150 מיליון שקל ירדו מהפרק: התביעה נגד רואי החשבון של אגרקסקו נדחתה

בית המשפט המחוזי בתל אביב דוחה את תביעת מפרקי אגרקסקו נגד פירמת רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר, שביצעה את ביקורת הדוחות הכספיים של חברת היצוא החקלאי בשנים 2007 עד 2009. התביעה, שהוגשה בשנת 2020 ועמדה על כ 150 מיליון שקל, הוגשה על ידי המפרקים שמונו לאחר הקריסה כדי לנהל את פירוק החברה ולנסות להשיב כספים לנושים. הם טוענים כי משרד רואי החשבון התרשל בביקורת הדוחות ואישר רישום חשבונאי שיצר תמונה פיננסית מטעה ולא שיקף את עומק הבעיות שהצטברו בשנים שקדמו לקריסה.

פסק הדין, המשתרע על פני עשרות עמודים, ניתן לאחר הליך ממושך שכלל גם סיבוב בבית המשפט העליון. בשנת 2022 סולקה התביעה על הסף בבית המשפט המחוזי, אולם ביוני 2023 קיבל העליון את ערעור המפרקים, ביטל את הסילוק והורה להחזיר את התיק למחוזי לצורך בירור עובדתי מלא.

כעת, לאחר שמיעת ראיות, עדים וחוות דעת מומחים במסגרת אותו בירור מחודש, קובע המחוזי כי לא הוכחה התרשלות מצד משרד רואי החשבון ולא הוכח קשר סיבתי בין פעולותיו לבין קריסת החברה. האחריות לקריסה אינה מוטלת על המבקר, גם אם נמצאו פגמים חשבונאיים מסוימים. בנוסף, נפסקו לטובת הנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של כ-140 אלף שקל.

הקריסה שהובילה למאבק משפטי

שבועיים בלבד לאחר פרסום הדוחות השנתיים המבוקרים לשנת 2010, במחצית 2011, פונה אגרקסקו לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים. זמן קצר לאחר מכן החברה קורסת ומותירה חובות של מאות מיליוני שקלים ללא כיסוי נכסי מספק.

• "בקטנה": חסות לקיקבוקסרית, ותקציבי יח"צ חדשים
• האם האג"ח של הרכבת הוא חוב ממשלתי?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אגרקסקו, שהוקמה בשנת 1956 ופעלה יותר מחמישה עשורים, הייתה זרוע מרכזית בייצוא תוצרת חקלאית ישראלית. במשך כל שנות פעילותה היא נשלטה בידי המדינה ופעלה גם מתוך שיקולים לאומיים של תמיכה במגדלים. זאת לא הייתה חברה פרטית רגילה שמטרתה מקסום רווח בלבד, אלא גוף שפעל גם במישור העסקי וגם בציבורי.

המפרקים, עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר, טענו כי כבר בשנים 2007 עד 2009 נפלו ליקויים מהותיים בביקורת הדוחות, בין היתר סביב אופן רישום תשלומים למגדלים כנכס. לשיטתם, אילו הביקורת הייתה מבוצעת כנדרש, ניתן היה לזהות מוקדם יותר את עומק הבעיה ולצמצם את הנזק לנושים.

מנגד, פירמת רואי החשבון טענה כי תפקידה מתמצה בביקורת הדוחות שהוכנו ואושרו על ידי הנהלת החברה והדירקטוריון. האחריות לקביעת המדיניות העסקית ולניהול בפועל, כך נטען, אינה של המבקר.

• ההסתדרות משביתה את נתב"ג: הכריזה על סכסוך עבודה בענף התעופה
• המחדל ביונט קרדיט: האם הסדר הטיעון ינקה את דרכו של כחלון חזרה לפוליטיקה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כמה שווה אהוד ברק ואיך צבר את הונו? רמז: הקשר עם אפשטיין

גבולות האחריות של רואה החשבון

הכרעת בית המשפט מתמקדת בשתי שאלות ליבה - האם הייתה חריגה מסטנדרט ההתנהגות של רואה חשבון מבקר סביר, והאם קיים קשר סיבתי בין אותה חריגה נטענת לבין הקריסה.

