ההון העצמי של האלמנה זינק ב-10 מיליון ש' - מה ההסבר?

הפער בין הצהרות ההון לא תמיד מספר סיפור דרמטי, אך במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא נהפך לסיפור מורכב של שנים ארוכות, יחסים משפחתיים, העברות כספים בהיקפים חריגים, ומחלוקת עקרונית עם רשות המסים על השאלה מי צריך להסביר מה. בפסק דין שניתן באחרונה, דחתה השופטת ירדנה סרוסי את עיקר ערעורה של רויטל שפייזמן, אלמנתו של בעל מוסך, שחויבה במס בגין הפרשי הון בלתי מוסברים בהיקף של יותר מ-10 מיליון שקל.

שפייזמן ערערה על שומה שהוציא לה פקיד שומה חולון לשנת המס 2016, לאחר שבין שתי הצהרות הון - האחת מ-2002 והשנייה מ-2016 - התגלה זינוק  דרמטי בהון שלה. בעוד שבהצהרה הראשונה הוצהר על הון של כ-1.1 מיליון שקל בלבד, בהצהרה השנייה כבר הופיע הון של יותר מ-20 מיליון שקל. גם לאחר התאמות שביצעה רשות המסים, נותר זינוק משמעותי בהון, שבצירוף הוצאות מחיה ותשלומי מסים הוביל לקביעה של הפרש הון בלתי מוסבר בסכום כולל של כ-10.4 מיליון שקל.

המערערת לא חלקה על עצם החישוב של רשות המסים. טענתה המרכזית היתה שמקור הכספים אינו בהכנסה חייבת במס, אלא במתנות ובהעברות כספים שקיבלה במהלך השנים, בעיקר מאמו של בעלה המנוח, סוניה שפייזמן ז"ל, שהיתה לדבריה אשה אמידה מאוד. לטענתה, מדובר בכספים שניתנו מסיבות משפחתיות, לעתים כעזרה בעקבות הסתבכויות עסקיות ולעתים ללא תמורה, ואין לזקוף אותם כהכנסה חייבת. אלא שבית המשפט קבע כבר בפתח הדיון כי עצם קיומו של זינוק משמעותי בהון מעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנישום. השופטת סרוסי הזכירה בהחלטתה כי הפסיקה קובעת באופן עקבי שכשמתגלה פער מהותי בין הצהרות הון, על הנישום להוכיח, באמצעות ראיות של ממש, את מקורם של הכספים. "המשיב לא צריך להוכיח מנין הגיעו הכספים על מנת להוציא את השומה", נכתב בפסק הדין, "הנטל בעניין זה הוא על הנישום".

במוקד המחלוקת עמדה שורה ארוכה של העברות כספים, שחלקן בוצעו לפני כ-20 שנה. המערערת הצביעה על העברות בהיקף כולל של יותר מ-10 מיליון שקל מחשבונה של סוניה שפייזמן לחשבונות של בני הזוג. אלא שבפועל היא הצליחה להוכיח, באמצעות דפי בנק, העברה של כ-4.74 מיליון שקל בלבד. גם ביחס לסכום הזה, קבע בית המשפט כי אין די בעצם הוכחת הכניסה לחשבון, כשהכספים גם יצאו ממנו בסמוך לאחר מכן ללא הסבר שמניח את הדעת.

• רשות המסים שיקרה? הנאשם יצטרך להוכיח בבימ"ש אחר
• זהותו נגנבה, קיבל שומה של חצי מיליון - ביהמ"ש לא עזר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הלוואה אינה יכולה להגדיל הון

השופטת הדגישה כי כספים שנכנסים ויוצאים במהירות אינם יכולים לשמש הסבר אוטומטי לצמיחה בהון. לדבריה, "יש הבדל מהותי בין מצב בו הכספים נכנסו ויצאו לצורך תשלום חוב קיים או רכישת נכס שמופיע בהצהרת ההון, לבין מצב בו הכספים שימשו להשקעה שלא באה לידי ביטוי או למנגנון סיבובי אחר". במקרה הזה, חלק מההעברות הובילו לשרשרת פעולות - פיקדונות, משיכות, העברות לחברה - מבלי שהוכח כיצד נותר מהן הון בידי המערערת. גם הטענות לגבי הכספים שהתקבלו מגורמים נוספים, ובהם אמה של המערערת וקרובי משפחה אחרים, נדחו ברובן. בית המשפט בהכרעת הדין ציין כי לא צורפו אסמכתאות כלשהן ליציאת הכספים מחשבונות המעבירים, עדים רלוונטיים לא הובאו להעיד, וחלק מהעדויות שנשמעו סתרו זו את זו. לגבי ההלוואות הנטענות, נקבע כי גם אם התקבלו, הלוואה אינה יכולה להגדיל הון, שכן יש גם התחייבות להשבה שלה.

נקודה מרכזית נוספת בערעור נגעה לשאלת ייחוס הפרש ההון לשנת מס אחת בלבד - 2016 - שהיתה השנה הפתוחה היחידה. המערערת טענה כי מדובר באבסורד, שכן ברור שההון לא נוצר כולו באותה שנה. בית המשפט דחה את הטענה והסתמך על פסיקת בית המשפט העליון, שלפיה כשנישום לא מצליח לייחס עלייה בהון לשנים סגורות באמצעות ראיות קונקרטיות, ניתן לייחס את כולו לשנים הפתוחות, כדי למנוע מצב שבו "החוטא יוצא נשכר". בהקשר הזה, כתבה השופטת בהחלטתה כי קבלת עמדת המערערת היתה מובילה לפגיעה בעקרון מס אמת, והזכירה כי המערערת עצמה טענה במקביל שמדובר במתנות פטורות ממס ובכספים שהתיישנו - טענות שלא יכולות להתקיים במקביל. "אין לאפשר דיבור בשני קולות", צוין, תוך הפניה לפסיקה קודמת.

