הומלס (דאלי)הומלס יקבל 268 אלף שקלים פיצויים בגין תאונת עבודה
בית המשפט פסק פיצויים לעובד מוסך שנפגע לפני שבע שנים ונותר ללא מקור פרנסה וקורת גג
הומלס פסק דין שניתן לאחרונה מדגיש את מורכבות ההליך המשפטי כאשר התובע, הומלס שנפגע בתאונת דרכים בעת עבודתו כמכונאי רכב, בחר לייצג את עצמו לאחר שפיטר את עורך דינו. השופטת הכריעה בתביעתו של הנפגע, יליד 1983, שנדרס על ידי משאית לפני כשבע שנים וקבעה פיצוי כולל בסך של 268,420 שקלים.
השופטת תיארה את המקרה כ"סאגת ניהול הליך מורכבת" אל מול תובע שלא שעה להחלטות בית המשפט, אך פנה באופן תדיר בבקשות חוזרות ונשנות לקדם את ההליך נוכח מצבו האישי הקשה. למרות האתגרים הרבים, בית המשפט השתדל להתחשב במצבו ולאפשר לו להציג את טענותיו.
במהלך הדיון בבית המשפט, התובע טען לפיצוי מופרך בסכום של 450 מיליון שקלים בתוספת פיצוי יומי גבוה, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט. בפועל נקבע כי הפיצוי יחושב על בסיס הנכות התפקודית של 19% שנקבעה לו ועל פי נתוני השתכרותו ערב התאונה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה.
מקצוע שנגדע בשל פגיעה באצבעות
בפסק הדין ניתן דגש מיוחד להשפעת הפגיעה על יכולת השתכרותו של התובע, שעבד כמכונאי רכב במשך 16 שנים עד התאונה. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ונקבעה לתובע נכות בשיעור של 19% לצמיתות בגין "קטיעה חלקית של הגליל הסופי באצבעות 3 ו-4 בידו הימנית הדומיננטית" ובגין "פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים עם הפרעות תחושתיות".
השופטת קבעה כי הפגיעה באצבעות ידו הימנית הדומיננטית מנעה ממנו להמשיך בעיסוקו המקצועי, למרות שהוא עדיין מסוגל לעבוד בעבודות אחרות. בחינת נתוני השתכרותו העלתה כי "הגריעה שנגרמה לתובע בשכר עולה כדי פיחות של כ-29%", ביחס לשכרו הקודם.
בפסק דינה ציטטה השופטת מהלכה משפטית קודמת: "כנר, שנפגעו שתיים מאצבעות ידו השמאלית, עשוי לקפח את מקצועו המיוחד הזה כליל ולסבול הפסד חמרי עצום למשך כל ימי חייו", וקבעה כי במקרה הנדון, "קשיים אלה... בצירוף קורותיו התעסוקתיים של התובע שמהותם עבודת כפיים מלמדים, שעקב פגיעתו כתוצאה מהתאונה נגדע עיסוקו המקצועי ללא ספק".
התנהלות קשה במהלך המשפט
פסק הדין מתאר בהרחבה את הקשיים בניהול ההליך מול תובע הומלס שסירב לקבל ייצוג משפטי. השופטת ציינה כי "נעשו על ידי ניסיונות רבים במסגרת שלל החלטות לסייע לתובע להיות מיוצג כולל הסברים חוזרים, ונשנים גם בדיונים אליהם הוזמן", וכי "עם כל הרצון הרב לסייע לתובע... הדרך להסדרת הייצוג לא צלחה".
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- הורי האם נגד הבן הנכה: מי יקבל את כספי הביטוח?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בעל עסק שהעלים הכנסות במיליונים ירצה עבודות שירות
ההליך המשפטי היה רצוף מהמורות, כפי שעולה מתיאור השופטת: "אוסיף כרקע לדברים, כי עסקינן בתובע, הומלס, שבחר לייצג את עצמו, והתנגד בכל תוקף לייצוג משפטי". התובע אף התנהל באופן מאתגר מאוד בדיונים משפטיים, כאשר השופטת ציינה כי "התנהלות זו של התובע אילצה אותי מעת לעת לרתום אותו להליך, כולל לשכנעו להשיב לשאלות הצד שכנגד בחקירה הנגדית, תוך שבתווך היה צריך גם להידרש לעובדת הקלטת הדיון על ידו חרף איסוריי כאשר הוא מתבטא באופן פוגעני".
הדיון המשפטי לא עבר בנקל, והשופטת תיארה: "חרף העובדה שאפשרתי לתובע להגיש מכל הבא ליד ולהתבטא בחופשיות תוך פירוט מכלול קשייו הוא מצא לנכון להטיח האשמות בצד שכנגד ובבית המשפט על מצבו הנוכחי בעטיו הוא מתקשה להתקיים ונותר ללא קורת גג ומזון".
בסופו של דבר, החליטה השופטת לכתוב את פסק הדין מיד עם סיום שמיעת הראיות, "מתוך רצון להכריע בדין באופן המהיר ביותר ולאפשר לתובע לקבל את הפיצוי אותו הוא זכאי לקבל, ובכך להביא מעט מזור לקשייו".
פרטי הפיצוי והרקע האישי של התובע
פסק הדין חושף את הרקע האישי של התובע, המדגיש את מצבו הפגיע עוד טרם התאונה. בית המשפט ציין כי "מהנתונים שבפניי עולה, כי מדובר בתובע שעלה ארצה עם הוריו מברית המועצות בהיות בן 8 ונוכח בעיות כלכליות במשפחה הועבר לפנימייה והחל לעבוד בגיל 13 ועזב את בית הספר לאחר 6 שנות לימוד". התובע תואר כ**"חסר השכלה פורמלית, והכשרתו הבלעדית הינה מכונאי רכב, מקצוע בו עבד בהתאם לתשובות לשאלון משך 16 שנה, ומאז התאונה לא שב לעבוד בכך".
למרות טענות התובע על סטטוס חסר הבית שלו, השופטת הבהירה כי "איני סבורה, כי סטטוס התובע הנעדר קורת גג כיום הינו תולדה ישירה של התרחשות התאונה, שכן הדבר כרוך מטבע הדברים גם באורחותיו, ובחירותיו הקשורים בטבורם לאישיותו".
הפיצוי הסופי בסך 268,420 שקלים כולל את הרכיבים הבאים:
"הפסד שכר לעתיד כולל פנסיה: 352,030 שקלים"
"עזרת הזולת והוצאות: 25,000 שקלים"
"נזק לא ממוני: 41,675 שקלים"
בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך "110,664 כולל ריבית והצמדה מאמצע התקופה: 134,886 שקלים"
בניכוי התשלום התכוף ששולם קודם לכן בסך "15,400 שקלים"
השופטת קבעה כי הסכום המלא ישולם לתובע בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, קבעה השופטת כי "המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לתובע (תודיענו טלפונית נוכח הנסיבות ותערוך תרשומת) ולבא כוח הנתבעים", בהתחשב במצבו המיוחד של התובע.
- 1.YL 17/05/2025 15:56הגב לתגובה זוחובה היה להוסיף לו את תקנה 15 לאור אי יכולתו לחזור לעבודתוקטיעת אצבעות 34 המשמעות תוספת 50 אחוז ל נכות ומכך אם התאונה נתקבלה כ ת.עבודה האדם זכאי ל קיצבה חודשית עד יומו האחרון מי ש מכיר את האדם חשוב להגיד לו להגיש ערר ודחוף תזכרו כולם תקנה 15 תמוהה ש כבוד השופטת לא רשמה בסיכום מילה על כך
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
