במהלך השנים האחרונות שוק האשראי בישראל עובר שינויים גדולים, ביניהם בולט מאוד תהליך מעניין, במסגרתו היקף האשראי שהבנקים נותנים למגזר העסקי יורד בהיקפו (היקף החוב הבנקאי של המגזר העסקי הסתכם בכ-405 מיליארד ש' בתחילת 2012 והיווה 51.54% מסך היקף האשראי של המגזר העסקי. לעומתו, בסוף 2013 ירד היקף האשראי הבנקאי למגזר העסקי ל-388 מיליארד ש' וחלקו מסך היקף האשראי ירד ל-49.54%).

הגופים המוסדיים אימצו בזרועות פתוחות את חלקם של הבנקים שירד. מבחינתם, מדובר באפיק השקעה נושא ריבית טובה, ורמת סיכון נמוכה יותר מאשר זו שהיו יכולים להשיג בשוק הסחיר, שוק האג"ח הקונצרני. לכן הם מפנים חלק מכספי החוסכים (וגם מכספם שלהם) אל האפיק המדובר.

אמנם עוד לא מדובר בשיטפון, והיקף שוק ההלוואות המוסדיות למגזר העסקי עדיין קטן יחסית ליתר הנכסים שהם מנהלים (סה"כ 2% מהכספים המנוהלים בקופות הגמל ו-6% מאלו המנוהלים בביטוחים ובנוסטרו), אבל ניתן לראות סימנים לצמיחה בדיווחי החברות על קבלת הלוואות פרטיות או על קיום מו"מ לשם קבלת הלוואה, לרוב בהיקף לא מבוטל של מאות מיליוני שקלים.

בניגוד לעבר, בו הרגולטורים נזכרו להתערב ולקבוע נורמות ובקרות לתופעות חדשות מסוג זה אחרי שהסוסים כבר ברחו מן האורווה, הפעם הרגולטור שם לב להתפתחות זו מבעוד מועד. לצורך הסדרת מתן ההלוואות הלא סחירות לגופים עסקיים, הוקמה ועדת גולדשמידט. כחלק מהמלצותיה המתגבשות, קבעה הועדה, שיש לעגן ולמסד את תחום מתן האשראי ע"י הגופים המוסדיים, להפריד אותו מתחום ההשקעות ולהפוך אותו לאופרציה מובנית עם גבולות גזרה להיקף החשיפה לאשראי, היקף החשיפה לקבוצת לווים ומסגרות לאישור, בקרה ופיקוח על מתן האשראי, דרישת הביטחונות ובדיקה מקבילה של ניגודי עניינים פוטנציאליים.

• הבנק מול בית ההשקעות, מי מנצח בקרב על הסוחר הישראלי?
• רשות התחרות בודקת את הבנקים; לאן זה יכול להוביל?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המלצה נוספת המתגבשת הינה כי כל גוף מוסדי אשר נותן הלוואות כאלו יצטרך לבצע את האנליזה של האשראי בעצמו, ולא להסתמך על מארגן ההלוואה. היום, הרגולטור מבין שמתן אותן הלוואות יאפשר לציבור להרוויח תשואה גבוהה יותר בסיכון יחסית נמוך, לכן זהו מהלך מבורך. התמקצעות הגופים המוסדיים במתן אשראי, תעמיק את ההבנה ויכולת ההתמקחות שלהם מול הגופים העסקיים (במרבית ההלוואות הללו יש בטחונות / שעבודים טובים יותר).

מעבר לזה, יש יתרון נוסף ארוך טווח דווקא לשוק הקונצרני הסחיר - ככל שהגופים המוסדיים יתמקצעו, כך ידעו לנצל את כוחם לשיפור הביטחונות, קביעת ההתניות והמעקב אחר מצב החברות. ידע זה ויכולת השימוש בו יזלגו מן הסתם גם להשקעות הסחירות שלהם באותם חברות, כל זאת לטובת ציבור המשקיעים והחוסכים.