עם זאת, הערעור לא נדחה במלואו. בית המשפט בחן אחת לאחת את ההעברות שהוכחו, וקיבל חלק קטן מהן כהסבר לעלייה בהון. בין היתר הוכרו העברות בסכום כולל של כ-1.54 מיליון שקל כמקורות לגיטימיים, מה שהוביל להפחתה מסוימת מהשומה המקורית. לצד זאת, הותיר בית המשפט על כנה את הקביעה כי יתרת העלייה בהון נותרה בלתי מוסברת. המערערת התלוננה גם על כך שחויבה בשיעור מס מוגדל כ"חייב ולא ניהל" ועל הטלת קנס גירעון. גם כאן דחה בית המשפט את טענותיה. נקבע כי כשמדובר בהכנסה שלא דווחה ונוצרה לכאורה מעסק, חל הדין של אי־ניהול פנקסים, וכי המערערת לא הרימה את הנטל להראות שלא התרשלה בדיווח. "לא מצאתי כל סיבה לפטור את המערערת מתשלום הקנס", נכתב בפסק הדין שפורסם. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור בעיקרו, קיבל אותו בחלק קטן בלבד, וחייב את המערערת בהוצאות משפט בסכום כולל של 30 אלף שקל.

• בריטיש תשלם 26 אלף ש' למשפחה שנתקעה בלי טיסה
• איש מילואים בכיפת ברזל מואשם במסירת מידע מבצעי לאיראן בדצמבר שעבר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביה"ד: הביטוח הלאומי לא יממן את שריפת גופתו של חבר בארי...

למה בכלל פקיד השומה בודק פערים בין הצהרות הון כל כך רחוקות בזמן?
הצהרת הון היא כלי שמאפשר לרשות המסים לראות תמונה כוללת של מצבו הכלכלי של אדם. גם אם עברו הרבה שנים בין הצהרה אחת לשנייה, ברגע שנמצא פער חריג - בייחוד כזה שמגיע לעשרות מיליוני שקלים - רשות המסים רשאית לבדוק אם ההון נוצר מהכנסות שלא דווחו. עצם חלוף הזמן לא מונע את הבדיקה, כל עוד קיימת שנת מס פתוחה.

אם הכסף באמת הגיע מהמשפחה, למה זה לא הספיק לבית המשפט?
מכיוון שבטענות כאלה לא מספיק לומר שקיבלת מתנה. כשמדובר במתנות בין קרובים ובסכומים גבוהים מאוד, הפסיקה דורשת ראיות חזקות: מסמכים בנקאיים מלאים, התאמה בין יציאה לחשבון המעביר לכניסה לחשבון המקבל, ולעתים גם עדויות של נותני הכסף עצמם. כאן בית המשפט התרשם שחלק גדול מהתמונה פשוט לא הוכח.

האם זה משנה שהבעל שניהל את העסק נפטר?
לא מבחינת עצם החיוב. בית המשפט קבע שמדובר בתא משפחתי אחד, עם תיק מס משותף, ושלאחר פטירת הבעל ההון והשליטה בחברה עברו לאשה. לכן לא מדובר בשומת נפטר במובן שמונע את הוצאת השומה, והאחריות להסביר את ההון חלה עליה.

למה בית המשפט לא קיבל את הטענה שהכסף לא נוצר ב-2016?
משום שהיגיון כללי לא מספיק. כדי להפחית סכומים משומה שמיוחסת לשנה פתוחה, הנישום צריך להראות בצורה קונקרטית מתי נוצר כל נכס ומאיזה הכנסה. בלי קבלות, חוזים או מסמכים שמצביעים על שנה מסוימת, בית המשפט מעדיף את הכלל של ייחוס ההכנסה לשנים הפתוחות.

מה הבעיה עם כסף שנכנס לחשבון ויוצא מיד אחר כך?
כסף כזה לא בהכרח מגדיל את ההון. אם הוא נכנס ויוצא בלי שנשאר משהו ביד, או בלי שנרכש נכס שמופיע בהצהרת ההון, קשה לומר שהוא מסביר התעשרות. בית המשפט ציין שבמצבים כאלה חייבים להסביר לאן הכסף הלך ולמה, אחרת הוא לא יכול לשמש הסבר לעלייה בהון.

איך זה שבית המשפט כן קיבל חלק קטן מההעברות?
מפני שביחס לחלק מהסכומים דווקא כן הוכח שהם שימשו להגדלת ההון בפועל, למשל סגירת יתרת חובה, יצירת יתרת זכות או החזקה במזומן שהופיע בהצהרת ההון. במקרים האלה השופטת סברה שהכסף החליף כסף אחר שהיה יוצא בכל מקרה, ולכן הוא כן תרם לעלייה בהון.

האם עצם זה שלא נפסלו ספרי החשבונות לא אמור לעזור לנישומה?
לא בהכרח. שומת הפרשי הון היא כלי נפרד מבדיקת ספרים. גם אם הספרים קבילים ולא נפסלו, עדיין אפשר לקבוע שהיו הכנסות שלא דווחו, אם ההון בפועל לא מתיישב עם ההכנסות המדווחות. לכן בית המשפט קבע שאין סתירה בין הדברים.