השופט מגן אלטוביה קובע כי לא הוכח שהפירמה חרגה באופן חריג מהסטנדרט המקצועי וגם אם בדיעבד התברר כי רישום מסוים לא תאם את כללי התקינה החשבונאית, זה לא אומר בהכרח שמדובר ברשלנות. זאת הבחנה חשובה מאחר שדוח כספי עשוי לכלול סיווג שניתן להתווכח עליו, אבל השאלה המשפטית היא האם מבקר סביר באותה נקודת זמן היה נוהג אחרת.

נקבע כי הקריסה בשנת 2011 לא נבעה ישירות מאופן הרישום החשבונאי של פריט כזה או אחר. מהראיות שהוצגו עולה כי האירוע שהוביל בפועל לקריסת החברה היה החלטת המגדלים להפסיק את ההתקשרות עם המדינה ועם החברה. המהלך הזה פגע מיד בפעילות המרכזית של אגרקסקו והביא לעצירת הפעילות, בלי קשר ישיר לאופן רישום התשלומים בדוחות הכספיים בשנים שקדמו לקריסה.

עוד קובע בית המשפט כי אי אפשר לצפות מרואה חשבון לנהל את החברה במקום ההנהלה. תפקידו הוא לבקר את הדוחות, לא לקבל החלטות עסקיות. גם אם בדיעבד מתברר שההנהלה קיבלה החלטות שגויות, האחריות לכך אינה של המבקר. לפי פסק הדין, ההפסדים נבעו מהאופן שבו אגרקסקו נוהלה, ממדיניות התשלומים למגדלים ומהעדפת שיקולים לאומיים על פני שיקולים עסקיים. זאת הפרדה ברורה בין מי שמנהל את החברה לבין מי שבודק את הדוחות שלה.

לא כל טעות חשבונאית היא רשלנות

בית המשפט מתייחס גם לטענה כי הרישום של תשלומים מיוחדים למגדלים כנכס לא עמד בדרישות התקינה וקבע כי גם אם נפלו פגמים בטיפול החשבונאי, אין בכך לבדו כדי לבסס אחריות נזיקית של רואה החשבון. זאת נקודה מהותית לשוק ההון ולמערכת העסקית כולה. ביקורת חשבונאית נועדה לספק רמת ביטחון סבירה, לא ודאות מוחלטת. הסטנדרט הוא של סבירות מקצועית, לא של שלמות. לכן, ניסיון לבסס אחריות על בסיס סיווג נקודתי ומבודד, ללא הוכחת קשר ישיר לנזק, אינו מספיק.

בנוסף, ניתן משקל לכך שבזמן אמת רשות החברות הממשלתיות לא הביעה הסתייגות מהטיפול החשבונאי שננקט בדוחות. אולי אין בכך אישור פוזיטיבי לתקינות הרישום, אך הדבר מלמד כי באותה נקודת זמן הפרשנות החשבונאית לא נתפסה כסטייה חריגה או חמורה מהפרקטיקה המקצועית המקובלת.

פסק הדין הזה מצטרף לשורת החלטות שמגדירות שוב איפה נגמרת האחריות של רואי החשבון. זה תחום רגיש, במיוחד כשחברה קורסת ומשאירה אחריה חובות גדולים. אחרי קריסה יש בדרך כלל ניסיון להבין מי אשם ומי צריך לשלם. אבל בית המשפט מבהיר שלא כל טעות בניהול או החלטה עסקית לא מוצלחת הופכת מיד לכישלון של המבקר.

