד כלשהו.

המחוקק העניק לבית המשפט שיקול דעת, אך השופט קבע שגרסתו העובדתית של התובע לא הוכחה בפניו כנדרש ולכן העדיף את גרסת הבנק. במהלך עדותו של התובע התגלו מספר אי דיוקים ולכן השופט התקשה לבסס ולהשתית את התביעה על עדותו היחידה.

בית המשפט: "לא מן הנמנע כי בין התובע לפקידי הבנק התנהלו שיחות לעניין רכישת מניות דלק שתמכו ואף המליצו לו על הרכישה, אך בשום פנים לא ניתן לומר, שהוכח כי הבנק הוא שגרם בשכנועיו ובלחציו האינטנסיביים והאקטיביים, על התובע, לרכוש מניות אלו. התובע ידע באופן ברור ומושכל את משמעות פעולתו".