שאלות ותשובות בנושא אחריות רואי חשבון וקריסות חברות

מה הייתה עיקר הטענה נגד משרד רואי החשבון?
המפרקים טענו כי בביקורת הדוחות לשנים 2007 עד 2009 נפלו מחדלים מהותיים, במיוחד סביב רישום תשלומים למגדלים כנכס. לשיטתם, ביקורת מחמירה יותר הייתה מציפה מוקדם את עומק הבעיות הפיננסיות ומאפשרת לנקוט צעדים שיצמצמו את היקף החובות שהצטברו עד הקריסה בשנת 2011.

מדוע בית המשפט דחה את התביעה למרות שנמצאו פגמים חשבונאיים?
בית המשפט הבחין בין פגם חשבונאי לבין רשלנות מקצועית. גם אם רישום מסוים אינו עומד באופן מלא בתקינה, יש לבחון האם מבקר סביר באותה עת היה פועל אחרת. בנוסף, נדרש להוכיח קשר ישיר בין אותו פגם לבין הנזק. במקרה הזה לא הוכח כי הקריסה נבעה מאותו רישום.

מה המשמעות של היעדר קשר סיבתי?
קשר סיבתי הוא תנאי יסודי בתביעות נזיקין. גם אם קיימת התרשלות, יש להראות שהיא זו שגרמה לנזק. כאשר הקריסה מיוחסת לאירועים עסקיים כמו הפסקת התקשרות של לקוחות מרכזיים או שינויים מהותיים בפעילות, קשה לטעון כי סיווג חשבונאי לבדו הוא שגרם לקריסה.

האם רואה חשבון אחראי למדיניות העסקית של החברה?
לא. רואה החשבון מבקר את הדוחות הכספיים שהוכנו על ידי ההנהלה והדירקטוריון. הוא אינו קובע את האסטרטגיה העסקית, אינו מנהל את תזרים המזומנים ואינו מחליט על התקשרויות עם ספקים או לקוחות. האחריות הניהולית נותרת בידי הנהלת החברה.

מה ההבדל בין ביקורת חשבונאית לבין ניהול פיננסי בפועל?
ביקורת חשבונאית בוחנת האם הדוחות משקפים באופן נאות את מצבה הכספי של החברה בהתאם לכללים המקצועיים. ניהול פיננסי בפועל כולל קבלת החלטות על השקעות, אשראי, תמחור והתקשרויות. כאשר חברה מפסידה בשל מדיניות עסקית, לא בהכרח מדובר בכשל בביקורת.

מתי כן ניתן להטיל אחריות על רואה חשבון מבקר?
כאשר מוכחת חריגה מהותית וברורה מהסטנדרט המקצועי, למשל התעלמות מסיכונים ידועים, אי בדיקת ראיות מהותיות או העלמת עין מסימני אזהרה בולטים. בנוסף, יש להוכיח כי אותה חריגה גרמה בפועל לנזק כספי.

כיצד פסק הדין עשוי להשפיע על תביעות עתידיות נגד רואי חשבון?
הפסיקה מחזקת את הדרישה להוכחת שני יסודות מרכזיים: סטייה מסטנדרט סביר וקשר סיבתי ממשי לנזק. תובעים יידרשו להציג תשתית ראייתית רחבה יותר ולא להסתפק בהצבעה על טעות חשבונאית נקודתית.

מה ניתן ללמוד מהפרשה לגבי חברות ממשלתיות או בעלות אופי ציבורי?
כאשר חברה פועלת גם מתוך שיקולים לאומיים ולא רק משיקולי רווח, נוצר לעיתים מתח בין יעדים ציבוריים לבין איתנות פיננסית. האחריות לאיזון בין השניים מוטלת בראש ובראשונה על ההנהלה והבעלים, ולא על המבקר החיצוני.

האם עצם קריסת חברה מעידה בהכרח על כשל בדוחות הכספיים?
לא. קריסה יכולה לנבוע משינויים בשוק, אובדן לקוחות מרכזיים, החלטות עסקיות שגויות או משבר נזילות. דוחות כספיים משקפים תמונת מצב בנקודת זמן מסוימת, אבל אינם מבטיחים את המשך קיומה של החברה בעתיד.